לא לבדך
שלום לך,
אני מבינה שאת נקלעת לבדידות בחיים בלי להבין לגמרי איך זה קרה. את כנראה יודעת שהבושה בקרחות גרמה לבעיות בחיי החברה שלך, אבל האם את יודעת מה גרם לך לתלוש שיער? נשמע שסבלת מקשיים נפשיים מילדות, ושאת ממשיכה להתמודד. מצד שני, כיום את מתגברת לרוב על הצורך בתלישת השיער, מה שיכול להצביע על כך שכן הגעת לתובנות כלשהן לגבי מצבך.
מדברייך עולה שאת מרגישה, אולי, שהבעיות החברתיות בילדותך הן ש"קבעו" את מצבך החברתי נכון לעכשיו. כלומר, את אולי מרגישה חוסר אונים אל מול בעיותייך, כי את העבר קשה לשנות. ויחד עם זאת את כן מחפשת לעשות שינוי, את לא מתייאשת. כמו שכתבו לך, חברים אפשר לפגוש בכל גיל, במגוון רחב של מצבי חיים. אולי משום שאת עצובה, כמו הכינוי שנתת לעצמך, קשה לך יותר למשוך אלייך קשרים חברתיים. אולי העצב מרחיק ממך את השמחה. את כותבת שכשהיית ילדה עוד היתה לך שמחת חיים, שהלכה ופחתה עם הזמן. האם דיברת,בילדותך עם הפסיכולוגים על בעיותייך החברתיות? האם הגעת לתובנות כלשהן?
נראה שאת מרגישה תקועה, כאילו מה שהיה הוא מה שיהיה, ואין לך אפשרות לצאת מהמעגל. אבל, מצד שני, ייתכן ויש לך גם את התובנה שכפי שהצלחת לרסן את תלישת השיער, תוכלי גם לשנות את מצבך החברתי והתעסוקתי. יכול להיות שאת רואה שאת כן מסוגלת לשנות, ורק צריכה להאמין שאין גיל להצלחה. את פונה לפורום כדי לקבל עזרה, ואולי זה משהו שלמדת שיכול לעזור לך: להיפתח. אולי היכולת להיפתח היא כוח שיעזור לך למצוא חברות, בן זוג, כיוון בחיים? אולי תנסי לשחזר את מה שעזר לך ליצור חברויות בעבר, ותמצאי אלו יכולות שלך שיחקו תפקיד משמעותי?
היו לך קשרים בעבר, בין אם מעטים, בין אם מרובים, אינני יודעת אם זה משנה. העובדה היא שהיכולת ליצור קשרים קיימת בתוכך. אולי את צריכה עדיין ללמוד כיצד לשמר אותם, להשקות אותם ולהפריח לכדי יערות עד. בינתיים, וגם אחרי, את מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום, וייתכן שהשיתוף ברגשותייך, וההשתתפות באלו של אחרים, יעזרו לך לראות שאת לא לבדך.