במצב לא טוב

משה057

New member
במצב לא טוב

הי שלום,
בשבועות האחרונים במצב הנפשי שלי לא טוב בלשון המעטה.
נראה לי, שחייתי בהכחשה עד כמה המצב שלי קשה, וניסיתי לנהל "עסקים כרגיל" אבל אני לא מסוגל יותר.
קשה לי. כואב לי. אני לוקח קלונקס בזמן האחרון פעם בשבוע (חוץ מהכדור הרגיל שלי - ויאפקס) ואני מפחד פחד מוות מהתמכרות אליו. בדמיון שלי להיות מכור לקלונקס זה להפוך לזומבי ולהתנתק סופית מעצמי ומהרגשות שלי.
אוף! המצב קשה, אין לי תמיכה, ואני לא מספיק יודע איך לבקש אותה וממי. אני יודע שיש הרבה אנשים טובים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני, אבל הם לא כ"כ יבינו.
נתקלתי במשפט "דיכאון זה כאילו אתה טובע, אבל כולם מסביב נושמים כרגיל והם חושבים שגם אתה..." זה די מתאר את המצב.

עברתי דירה בתוך ירושלים. ניסיתי להתחיל עבודה חדשה. ושני אלה ביחד שברו אותי. עזבתי את העבודה כי הלימודים יותר חשובים לי.
אז כרגע אני ממשיך בלימודים.
אבל לא קל לי. בכלל.
אני לא שלם עם זה.
בסמס' הבא מתחילה הכשרה מעשית בבי"ס...
צריך עזרה,
צריך תמיכה,
צריך חיבוק...
אה וגם עזבתי את המטפל שלי ב3 חודשים האחרונים. אני לא כ"כ יצליח להסביר למה. אבל מה שכן אהבתי בו שהוא היה עושה מסאג' בסוף רבע שעה, מסאז מושלם... הוא כל הזמן אומר "מגע זה צורך אנושי..." אבל הוא לא מוכן שאבוא רק בשביל זה, ומסאזיסטים אחרים זה לא זה, הוא כאילו נותן לך אנרגיות...
הצילו! זה מה שאני מרגיש כבר הרבה זמן וכלום לא קורה. הצילו?
 

אופירA

New member
מנהל
לא מתמכרים לקלונקס בשימוש לא קבוע

פעם בשבוע זה לא שימוש קבוע. זה לא יגרום להתמכרות, במובן שכל פעם תצטרך מינון גבוה יותר. במקרה הכי גרוע, אולי תתרגל לתדירות הזו ותזדקק למינון הזה בתדירות הזו (התרגלות, לא התמכרות), אבל זה לא אסון, יחסית למצב הנתון שלך, שהוא אסון באמת.
תחשוב, באמת, לעומק, כמה זה גרוע שתיעזר בקלונקס 0.5 כל החיים, לא כל יום (בלי להיאלץ להעלות את התדירות ואת המינון)? זה מצדיק פחד מוות? ממש לא.

אני לא יכולה לעזור למצב שאתה מתאר, ובטח שלא להציל אותך. נשמע שגם אתה לא יכול להציל את עצמך ללא עזרה. שאני מקווה שתימצא לך במהרה.
אבל אתה יכול קצת להקל על עצמך בינתיים לשרוד, ע"י שתבין שאתה לוקח כדור שעוזר לך להרגיע את עצמך קצת, לנוח מהייסורים, ותסלק את הדמיון של זומבי מנותק מרגשות.
אין לך מה לכעוס על הקושי שלך, ולהעניש אותו בדמיון מופרך של אותו מכור וזומבי וכו'. תנסה להסכים לזה.
זה יהיה חיבוק עצמי קטן שלך את עצמך. כשאדם מסכים לחבק את עצמו, יש סיכוי שהוא יקבל גם מבחוץ איזה חיב(ז)וק.
 

משה057

New member
תודה אופירה, האמת שגם אני חושב בכיוון הזה

מותר לשאול כמה קלונקס את לוקחת?
(את יכולה לענות גם בפרטי)
 

אופירA

New member
מנהל
בשנים האחרונות לא לקחתי כמעט בכלל

היו תקופות קצרות שלקחתי אפילו כל יום, ובד"כ השימוש שלי אקראי, פעם במשהו לא קבוע בכלל.
היו שנים שלקחתי לוריוון בערך 2-3 פעמים בשבוע. לא קבוע.

נגד דיכאון אני לוקחת ויאפקס (אפקסור), 225 מ"ג. אם יום אחד לא לקחתי, או אפילו איחרתי לקחת בכמה שעות, מיד יש לי חולשה ותחושות מוזרות במוח, כעין סחרחורת כשאני מסובבת את הראש וכד'. וגם יש ירידה משמעותית במצב הרוח.
זו התרגלות, ואנו יודעים שהכדור הזה יוצר תופעות לוואי קשות כשרוצים להפסיק אותו (לכן צריך לעשות זאת מאוד מאוד לאט ובהדרגה). אבל התמכרות זה לא, כי אין לי צורך להעלות את המינון במשך השנים.
 
