אני לפעמים מאבדת ריכוז אפילו בעצמי, מרחפת

alice1803

New member
אני לפעמים מאבדת ריכוז אפילו בעצמי, מרחפת

אני מרגישה שלפעמים אני מאבדת ריכוז אפילו בעצמי, כאילו "העצמי" נעלם לי, ואני שטה בין מקומות צדדיים, מאיפה שאני נמצאת באמת.

וזה קורה לי הרבה, כנראה הרבה יותר, ממה שאני יכולה לספור, כי אי אפשר לספור ריחוף, נכון? הרי "זמן ריחוף" יכול להרגיש מעט, אבל בעצם יכול להיות שיום שלם הייתי במצב כזה, אז כנראה שהתשובה היא כן.
כי היום, לא הייתי בכלל, אבל נסעתי לעבודה, ועבדתי עד 9 וחצי בלילה, וראיתי מלא אנשים, שכנראה את חלקם בכלל לא ראיתי, כי בשביל לתפקד הייתי חייבת להוריד חצי מסך, ואני עובדת מול אנשים, שאני מחייכת אליהם, ומוכרת להם תכשיטים, בקניון ענק מלא באנשים!!!

אז איך זה יכול להיות בכלל, שהתעוררתי ככה, ונסעתי באוטובוס ככה, וריחפתי בתוך ענן, בתוך האוטובוס, מביטה ולא מביטה באף אחד, מתעלמת, כמו זומבי.
 
שלום

אולי תוכלי יותר לייצב את האישיות שלך, אם תתני לה מגמה ברורה וחשובה לפי מה שחשוב לך ושאת אוהבת. אולי תלמדי דברים שמעניינים אותך ממקורות שונים ותעסקי בדברים שאת אוהבת, ואולי גם תצטרפי לחוגים ולמסגרות וגם למסגרת עבודה טובה שייתנו לך תובנה ברורה בקשר לאישיותך. אולי גם תנסי ללמוד באוניברסיטה. כדי להתרכז במציאות ולהתרכז בכלל, צריך לבדוק מה הדברים החשובים יותר. מה שחשוב הוא בדרך כלל מה שמביא תועלת, אבל גם מה שמעניין ומפתח את החשיבה.
 

alice1803

New member
כן, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות

היי לך,
האמת, שאני בדיוק בתקופה כזו, שאני מחפשת להעסיק את עצמי בדברים שאני אוהבת,
וגם עזבתי לפני חודשיים, עבודה במשרד רציני ומסודר, שסבלתי בו נורא, בגלל כל אינטראקציות הבלתי פוסקות, ביני לבין נשים מסוימות שהיו איתי במחלקה, אז וויתרתי, והלכתי, ומצאתי עבודה שאני נורא אוהבת, כי היא מתאימה לי, ואני לא סובלת, וגם העיסוק בעבודה הזו, נותן לי מוטיבציה ורצון לעשות דברים עם הידיים, בקטע אומנותי, וזה משהו שאני מרגישה שעוזר לי מאוד, להוציא את היצירתיות שבי, ככה תמיד היה.
&nbsp
אבל זה לא מספיק, ואני רוצה גם להירשם לאיזה קורס, או לימודים, אבל פשוט העבודה היא חדשה, ואני עדין לא מרוויחה מי יודע מה, עוד מעט אקבל בונוסים ונראה מה יצא לי מזה, אבל כרגע לא מספיק בשביל להרגיש חופשיה לבזבז כסף שאין לי.
&nbsp
יש מלא דברים שאני רוצה לעשות, פשוט העומס המחשבתי גורם לי להאטה בקצב התיפקודי, כלומר, הכוחות נגמרים לי מהר, ואני תמיד רוצה לחזור הבייתה ולשים את הגוף שלי על איזו ספה נוחה
 
תשובה

בעבודה צריך להשקיע באופן מנותק מרגש, מתוך המגמה להתקדם בחיים. אם תעשי את העבודה היטב, תקבלי עבודות טובות יותר בעתיד. בעבודה חשבי בעיקר על העבודה. חוגים ולימודים כלי טוב מאד, אולי תוכלי להצטרף לפחות זמנית לאיזשהו חוג קטן שלא עולה הרבה ושיש לך עניין בו, והוא יעסיק את מחשבתך ויעזור לך להרגיש טוב יותר בעבודה. בחוגים דווקא צריך להשקיע רגש ועניין. גם בעבודה כדאי למצוא עניין ולעשות אותה מתוך חשק ועניין, ואז היא מצליחה יותר בקלות.
 
