זוגיות

Fairy20

New member
זוגיות

שלום אנשים יקרים,
מאיפה אתחיל??
אז ככה, אני נשואה 3 שנים+ ילדה.
בחודשים האחרונים המצב עם בעלי נהיה רע יותר ויותר...תמיד היו מריבות ופיצוצים, איכשהו זה עובר ומשלימים והכל חוזר להיות רגיל עד לפיצוץ הבא..
אני הגעתי למצב שאני מרגישה שאני ממש משתגעת.
נתחיל מזה שיש לנו חלקים באופי מאוד מאוד שונים, ובגלל שאני שונה ממנו אז הוא טוען שאני לא בסדר ולא נורמלית ואני צריכה טיפול... לעולם לא הצביע על פגם אחד שיש לו באופי (ויש המון). ביקשתי ממנו למנות אחד, רק בשביל לראות אם הוא מסוגל לעשות את זה..אבל הוא לא היה מסוגל.. "יש לי מגרעות אני לא יודע להגיד לך איזה". יש לו בעיה קשה של אגו , הוא לא מסוגל להודות בפניי שמשהו לא בסדר בו, מה שאומר שאי אפשר להתקדם ככה לפתרון בחיים.
אמנה כמה הבדלים עיקריים שעל סמך זה הוא טוען שיש לי בעיות והוא המושלם:
1. בעלי בנאדם שאוהב לדבר הרבה, להתבלט כל הזמן, לרצות את כולם ולהיות נחמד לכולם- לעומת זאת אני לא בנאדם שאוהב לדבר הרבה עם כל אחד שאני לא מרגישה בנוח איתו, אז הוא טוען שיש לי בעיות תקשורת עם אנשים (אני רק אציין שבמקום העבודה ובלימודים שלי (אני סטודנטית) יש לי קשרים מצויינים). הוא מגיע ממשפחה שונה לגמרי משלי אז באופן טבעי יש בעיות תקשורת, אז בגלל שאני לא מתחברת למשפחה שבאופי שלה אוהבת לחקור ולשאול שאלות כל הזמן ולא אוהבת לשתף איתם פעולה בזה וזה סתם מעצבן אותי, אז אני בעייתית, אני לא יודעת לדבר עם אנשים. העניין הוא שאני לא כמוהו אומרת "כן" לכל העולם כשמבקשים ממני משהו העיקר בשביל שיאהבו אותי(מה שהוא עושה). מה שלא מתאים לי אני פשוט אומרת בפנים , אז בגלל זה אני חוצפנית גם..הוא ממש מתעקש וטוען שיש לי בעיית תקשורת.. אין לי מושג על מה הוא מדבר אני הבנאדם הכי תקשורתי בעולם עם אנשים שמתאים לי להיות איתם בתקשורת.
2. בעיה דיי ידועה- חמה כלה. כמו שהזכרתי קודם, המשפחה של בעלי , בפרט חמי וחמותי הם אנשים שונים ממני בתכלית, מחטטים כל הזמן, עוקצים, פוגעים, לא יודעים לפרגן, שתלטים בצורה מחפירה וחושבים שבכסף שלהם יכולים לקנות את כל העולם וגם אותי. כל הזמן שנמצאים אצלם יש אווירה שחורה ומגעילה באוויר, כל הזמן אני צריכה להיות בהיכון לפצצה הבאה. אז בגלל שאני עונה להם ומתעמתת איתם, אז שוב אני לא בסדר... כי אני אמורה לסתום ולתת לאנשים לדרוך עליי.
3. בעלי לעולם אבל לעולם לא ביקש סליחה על משהו לא בסדר שהוא עשה, הוא תמיד בסדר, אני הבעייתית. על כל דבר קטן הוא יוצא עליי בעצבים, לפעמים לא מאמין לי לדברים והוא בעצמו אומר לי מה האמת (חושב שזו האמת, ממציא סיפור). מנסה לעצב אותי כמו בובה, את צריכה להיות ככה וככה, להתנהג בצורה כזאת ולא להתנהג בצורה אחרת,(תהיי יפה ותשתקי) את לא צריכה להתייחס למה שההורים שלי אומרים, פשוט "תעבירי"...העיקר שהכל ייראה מושלם וחס וחלילה ההורים שלו לא ייפגעו.. אבל מה עם האישה והילדה.? לא נורא איתם נריב כבר בבית, נזלזל, נתעצבן.
ברור לי שאם אענה על כל הדרישות שלו ואהיה בדיוק מה שהוא מצפה שאני אהיה- הוא יהיה "בעל למופת". הבעיה היא שאני פשוט לא מסוגלת להיות מישהי אחרת העיקר בשביל השלום בית והעיקר בשביל לרצות אותו.
שורה תחתונה- הוא בנאדם המוני וכל הזמן אוהב חברה ואנשים סביבו, לא משנה מי הם. אני- בנאדם שגם אוהב חברה אבל גם אוהבת את הלבד והשקט, לא אוהבת שנכנסים לי לורידים, לא אוהבת שחופרים שלי.
תגידו לי אתם אם יש לי בעיה נפשית כמו שהוא טוען? אולי באמת אני לא רואה ולא מודעת.
תודה וסליחה על החפירה.
 

