את לא צריכה לעודד אחרים. את צריכה לעזור לעצמך
תשתדלי לעודד את עצמך. יש במה.
עדיין לא פיטרו. כשיפטרו יגיע הזמן לטפל בבעיה. לא תמיד נוצרת בעיה כשאדם מפוטר. צריך לטפל בבעיה רק כאשר היא נוצרת, אם היא נוצרת.
תחשבי תמיד במושגים של מה אפשר לעשות, במושגים של פתרונות, ולא במושגים של גרדום ובעיות וצרה חדשה וכל מה שאין לכם, כגון קשרים, מקצוע (או שיש לכם - אבל שלילי, כגון מינוס).
זו חשיבה שמביאה צרות בפני עצמה!
אם אתם נזקקים לעזרה, תפנו לבקש עזרה. יש ארגוני עזרה שונים - עמותות חסד. יש גם שירותי רווחה בעירייה. נכון שלא כל גורם יעזור לכם, אבל אם תבקשו יש סיכוי שיש גורמים שיעזרו לכם.
את לא צריכה להשוות את המשפחה שלך למשפחות אחרות ולשבת לבכות שאתם לא כמותם. אתם זה אתם, עם הקשיים שלכם, ועם הנתונים שלכם. אם תכבדו את עצמכם כמו שאתם, יכבדו אתכם גם האחרים כמו שאתם.
בעלך כמובן ידרוש דמי אבטלה ויקבל אותם תקופה ארוכה, ויחפש עבודה שמתאימה לאדם כמותו, עם הניסיון המסוים שלו, גם באתרים שמיועדים לאנשים בגילו - יש כאלו.
אני מקווה שאת יודעת שאתם זכאים למס הכנסה שלילי וממצים את הזכויות שלכם.
מזמן כבר היה צורך ללכת לעמותה כמו פעמונים, כדי לעזור לכם לנהל את חייכם הכספיים לפי היכולת שלכם. אולי עכשיו תמצאו כוחות ללכת להליך הזה, ויתכן שיפנו אתכם גם לקבל עזרה כספית מגורמים שונים.
כמובן שבעלך יכול לפנות לעזרת בני משפחתו. את לא צריכה להתערב בזה כלל, ורצוי שלא תתערבי. שהוא יסתדר איתם בלי שום מעורבות שלך. הציפיות והדרישות והטענות שלך (אפילו אם את לא אומרת אותן, רק חושבת אותן) יוצרות אנטגוניזם אצל הצד השני ומונעות ממנו לרצות לעזור לך. בעלך השקט עשוי להשיג יותר עם השקט שלו.
בקצור - כשיש בעיה, תחפשי את העזרה.
וזכרי את חוק המפתח: אם את מתלוננת על מר גורלך ורוטנת על כל מה שאין לך ולא קיבלת ולא נתנו לך, קשה לעזור לך, ולכן אין לך עזרה.
אם את משלימה עם מצבך ומתנהלת בהתאם אליו, בלי טענות לכל העולם (כולל למתים), ומחפשת איך לשפר אותו - תוכלי לקבל הרבה מאוד עזרה, והכי חשוב - להסתדר היטב גם בלעדיה.