עצוב
כשהבדידות והפחדים מנצחים את הכל.
כשהעולם מתקדם כטבעו ואת לא
כשאת מבינה כמה את נותרת מאחור
בודדה, מבוהלת עד עמקי נשמתך ברמה שלא מאפשרת לזוז מילימטר.
העולם מתקדם, זז, משתפר, זה טבעו בסך הכל.
ורק את נותרת באותו מצב.
לא מסוגלת להזיז את עצמי, לא מסוגלת.
ועצוב, כל כך עצוב.
ובודד ומפחיד.
ועוד יותר עצובה ההבנה שיש סוג של השלמה, שככה זה, ואין שום סיכוי לשינוי.
ואני? מה איתי?
מתי אני אתקדם בחיים האלו?
מתי אמצא כוחות?
משכנעת את עצמי שזה גורל, אבל יודעת שלא עושה מספיק.
אולי יש גם גורל, אבל יש גם חלק שלי.
אז עצוב.
פשוט עצוב.
כשהבדידות והפחדים מנצחים את הכל.
כשהעולם מתקדם כטבעו ואת לא
כשאת מבינה כמה את נותרת מאחור
בודדה, מבוהלת עד עמקי נשמתך ברמה שלא מאפשרת לזוז מילימטר.
העולם מתקדם, זז, משתפר, זה טבעו בסך הכל.
ורק את נותרת באותו מצב.
לא מסוגלת להזיז את עצמי, לא מסוגלת.
ועצוב, כל כך עצוב.
ובודד ומפחיד.
ועוד יותר עצובה ההבנה שיש סוג של השלמה, שככה זה, ואין שום סיכוי לשינוי.
ואני? מה איתי?
מתי אני אתקדם בחיים האלו?
מתי אמצא כוחות?
משכנעת את עצמי שזה גורל, אבל יודעת שלא עושה מספיק.
אולי יש גם גורל, אבל יש גם חלק שלי.
אז עצוב.
פשוט עצוב.
