עודד המעודד 123
New member
דבר ראשון תודה
הצלחת לגעת במדוייק במה שעובר עלי בכתיבה רגישה מעמיקה וממוקדת,
קבלי מחמאה, את מצויינת לתפקיד של תמיכה נפשית פה בפורום.
אני אמשיך להאבק לשרוד ולהשתקם מהכל, אני ממש לא מרים ידיים,
את המציאות הקשה עבור אחרים הבנתי שאני לא מצליח לשנות בשלב הזה,
במוח במוח בכוח, שום דבר לא עוזר :\
צריך להציל את עצמי ולדאוג קודם לקרובים אלי.
ככה כולנו צריכים לנהוג
ברצוני לחזור לישראל, אך הדבר לא יתאפשר מסיבות שאני לא רוצה לפרט אותן כאן. נניח לא היתה מניעה לחזרתי לארץ, עדיין התחושה שלי קשה, זאת תחושה של רדיפה, של דבר ראשון המאבק שלי במערכת, שלא היה נקי מטעויות כלל ולא היה נקי מהתפרצויות על אנשים והאשמות, לא מאבק איכותי ואחראי כמו שהייתי צריך לנהל, הכעסים השתלטו עלי וזה דבר מאוד רע ומעוור.
דברים שקורים לאחרים, סיפורים שאני קורא, תחת המערכת הפסיכיאטרית, במוסדות שונים של סיעוד ובעלי מוגבלויות, מצב העוני והזקנים במדינה והנכים והסיפורים הקשים. יוצרים מציאות שבה אני מרגיש כאילו תוקפים אותי אישית,
התחושה שמציאות קשה זאת שעוברת על עמנו והמחסור במשאבים בכוח אדם ובעזרה סוציאלית מתאימה, גורמת לחוסר אונים ולהצפה בפוסט טראומה, עוד סיפור על אונס, עוד סיפור על קורבן שנופל בין כיסאות המערכת עזרה נפשית חסרת האונים בעצמה. יחד עם סיפורים שונים על כליאה ללא משפט, מעצרים מנהליים ארוכים, תנאים גרועים במוסדות הפסיכיאטריים, זה יוצר תחושה של רדיפה בשבילי, הייתי עודד לאמפחד, אבל עכשיו כעניין זה סגור, אני מודה באמת, זה כן מפחיד, אני ממש חושש לחזור לישראל כי אין לי אמון במערכת. ואין לי מושג אם לא אמצא את עצמי עובר התעללויות שונות ומוצא את עצמי במצב מאוד גרוע. בעיה זאת היא לא רק שלי, היא של כל נפגעי הנפש, ששומעים סיפורים קשים של אחיהם, שרואים את אוזלת היד, המחסור בתקציבים ובעזרה יותר אמפטית ומתחשבת. זה כמו ים גדול של פוסט טראומה שאנחנו שנפלנו למחלה נפשית שוחים בו. כשאני שומע על עוד סיפור של התעללות במקום עזרה, זה כאילו עשו את זה לי מרגיש. ואחרים מהקבוצה שלנו נפגעי הנפש גם הם כך מרגישים. זה נכון בכל תחום, אבות גרושים שבמצב כלכלי קשה חלק מתאבדים ירגישו אמפטיה לאנשים במציאות דומה, נפגעות זנות ואונס ירגישו גם הן אמפטיה למי שעברה דברים דומים וכל פעם שהסיפורים האלו עולים וצצים, עולה הפוסט טראומה, הכעס, התסכול.
חייבים להשקיע הרבה מאוד משאבים כדי לתקן את המערכת הזאת ויש המון מה לתקן. לא צריך לחכות למשיח. אנחנו זקוקים לשינוי אמיתי.
גם באתרי החדשות הרבה תגובות שמגיעות מאנשים הדיוטים שאינם מבינים לפעמים זה מאוד מרושע החוסר אמפטיה שלהם וההבלים שהם כותבים וזה פוגע, ביניהם גם יושבים כאלו שנפלו לדרך מרושעת אותם אנסים, תוקפנים, פושעים וכאלו שנפלו למקומות הכי רעים, והתגובות שלהם מלאות ארס והשפלה, גורמים לפוסט טראומה לנאנסות, לנפגעות, לנפגעי הנפש.