MindfullEye

New member
מממ...

רק לדיסקליימר, אין פה איש מקצוע (פסיכולוג, פסיכיאטר, עו"ס קליני) שיוכל לתת לך אבחנה. בטח שלא על סמך הודעה. הנושא של מה זה אדם בריא נפשית וחולה הוא נושא מאוד רחב, בעל אזורים אפורים ולא ברורים, והוא מרתק.
&nbsp
אבללל ממה שאת מתארת נשמע שפשוט יש לך מערכת יחסים - מטבע הנישואין, קיום ילד - עם אדם שפשוט שונה ממך. לא טוב יותר, לא רע יותר - פשוט שונה.
&nbsp
כן אפשר לומר שבנאדם שלעולם לא מבקש סליחה או מודה בטעויות הוא, פרדוקסלית, בנאדם עם אגו די לא מפותח. בשורה התחתונה ילדותי. גם העובדות האלה אפילו לא מהוות קריטריון כלשהו כדי לאבחן אותו עם הפרעה. יש כמוהו מליונים.
&nbsp
בשורה התחתונה את צריכה לתצפת על המצב ולבדוק האם למרות הריבים איתו, עם המשפחה, עם הביקורת והשיפוטיות שלו את עדיין מספיק אוהבת אותו כדי להשאר, או שזה חונק אותך ומאמלל אותך מספיק כדי להתגרש.
 

Fairy20

New member
זה 50/50

השאלה אם אהבה זה תמיד מספיק??
ניסיתי סוף שבוע אחד עם ההורים שלו להיות בדיוק כמו שהוא מצפה...(לשתוק , לא לענות, ולדבר עם אנשים שלא בא לי עליהם) ואכן פתאום שינוי של 180 מעלות.. הבנאדם מרעיף אהבה מוגזמת כבר.
השאלה היא האם להיות בנאדם אחר בשביל הזוגיות הזאת? זה שווה את "כל האהבה" שאקבל בתמורה אבל מנגד אוותר על האני שלי?
כמה זמן אפשר להחזיק ככה מעמד.?
 
לא, אהבה לא תמיד מספיקה

יש צורך בהתאמה (לפחות מעל רף מסוים). ללא התאמה הזוגיות תעלה על שרטון. כמובן שאין לעולם התאמה מלאה, אבל אם מדובר בהבדלים קיצוניים בנושאים קרדינאליים זה לא ילך.
למשל אי התאמה קיצונית בנושאים כמו יחס לדת, יחס לכסף/התנהלות כלכלית, סקס תביא למשבר ואם יודעים על זה מראש - עדיף לא להכנס למערכת יחסים כזאת.
רק את יכולה לדעת אם שווה להיות בן אדם אחר בשביל הזוגיות. לדעתי מדובר בהקרבה גדולה מדי, שלא צפויה להחזיק מעמד לנצח.
 

אופירA

New member
מנהל
יש פה הרבה מאוד שאלות

יש שאלה, אם אהבה מוגזמת זו אהבה.
ואם אהבה התלויה בדבר היא אהבה.

ויש שאלה, מדוע את מרגישה שכשאת עם אנשים ששונים מהאופי שלך מאוד, לתקשר איתם בשפה שמתאימה להם זה לוותר על האני שלך???
כולנו נמצאים במחיצת אנשים שונים כל הזמן, ועם כל אדם צריכים לדבר בשפה שלו. זה בכלל לא לוותר על האני שלך. אני אבחר כחברים שלי את אלו שמתאימים לי, אבל אדע להסתדר ולא לריב גם עם אלה ששונים ממני לחלוטין.