מצטרפת לכאב 8: כל הכבוד שאת מצליחה לעבוד!

אני מניחה שזה קורה בגלל שקשה לך לשהות במציאות.
לי זה קרה.
ואמרו לי שזה מכונה דה ראליזציה או דה פרסונליזציה.
סוג של ניתוק או ניכור מהעצמי או מהסביבה אני חושבת.
 

alice1803

New member
כן, אפשר לומר בועה, שבה רק אני נמצאת

היי אתה לא חייב/ת לקרוא הכל, כי זו חפירה רצינית, פרקתי.
&nbsp
אז, קודם כל, הניתוק הזה, זה משהו שבא בשביל להדחיק סיטואציה מסוימת, שכנראה קשה לי מידי להכיל, אז אני מנתקת משהו, ומתפקדת על אוטומט, אבל העיניין הוא, שזה האוטומט שלי, והרגשות שלי, וזה מבלבל לפעמים, אבל את הבילבול שלי אני מבינה, אבל לאנשים אחרים לוקח זמן מסויים לעכל אותי, או להבין אותי.
אני לא חד משמעית, אני משתנה, יש לי תנודות, ויש מצבים שאני לא נמצאת על הקרקע בכלל, ויש מצבים שיותר מידי אגרסיבית, ואומרת הכל בפנים, וגם מחודדת.
&nbsp
בקיצור, אני מדחיקה גם את עצמי, ומנסה להפריד בין מה שאני מרגישה, לבין מה שקורה בחוץ, וזה לא תואם, כמו שהתקע לא מתאים לשקע, או שיש קצר חשמלי כרגע, אז אני מורידה את השאלטר.
וכשאני מגיעה לסיטואציה עצמה, שכביכול מלחיצה אותי, אני כבר מספיק מנותקת מהרגשות שלי, ורחוקה מהמציאות, בשביל להתחבר אליה ולהיפגע, או לקחת דברים קשה, בשביל להעביר את היום יותר בקלות, או יותר נכון בשביל לשרוד את היום.
&nbsp
אז אולי אני שמה את עצמי בפינה, כמו עונש, מנסה לצמצם את הפעילות המוחית שלי שבה אני מרוכזת כולי רק ברגשות שלי, וכמה רע לי, וכמה אני לא רוצה להיות פה ובסיטואציה הזו, אז אני מנסה להתרכז בדברים מסויימים, שגורמים לשכוח מהמחשבות שלי, שאומרות לי בראש "אוי אלוהים תעזור לי בבקשה", ואז אני מפנה את העזרה כלפי עצמי.
&nbsp
אני תמיד עם עצמי, אף פעם לא לבד, כי יש לי אותי, ועברנו הרבה ביחד, אני ועצמי, וזה לא הולך ברגל, זה משהו חזק, ולמדתי גם להבין את הרגעים האלו שאני לא יכולה לסבול את עצמי, כי אני מבינה מאיפה זה בא, וזה בסדר.
&nbsp
רק אני גידלתי את עצמי באמת, מבחינת האישיות שלי, לא הייתה לי ברירה, כי בבית לא תרמו לי בנושא הזה, ובמיוחד עם הקשיים שלי שלא אובחנו מעולם, אבל אני לא כועסת על אף אחד, וגם לא על הילדות הקצת קשה, כי מבחינת תשומת לב לילדה עם הפרעות, ושהיו ניתנות לטיפול בזמנו, פשוט אף אחד לא ידע איך לעזור לי בזה, ולא היה לי עם מי לדבר, ועם מי לשתף את מה שאני עוברת.
&nbsp
הלוואי ויכולתי לעזור לילדות אחרות שהרגישו בדיוק כמוני, כל כך מתוסכלות, שחיות בפרדוקס מתמשך, ושמתפתח ומשתנה עם הזמן, ולא תמיד לטובה, ישנם התדרדרויות שהצלחתי להימנע מהם מלכתחילה, כמו סמים קשים נאמר, או פשוט לברוח לעולם אחר, אולי לארץ אחרת, רק בשביל להיות אני, בלי לחץ בחזה.
סליחה על החפירה את/ה , לא חייב לקרוא הכל

&nbsp
לילה טוב
 
זה מקסים מה שאת כותבת....