גם כאן יש מקום להתחיל לעשות צנזורה ולהתחשב ברגשות הציבור. אין מקום לתת במה לתגובות פוגעניות ומחליאות בזמן שמסננים תגובות איכותיות עם תוכן ועם ביקורת. כמובן שתפוז זה אתר הרבה יותר טוב, המודל הרבה יותר טוב, יש פה התערבות יש פה הכוונה, לכן זהו מודל הרבה יותר טוב ממה שהולך באתרי החדשות או בפייסבוק. לכן אני אוהב את תפוז ומרגיש פה נוח לדבר ולכתוב.
הדבר הכי נכון הוא ללמד תורה ומוסר יהודים רוחניות יהודית, כי זה הלחם שלנו, הלחם שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו ולהאיר הלאה ולעורר את האחרים.
יש הרבה פתרונות ורעיונות שיכולים לשנות ולתקן את המציאות, אך אני מרגיש שאין עם מי לדבר, והקול שלי נותר באפלה.
אז שוב תודה, כי כתבת מאוד יפה אז החלטתי להשקיע בעצמי.
אולי המצב לא כל כך קשה (שלי), אולי בתוך שבועות ספורים אעמוד על הרגליים נקי מההתמכרויות, אולי בתוך כמה חודשים הניתוח יהיה מאחורי ואוכל להתחיל מחדש במקום אחר שאני עובר אליו בתנאים טובים בהרבה.
אז אין לי מה להתבכיין יותר מדי, מאז שכתבתי את הפוסט הזה פה בסהר תמיכה, המצב הנפשי שלי השתפר וחזרתי לרגיעה ולשמחה. באותו יום הרגשתי פשוט שבור.
אני מאחל לכולם רפואה שלמה והצלחה בדרך וב"ה שנזכה לגאולה שלמה בחסד וברחמים במהרה בימינו.
הצלחת לגעת במדוייק במה שעובר עלי בכתיבה רגישה מעמיקה וממוקדת,
קבלי מחמאה, את מצויינת לתפקיד של תמיכה נפשית פה בפורום.
אני אמשיך להאבק לשרוד ולהשתקם מהכל, אני ממש לא מרים ידיים,
את המציאות הקשה עבור אחרים הבנתי שאני לא מצליח לשנות בשלב הזה,
במוח במוח בכוח, שום דבר לא עוזר :\
צריך להציל את עצמי ולדאוג קודם לקרובים אלי.
ככה כולנו צריכים לנהוג
ברצוני לחזור לישראל, אך הדבר לא יתאפשר מסיבות שאני לא רוצה לפרט אותן כאן. נניח לא היתה מניעה לחזרתי לארץ, עדיין התחושה שלי קשה, זאת תחושה של רדיפה, של דבר ראשון המאבק שלי במערכת, שלא היה נקי מטעויות כלל ולא היה נקי מהתפרצויות על אנשים והאשמות, לא מאבק איכותי ואחראי כמו שהייתי צריך לנהל, הכעסים השתלטו עלי וזה דבר מאוד רע ומעוור.
