טריגר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!וקוקה מאוד......

טריגר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!וקוקה מאוד......

אני מרגישה שאני לא יכולה יותר!!!!!!!!
ושאם לא יהיה לי חיבוק אני אמות!!!!!
לפחות כשהייתי צעירה הייתי עושה סקס ודרך זה איכשהו ניזונה בטיפת חמימות, עלוב ככל שזה נשמע!!!!!!!!!!!!!
כל החיים שלי עכשיו נראים לי עלובים!!!!!!!!!!!!!
אני מרגישה שאין לי תקווה!!!!!!!
מרגישה שאין מוצא!!!!!!!!!!!
וזה לא היה התקף חרדה אתמול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זאת אומרת, זה היה - אבל חקרתי באינטרנט על הכדורים החדשים - וולטופרין ויש הרבה אנשים שזה עורר והגביר אצלם חרדות.
אני יודעת עכשיו בוודאות שזה מהכדור!!!!
וכך עוד תקווה ירדה לזבל!!!!!
מחכה ומחכה שהכדור ישפיע כבר.
אני לא יכולה לשים אשהת עצמי בידיהם של הפסיכיאטרים.
אני לא יכולה יותר.
אין לי כוח.
נמאס לי מהחיים האלה שאין הנם טיפת נחמה וטיםת אהבה בשבילי.
שמה שאני לא עושה נכשל לי ונבלם לי!!!!!!!!
חיכיתי.
כל כך חיכיתי למילה טובה.
די זה לא בא
אני צריכה להשלים עם זה שלא יבוא
שטיפת החמימות והתמיכה שאקבל כל החיים תהיה מאנ.......
אני כבר לא יוטדעת מה אני כותבת.
כואב לי ברמות של אחרי הכאב.
אני לא מפסיקה לבכות.
הראש מתפוצץ לי.
יש לי כזאת תחושת בעירה בפנים.
אני יודעת שזה מהכדור.
ואני לא מתקשרת לפסיכיאטר. אני לא לוקחת את הכדור הזה יותר.
ואתקשר אלין עוד כמה ימים.
אני יודעת שהוא לא יאמין שזה מהכדור או שהוא כן יאמין.
אין בשביל מה.
וכל הזמן עולה לי על קצה המקלדת לדבר על התאבדות
אבל אני לא רוצה ללכת לשם
אבל אני על הסף של להתחיל לחקור איך אפר להתאבד באופן בטוח ולא נורא מפחיד
מה לעשות
הגוף רוצה לחיות
וגם חלק מהנפש
אבל אני מרגישה שמאוחר מדי בשבילי
פשוט נשברתי
נשברתי נשברתי נשברתי
ואני שונאת וכועסת וכועסת
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 

Shamy

New member
לא כולם מגיבים טוב לוולבוטרין

גם אני קיבלתי פעם וזה עשה לי לא טוב הלכתי לפסיכיאטרית והיא החליפה. זה לא כזה סיפור, הוא פשוט הלך לפי הפרוטוקול. לפעמים אנשים עוברים הרבה תרופות והרבה שנים עד שמוצאים את הקומבינציה הנכונה, אף אחד לא יודע מספיק על מדעי המוח. אני מציעה לך לשאול את הפסיכיאטר על בדיקה ששולחים לחול ובודקים בדיוק לאיזה תרופה יהיה לך אחוזי הגבה הכי טובים, הבדיקה יקרה אבל אם יש לך כסף לדעתי זה שווה את זה. דבר אחד אחרון, עם וולבוטרין צריך לחכות חודשיים עד שהיא בכלל עושה משהו אז לא להתייאש, לפעמים זה ירידה לצורך עליה ועד שיעברו החודשיים אפשר לחזק בנוגדי חרדה נוספים..יש פתרונות, תקבעי תור לפסיכיאטר ותדברו על זה.
 
שלום חביבה

החיים חשובים ואסור לוותר עליהם. קשר חומרי הוא נעים ונחמד, אבל אהבה וקרבה אפשר לקבל כל החיים באופן טבעי מאנשים שונים, גם מההורים. כדאי לדון עם המטפלים האחראים על השפעת הכדור. חשוב להאמין בעתיד ובשיפור איכות החיים. אם לא הצלחת בעבר, ממשיכים כדי לשפר את העתיד שזה העיקר. צריך לזכור שהרבה שנים עוד לפנייך וכדאי לנצל אותן. הנפש חשובה, וכדאי להשקיע בה ולטפח אותה ככל שיכולים. עשי דברים שאת אוהבת ואהבי את עצמך.
 

jacolevi

New member
הפסיכיאטר שלי אמר לי בזמנו כשהתחלתי עם הציפרלקס

זה נשמע מוזר אבל הוא בפירוש אמר שאחת מתופעות הלוואי של הכדורים האלה , כל הכדורים האלה בלי יוצא מהכלל שבהתחלה יש הרעה במצב , זה היה בהקשר לתלונה שלי שהתרופה בהתחלה גורמת לאפקט הפוך מהמצופה , ובאמת במשך מספר חודשים היו עליות וירידות (שאלוהים ישמור איזה נפילות , איום ונורא) אח"כ זה התחיל לאט להשתפר .
תני לזה צ'אנס תקופה ודברי עם הפסיכיאטר . אל תתיאשי סתם .
 