רשת תמיכה זה דבר בסיסי

וזה משהו שמטפלים לא ממש יכולים לעשות מטפל זה או לנתח דברים או לתת תמיכה ברגע נתון ולייצב כי יש במה ואוזן לדבר על מה שמציק אבל זה לא במקום רשת תמיכה.
זה ברור שאדם צריך ללמוד להסתדר לבדו ככול שיוכל אבל אנשים וקשרים תורמים המון.
תמיכה זה יכול להיות אוזן קשבת, אדם לצאת איתו למקום כלשהו לנקות את הראש, אדם שהתקשורת איתו נעימה, אדם שמעריך דברים שאתה עושה ואומר ותורם לתחושת הביטחון היכןלת והאישור וגם כל מיני מסגרות אולי לחלק מהאנשים תורמים ותחביבים.
להיות רק עם עצמך זה קשה
 

משה057

New member
לקחתי

אבל עדיין לא יודע מה לעשות.
מרגיש כאילו משהו תקוע לי בחזה, בלב.
עומס רגשי חריג.
ואני מנסה להוציא אותו אבל לא מצליח.
כואב.
 

גליגלי6

New member
נכנסתי לשאול משהו וראיתי את

הודעתך. מבינה לליבך. מציעה לך להתנדב, לעזור למישו. זה משחרר ועושה טוב על הלב..אפילו קצת
 
משה יקר


כל כך הרבה שנים כבר. כל כך הרבה שנים אתה מתמודד. מנסה ליזור לעצמך. מנסה למצוא את עצמך. ונופל וקם, ושוב נופל וקם. ומנהל שיחות מול אלוקים (דיאלוגים? מונולוגים?). והתסכול שאתה בטח חווה, ואולי הכעס. שהכל אותו דבר ושום דבר לא זז, ואין ממי לשאוב קצת עידוד ונחמה וכוחות...
ואני מבינה אותך שזה נורא קשה. ולא יודעת מה להגיד לך, וגם אני חא גיליתי בחיי שום כפתור פלא שאפשר ללחוץ עליו ופתאום דברים יתחילו לעבוד, ויסתדרו להם בשורות ישרות כמו שצריך, כמו שאני רוצה, או כמו שהחברה אומרת לי שאני צריכה לרצות...

פתרונות אמנם אין לי, אבל כן הבנה, וכן הערכה מאוד גדולה אליך - שמתמודד ולא נכנע. וממשיך להיאחז בטוב. וממשיך להאמין. ולא מפסיק לרצות ולשאוף.

ואולי ברגעים הקשים מותר לך להרפות. מותר לא להיות כל כך גיבור. מותר לנוח מעט מהמאבק. ולתת לעצמך להיות מה שאתה באותו רגע. ולתת לעצמך להיות כאוב או כועס, או מדולדל וחסר אנרגיה. או זקוק מאוד לחיבוק ולאהבה...
אולי אם תיתן לסה להיות, ולא תנסה להיאבק בזה ו"לצאת מזה", ותעשה שלום עם החלק הזה, יתםנה יותר מקום גם לחלקים האחרים...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
בין שחייה לטביעה...

משה יקר,

קוראת את זעקתך ושומעת כמו מלחמה... מלחמה שנשמעת כל כך רועשת ומכאיבה מבפנים אבל כל כך שקטה מבחוץ.. נשמע שאתה מתאמץ כל כך להישאר עם הראש מעל למים, לנשום, לשחות, להתקדם. ובאותו זמן הזרמים שמבפנים מכאיבים, מושכים למטה, לעומק ולא מרפים.. ואתה עם הראש מעל המים ומרגיש שטובע.. ולבד.. כי אולי יש הרגשה שמי שמסביבך לעולם לא יוכל לראות גם את החלקים "הטובעים" שלך.. או שאולי זה מרגיש שאם החלקים הטובעים והכואבים יהיו חשופים, יהיה קשה יותר לשמור על החלקים החזקים יותר שמצליחים להישאר מעל המים... ואולי זה מפחיד להניח רגע למלחמה ופשוט להתמקד בטיפול בדיכאון.. כי נשמע שאז עולה תחושה של ויתור על הכוחות האלה שכן מצליחים לשמור על התפקוד שהיית רוצה.. אולי המחשבה על לוותר עליהם, אפילו אם זה זמני מעלה ייאוש וחרדה..

ונשמע שבחוויה שלך "המים" לא שוקטים לרגע.. ואני יכולה לשער כמה זה מתיש.. וכמה אולי היית רוצה להיות רגע מוחזק ונתמך כולך שתוכל להרפות.. אולי כמו המסאז' המושלם של המטפל שנותן כמה רגעים שבהם אפשר להרפות ולהיתמך בלי להילחם...

אני מבקשת לאחל לך שתצליח להתייחס ולטפל במה שכואב.. וגם לשמור על הראש מעל המים.. או אולי לצלול רגע, למצוא את האנרגיות ולחזור למעלה.. או אולי לאט לאט שהקו המפריד בין שני החלקים יהיה קצת יותר מטושטש.. שהכוחות שמעל המים ומה שמתחולל בפנים יהיו קצת יותר ביחד, קצת פחות נלחמים...
בכל מקרה אנחנו כאן לתת יד קטנה תומכת, לשמוע על מה שמתרחש בתוכך ומחוץ.. לחבק..

שלך,
מתנדבת סה"ר
 
למעלה