ויש שאלה מדוע את שואלת פה בפורום אם את נורמלית או לא נורמלית? מה זה משנה לך? יש לך כמה בעיות. האחת - היא הקשר הזוגי שלך. הוא לא טוב, ולא טוב לך בו, וצריך לעשות שם שינוי דחוף ע"י טיפול זוגי או ל"ע ע"י גירושין. את ובעלך לא מסתדרים והגישה של שניכם לחיים שלכם גרועה ומורידה את איכות החיים שלכם.
הבעיה השנייה, שאת מודדת את עצמך לפי הטענות שלו ומנסה "לשנות אותו" כדי שיהיה לך טוב, בדיוק כמו שהוא רוצה שאת תשתני כדי שיהיה לו טוב. ובגישה הזו לחיים כל אחד מכם ילדותי וצריך עזרה טיפולית כדי להתבגר. ההתבגרות חשובה מאוד, כי אתם הורים וצריכים להיות בוגרים כדי להיות דוגמה לבגרות לילד שלכם.

תוקפנות וביקורת וניסיון לשנות אחד את השני הם ביטוי לבעייתיות ונוסחה לחיים בעייתיים מאוד.
הדבר הראשון שאת צריכה כדי לשנות את המצב, הוא להפסיק להתווכח עם בעלך בסגנון שהוא מוביל - אם את מתנהגת בסדר או לא, ולהוביל את הדיון לשאלה: מה אתה רוצה שנעשה - שנתגרש או שנלך לטיפול זוגי כדי שהנישואין שלנו יהיו טובים ושנינו נתנהג בצורה שיהיה לנו טוב יחד?
או במילים אחרות: אוקי, אתה צודק, אני לא נורמלית. זו אני (כדי להפסיק לדון בך). עכשיו השאלה מה אתה רוצה שנעשה.
 
ובלי קשר למשפחה שלו ולאנשים אחרים - איך הזוגיות שלכם?

אם היתה אפשרות להתרחק עכשיו מכל העולם ולחיות על איזה אי בודד, את הוא והילדה - איך זה היה לדעתך? הייתם חיים טוב?
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
שלום בית

פיה יקרה,
נשמע שאת מרגישה, אולי, שבן זוגך משליך עלייך את כל האשמה לבעיות ביניכם ובינך לבין משפחתו. ייתכן שלך יש זוית ראיה רחבה יותר על המצב ביניכם, כי את מתארת מצב של שני אנשים שונים, כלומר, את מקבלת את בן זוגך כמות שהוא, בעוד שלדברייך הוא טוען שיש לך בעיות, כלומר, אינו מקבל אותך כפי שאת אלא מנסה לשנות אותך. נראה שאת מבינה שהקשר שלכם עם משפחתו מאד חשוב לו, ולכן היתה אותה פעם שבה ניסית להתנהג כפי שהוא מצפה ממך. יחד עם זאת, יכול להיות שאת מרגישה מאוכזבת, ואולי גם כועסת, שבן זוגך אינו מתאמץ כדי להבין אותך או הולך לקראתך, אלא רק קובע שאת לא בסדר. נשמע שאת מרגישה שאין שיח אמיתי ביניכם, או שאין נכונות מצד בן הזוג לקבל את השונות שביניכם. נשמע שאת מבינה את פחדיו שלא לשאת חן בעיני הקרובים לו, או להכעיס אותם, ועד כמה הרמוניה עם אנשים אלו חשובה לו. מצד שני, את סובלת מהמריבות ביניכם ומרגישה, אולי, שאותך הוא לא רואה, שלמענך הוא פחות מתאמץ כדי לשמור על שלום בית, גם אם הוא מרשה לעצמו לריב איתך כי הוא מרגיש איתך מספיק בטוח (אולי בטוח מדי?). אם תוכלי לשכנע אותו ללכת איתך לטיפול זוגי, אולי הדבר יועיל לשניכם. כי אני מבינה ממך שאהבה יש ביניכם, ומכאן ששווה לעשות מאמץ. נראה לי, שמה שחשוב הוא ששניכם תתגייסו כדי להתגבר על הבעיות, ושתהיה ביניכם הבנה הדדית.

מאחלת לך המון הצלחה, ואת מוזמנת להמשיך ולשתף אם מתאים,

מתנדבת סה"ר.
 
למעלה