חברים תודה וצפירת הרגעה

מצטערת אם נורא הלחצתי.
היה לי יותר מדי בשבוע האחרון.
גם הפריצה הביתה וגם ההתקף הזה.
בינתיים דיברתי עם הפסיכולוגית ובא אלי חבר טוב וקצת נרגעתי.
טפו טפו טפו טפו.
עכשיו חייבת לאפשר לעצמי טיפה מנוחה היום ומחר.
לנסות להימנע מכל טריגר אפשרי ולנוח.
אני מקווה שאצליח לשמור על רגיעה פנימית כלשהי שתאפשר לי לנוח.
המון תודה לתגובות ולאיכפתיות
 

אופירA

New member
מנהל
גם אני לא הסתדרתי עם וולבוטרין

והפסקתי אותו מיד בהתחלה, כי אני סבורה שלא צריך לתת לכל כדור צ'אנס בכל מצב של תופעת לוואי - אפילו התחלתית בלבד שתחלוף בהמשך - שהוא גורם.
יש תופעות לוואי ברמה שאני לא אתן לכדור צ'אנס, אלא אפסיק אותו מיד (מקסימום יומיים של סבל מהתופעה), ואחפש תרופה יותר מתאימה.
או לחילופין, אקטין את המינון ואת קצב הלקיחה שלו בהתחלה, עד להתרגלות, אם זה מה שימתן את תופעות הלוואי ההתחלתיות.

אבל אני לא מסכימה שצריך לסבול באופן קיצוני מתופעות לוואי, אפילו התחלתיות.

וולבוטרין הפסיכיאטרים רושמים היום בד"כ כתרופה ראשונה נגד דיכאון. אם כרגע המצב בסדר, באופן שאת יכולה לתת לתרופה צ'אנס במשך חודש וחצי, אז כדאי לנסות אותה.
 
אופירה, תודה, לא, מה פתאום,

אני לא נוגעת בזה יותר.
זה בפח.
ולדעתי זה גם הפך לי את מחשבות ההתאבדות לאובססיביות ואינטנסיביות!
אתם לא מבינים מה עבר עלי.
הייתי בטוחה שאני מתה.
בחיים אני לא נוגעת בזה יותר.
 

אופירA

New member
מנהל
כן, גם עלי עבר איתו משהו שאף אחד לא יבין

וגם אני לא רוצה להבין ולא לחוות.
עם זאת, זו תרופה טובה מאוד שעוזרת להמון אנשים, לכן הרופאים נותנים אותה.
למה לשים בפח? למה לא ב"חברים לרפואה"?
אנחנו לא חיים לבד בעולם.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
שולחת לך כוחות


גקימופגיסי יקרה,
&nbsp
כשקראתי את הדברים שלך הרגשתי שאת כותבת מתוך כאב אדיר וכמעט בלתי נסבל, שמוליד אנרגיה עצומה שמטלטלת אותך באכזריות ומאיימת לפרק אותך... נדמה לי שרצית כל כך שמישהו יהיה אתך באותו רגע, אבל הרגשת כל כך לבד... נשמע לי שהאכזבה מהתרופה שקיווית שתעזור הייתה עוד מכה, ושבאותו רגע חשת שאין תקווה שאי פעם זה יהיה אחרת, ולא ברור כמה עוד תוכלי להחזיק מעמד ולשמור על עצמך מהדחף להתאבד.
&nbsp
יקירה, אני רוצה לשלוח לך חיבוק חם ומנחם דרך המקלדת, ולהודות לך על ששיתפת אתנו ברגעים האיומים הללו. אני מקווה שהכתיבה עוזרת לפרוק קצת את האנרגיה השחורה הזאת ולהרגיש פחות לבד, משום שאנחנו כאן בפורום קוראים אותך, דואגים לך וכואבים איתך.
&nbsp
רווח לי לקרוא את צפירת ההרגעה שלך בהמשך השרשור, ושוב, תודה לך ששיתפת אותנו גם בזה. מכל מה שכתבת הרגשתי שעולים כוחות נפש גדולים, שמאפשרים לך גם לשמור על עצמך במהלך הסערה וגם להיות רגישה לצרכים שלך ולטפל בעצמך אחרי שהיא שוככת... חשוב לנו לעמוד לצד הכוחות האלה, אנחנו רוצים להיות איתך ולתמוך בך עד כמה שאפשר. את מוזמנת להמשיך לכתוב פה ולספר, וכמובן את מוזמנת גם לצ'ט האישי והאנונימי באתר סה"ר אם תרצי לקבל תמיכה בשיחה בזמן אמת....
&nbsp
מאחלת לך לילה שקט ורגוע, ושולחת עוד חיבוק,
&nbsp
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
למעלה