כמה כוחות
ואולי את יכולה לעזור לילדות אחרות.... אולי יש דרך מקצועית או התנדבותית...... אולי שווה לחפש...
 
גם אצלי זה היה ממש ככה פעם

למעשה עד הטיפול שאני נמצאת בו עכשיו. גם עכשיו קורה לי פעם ב- שאני נעלמת לעצמי, אבל ממש לא באותה תדירות ולאותו משך זמן כמו לפני הטיפול!!
 
צודקת שחרית.

ממה שאני מבינה דיסוציאציה יכול באמת להיות קשור לזמן שנעלם
ודה ריאליזציה זה כמו להרגיש כל הזמן שזאת לא המציאות
 

כאב 8

Member
לא ידעתי שיש לזה מונח

והאם הוא מתאים לי ??
נשמע מוגזם ניתוק מהסביבה
האם גם תרופות יכולות לגרום לזה
אני לוקחת המון תרופות .
 
בטח, תרופות יכולות לגרום להמון תופעות לוואי

תקראי בדפים המצורפים
[אם כי גם שם לא תמיד כתוב הכול]
 

alice1803

New member
נכון, דה ריאליזציה, הכל הופך סביבי מוזר, אני מוזרה

כשאני יודעת שעומד להיות לי יום קשה מבחינה ריגשית, ושאני אמורה להתמודד מול ביקורת, או אנשים שאני לא מסתדרת איתם, או אם אני מתעוררת הפוכה, ובלי כוחות נפשיים לכלום, אז אני חייבת לעשות סוויץ', בשביל לתפקד, כי אם לא, אז אני פשוט נכנסת למיטה ושמה פוך על הראש, ותעזבו אותי בשקט.
&nbsp
ואני בטוחה שאני עושה את זה לעצמי, כי אני מכירה את הדרך לשם, מבחינתי זו דלת שאני מחליטה לפתוח, זו הרגשה שמוכרת לי, מהרגע שאני זוכרת את עצמי.
אז אולי זו הפרעה שאני פיתחתי בעצמי לעצמי
חחח
כי לסבול מהפרעות כאלו מגיל 3 בערך, זה אתגר לא נורמאלי, ולא הייתי מאחלת לאף ילד לעבור את התהפוכות הריגשיות שעברתי בתור ילדה.
זו חוויה נוראית בפני עצמה, אבל זו הייתה החוויה שלי, ואני לא יכולה להחזיר שום דבר בחזרה, ואני גם לא רוצה.
&nbsp
אני יכולה לכתוב ספר על איך בדיוק הכל התחיל, או לחפור בזה עד שאני אעלה על הנקודה הספציפית שזה זה קרה, תחושת הניתוק הזה.
ויכול להיות שבילדות, זה כן הופעל באופן אוטומטי כמנגנון הגנה מפני אנשים, מפני מילים קשות, מפני פגיעה ממשית או לא ממשית, כי לא תמיד הצלחתי לנתק, וסבלתי נורא, לקחת את כל הסבל הנפשי הזה איתי כל יום, לבית הספר, חזרה הביתה, ולישון עם סיוטים מבעיתים.
&nbsp
זה מין קיפאון מחשבתי, כאילו אמרו לי "תהיי כאן ושבי בשקט" ותעברי את היום הזה, ללא סערות נפש, אז אני מנתקת ולא מראה שום "רגש", שום כלום, אנשים צריכים להגיע עד אליי ולשאול אותי שאלות בשביל שאענה להם על אחת כמו שצריך.
זה כמו מצוקה שחבויה בפנים.
 

כאב 8

Member
אמת לאט לאט אני מבינה

לפני כמה חודשים שיצאתי מבית חולים
הרגשתי מין בתוך בועה והכל היה מוזרר
הכל היה מוזרר העולם היה מוזר .
ועכשיו זה מין פסל אני לא עושה כלום לא זזה רק חושבת או סתם לא מתפקדת .
כאילו אנני פסל לא מבינה מה יש לי
 
ניסחת את זה מצויין

רק שלקרוא לזה הפרעה זה נורא מתנשא ומחטיא.
זה מנגנון נפלא שעזר לך ועוזר לך לשרוד.
רק שיש לו מחירים [מנסיוני תחושת הבדידות האיומה]
היום אולי את יכולה לחשוב מה את יכולה לשנות בחייך כדי שתזדקקי כמה שפחות למנגנון הזה.
 
למעלה