דברים שקורים לאחרים, סיפורים שאני קורא, תחת המערכת הפסיכיאטרית, במוסדות שונים של סיעוד ובעלי מוגבלויות, מצב העוני והזקנים במדינה והנכים והסיפורים הקשים. יוצרים מציאות שבה אני מרגיש כאילו תוקפים אותי אישית,
התחושה שמציאות קשה זאת שעוברת על עמנו והמחסור במשאבים בכוח אדם ובעזרה סוציאלית מתאימה, גורמת לחוסר אונים ולהצפה בפוסט טראומה, עוד סיפור על אונס, עוד סיפור על קורבן שנופל בין כיסאות המערכת עזרה נפשית חסרת האונים בעצמה. יחד עם סיפורים שונים על כליאה ללא משפט, מעצרים מנהליים ארוכים, תנאים גרועים במוסדות הפסיכיאטריים, זה יוצר תחושה של רדיפה בשבילי, הייתי עודד לאמפחד, אבל עכשיו כעניין זה סגור, אני מודה באמת, זה כן מפחיד, אני ממש חושש לחזור לישראל כי אין לי אמון במערכת. ואין לי מושג אם לא אמצא את עצמי עובר התעללויות שונות ומוצא את עצמי במצב מאוד גרוע. בעיה זאת היא לא רק שלי, היא של כל נפגעי הנפש, ששומעים סיפורים קשים של אחיהם, שרואים את אוזלת היד, המחסור בתקציבים ובעזרה יותר אמפטית ומתחשבת. זה כמו ים גדול של פוסט טראומה שאנחנו שנפלנו למחלה נפשית שוחים בו. כשאני שומע על עוד סיפור של התעללות במקום עזרה, זה כאילו עשו את זה לי מרגיש. ואחרים מהקבוצה שלנו נפגעי הנפש גם הם כך מרגישים. זה נכון בכל תחום, אבות גרושים שבמצב כלכלי קשה חלק מתאבדים ירגישו אמפטיה לאנשים במציאות דומה, נפגעות זנות ואונס ירגישו גם הן אמפטיה למי שעברה דברים דומים וכל פעם שהסיפורים האלו עולים וצצים, עולה הפוסט טראומה, הכעס, התסכול.
חייבים להשקיע הרבה מאוד משאבים כדי לתקן את המערכת הזאת ויש המון מה לתקן. לא צריך לחכות למשיח. אנחנו זקוקים לשינוי אמיתי.
גם באתרי החדשות הרבה תגובות שמגיעות מאנשים הדיוטים שאינם מבינים לפעמים זה מאוד מרושע החוסר אמפטיה שלהם וההבלים שהם כותבים וזה פוגע, ביניהם גם יושבים כאלו שנפלו לדרך מרושעת אותם אנסים, תוקפנים, פושעים וכאלו שנפלו למקומות הכי רעים, והתגובות שלהם מלאות ארס והשפלה, גורמים לפוסט טראומה לנאנסות, לנפגעות, לנפגעי הנפש.
גם כאן יש מקום להתחיל לעשות צנזורה ולהתחשב ברגשות הציבור. אין מקום לתת במה לתגובות פוגעניות ומחליאות בזמן שמסננים תגובות איכותיות עם תוכן ועם ביקורת. כמובן שתפוז זה אתר הרבה יותר טוב, המודל הרבה יותר טוב, יש פה התערבות יש פה הכוונה, לכן זהו מודל הרבה יותר טוב ממה שהולך באתרי החדשות או בפייסבוק. לכן אני אוהב את תפוז ומרגיש פה נוח לדבר ולכתוב.
הדבר הכי נכון הוא ללמד תורה ומוסר יהודים רוחניות יהודית, כי זה הלחם שלנו, הלחם שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו ולהאיר הלאה ולעורר את האחרים.
יש הרבה פתרונות ורעיונות שיכולים לשנות ולתקן את המציאות, אך אני מרגיש שאין עם מי לדבר, והקול שלי נותר באפלה.
אז שוב תודה, כי כתבת מאוד יפה אז החלטתי להשקיע בעצמי.
אולי המצב לא כל כך קשה (שלי), אולי בתוך שבועות ספורים אעמוד על הרגליים נקי מההתמכרויות, אולי בתוך כמה חודשים הניתוח יהיה מאחורי ואוכל להתחיל מחדש במקום אחר שאני עובר אליו בתנאים טובים בהרבה.
אז אין לי מה להתבכיין יותר מדי, מאז שכתבתי את הפוסט הזה פה בסהר תמיכה, המצב הנפשי שלי השתפר וחזרתי לרגיעה ולשמחה. באותו יום הרגשתי פשוט שבור.
אני מאחל לכולם רפואה שלמה והצלחה בדרך וב"ה שנזכה לגאולה שלמה בחסד וברחמים במהרה בימינו.
