אני מתמודדת עם החתמת השכנים על הסכמה לבנות על הגג
שזה אומר לקבל כל מציאות ששונה ממה שרציתי לכתחילה. כי הקב"ה רוצה אחרת.
וזה אומר לוותר על הרצון לנקום בשכן שמעליל שעשיתי לו עוול שכלל לא עשיתי.
וזה אומר לא לכעוס על שכנה שקשה לה להסכים כי היא מפחדת מנזקים (ובעיקר מהצל של עצמה).
וזה אומר להרחיב את המבט ולא להסתכל במשקפת צרה, לשים עצמי במקום של האחר, וגם להסתכל על כל הסיטואציה מגבוה, ולראות מה המחיר לטווח ארוך של כל רצון שלי (לדוגמה, אם נניח משהו שרציתי היה גורם לריב עם בני היחיד - ברור שזה לא שווה לי).
שלשום היה לי כעס נורא על השכן שמעליל עלי עלילת שווא ומשטה בי כבר זמן רב. לדוגמה מבקש ממני לעמוד בדרישות חוק מסוים שלא קיים, ומסתבר שסתם עשה ממני צחוק. ואז הוא טוען איזו טענה, אך מתברר שהוא משקר. ואז מבקש שאקנה שירות ביטוחי, שכלל לא קיים...
אז אמרתי לעצמי להסיח את הדעת מהכעס ולא להתבוסס במחשבות הנקמה.
למחרת הרגשתי שאני מרחמת עליו ומבינה את הקשיים הנפשיים שלו, ולא צריכה לכעוס כי בכלל אין לי צורך בחתימה שלו.
לשכנים אחרים ביטאתי הערכה מכל הלב, וזה עשה להם מאוד טוב על הנשמה, והרגשתי שהלב שלי גואה משמחה.
ופתאום היום יש לי רגשות רוחניים גבוהים, של רצון להיטיב לכל העולם, לוותר לזולת בכל דבר. מרגישה רצון עז לעלות בדרגה רוחנית ושמחה על היכולת לגבור על היצר הרע.
ואני לא לגמרי בטוחה שזה לא מצב רוח קצת היפומני כזה, שיעבור ויתחלף ברגשות רעים חס ושלום (כי אני מפחיתה בהדרגה את המינון של הכדור נגד דיכאון), או שאני פשוט בכמה ימים טובים רוחנית שבהם אני מחוברת לאלוקים ולמי שאני באמת (ואני מכירה את עצמי כאדם שמאוד כזה). ופשוט יש לי סייעתא דשמייא של יותר כוח לגבור על הכאבים והכעסים שלי.
לכן אני מחכה, חושבת כמה פעמים על כל רצון לוותר ובודקת מכמה זוויות, מתייעצת עם אחרים, ומתפללת לכוח להכיל שמחה בלי לפחד מעוצמותיה.
וליתר ביטחון לקחתי קלונקס. כי צריך איזון רגשי ולא להתפזר לשום כיוון.
שזה אומר לקבל כל מציאות ששונה ממה שרציתי לכתחילה. כי הקב"ה רוצה אחרת.
וזה אומר לוותר על הרצון לנקום בשכן שמעליל שעשיתי לו עוול שכלל לא עשיתי.
וזה אומר לא לכעוס על שכנה שקשה לה להסכים כי היא מפחדת מנזקים (ובעיקר מהצל של עצמה).
וזה אומר להרחיב את המבט ולא להסתכל במשקפת צרה, לשים עצמי במקום של האחר, וגם להסתכל על כל הסיטואציה מגבוה, ולראות מה המחיר לטווח ארוך של כל רצון שלי (לדוגמה, אם נניח משהו שרציתי היה גורם לריב עם בני היחיד - ברור שזה לא שווה לי).
שלשום היה לי כעס נורא על השכן שמעליל עלי עלילת שווא ומשטה בי כבר זמן רב. לדוגמה מבקש ממני לעמוד בדרישות חוק מסוים שלא קיים, ומסתבר שסתם עשה ממני צחוק. ואז הוא טוען איזו טענה, אך מתברר שהוא משקר. ואז מבקש שאקנה שירות ביטוחי, שכלל לא קיים...
אז אמרתי לעצמי להסיח את הדעת מהכעס ולא להתבוסס במחשבות הנקמה.
למחרת הרגשתי שאני מרחמת עליו ומבינה את הקשיים הנפשיים שלו, ולא צריכה לכעוס כי בכלל אין לי צורך בחתימה שלו.
לשכנים אחרים ביטאתי הערכה מכל הלב, וזה עשה להם מאוד טוב על הנשמה, והרגשתי שהלב שלי גואה משמחה.
ופתאום היום יש לי רגשות רוחניים גבוהים, של רצון להיטיב לכל העולם, לוותר לזולת בכל דבר. מרגישה רצון עז לעלות בדרגה רוחנית ושמחה על היכולת לגבור על היצר הרע.
ואני לא לגמרי בטוחה שזה לא מצב רוח קצת היפומני כזה, שיעבור ויתחלף ברגשות רעים חס ושלום (כי אני מפחיתה בהדרגה את המינון של הכדור נגד דיכאון), או שאני פשוט בכמה ימים טובים רוחנית שבהם אני מחוברת לאלוקים ולמי שאני באמת (ואני מכירה את עצמי כאדם שמאוד כזה). ופשוט יש לי סייעתא דשמייא של יותר כוח לגבור על הכאבים והכעסים שלי.
לכן אני מחכה, חושבת כמה פעמים על כל רצון לוותר ובודקת מכמה זוויות, מתייעצת עם אחרים, ומתפללת לכוח להכיל שמחה בלי לפחד מעוצמותיה.
וליתר ביטחון לקחתי קלונקס. כי צריך איזון רגשי ולא להתפזר לשום כיוון.
