גקימופיגסי
New member
אז יש דבר כזה - דיכאון נטול דיכאון?.../ זקוקה לעזרתכן...
אני ממש לא מבינה מה קורה פה.
הבדיקות הגופניות סך הכול תקינות.
תשישות כרונית כנראה שאין לי. או שאלה שרידים של תשישות כרונית שהייתה לי במשך שנים.
האם זאת תוצאה של כל ההפסקות עם הכדורים נגד דיכאון וכל הבלבלה?
אני עייפה וקשה לי מאוד לתפקד. אני מעורפלת ורוצה רק לשכב ולישון או לבהות בסרטים. מיום ליום הקושי גובר.
אני ממש צריכה לעצור ולתכנן כל צעד שלי. נגיד: קודם אחזיר את הספר למקום, ואז אכניס את הכסף לארנק ואחזיר את התיק למקום. וזה לוקח לי ממש דקות. כאילו ממש במוח התחיל לעבוד על סלאוו מושן.
עם זאת, כשאני עובדת עם אנשים אני מדוייקת וחדה.
אני ישנה די טוב - שרק זה אושר גדול.
אני הרבה יותר אופטימית ונהנית מהרבה דברים קטנים.
במחשבות שלי , מלבד הדכאונות הרגילים, יש יותר שמחה ותקווה.
אני הרבה יותר מסתדרת ביחסי אנוש ובכלל.
אני כמעט לא בוכה.
אז מה קורה?...
יש פער עצום בין הנפש שלי ובין המוח והגוף שלי.
מישהי מכירה או שמעה על מצב כזה?....
האם זה דיכאון?
------------------
בשורה התחתונה, מאתמול התחלתי לקחת את הכדורים שנתן לי הפסיכיאטר כבר לפני כשבועיים וניסיתי לא לקחת, ובשבוע הבא אני עושה בדיקות דם חוזרות ורחבות יותר - רק ליתר ביטחון.
נראה לי שאם יש לי סימפטומים חלקיים של דיכאון - הלהיות קפואה הזה - אז הכדורים עשויים לעזור לי, גם אם הסיבה אחרת ותתגלה בבדיקות מקיפות יותר.
מכל מקום, אני לא יכולה להמשיך ככה. חייבת להתעורר כדי שיהיה לי כוח.
תודה רבה רבה למי שקראה , וכל פיסת מידע או ניסיון אישי יתקבל ביותר מברכה על ידי.
שוב תודה
אני ממש לא מבינה מה קורה פה.
הבדיקות הגופניות סך הכול תקינות.
תשישות כרונית כנראה שאין לי. או שאלה שרידים של תשישות כרונית שהייתה לי במשך שנים.
האם זאת תוצאה של כל ההפסקות עם הכדורים נגד דיכאון וכל הבלבלה?
אני עייפה וקשה לי מאוד לתפקד. אני מעורפלת ורוצה רק לשכב ולישון או לבהות בסרטים. מיום ליום הקושי גובר.
אני ממש צריכה לעצור ולתכנן כל צעד שלי. נגיד: קודם אחזיר את הספר למקום, ואז אכניס את הכסף לארנק ואחזיר את התיק למקום. וזה לוקח לי ממש דקות. כאילו ממש במוח התחיל לעבוד על סלאוו מושן.
עם זאת, כשאני עובדת עם אנשים אני מדוייקת וחדה.
אני ישנה די טוב - שרק זה אושר גדול.
אני הרבה יותר אופטימית ונהנית מהרבה דברים קטנים.
במחשבות שלי , מלבד הדכאונות הרגילים, יש יותר שמחה ותקווה.
אני הרבה יותר מסתדרת ביחסי אנוש ובכלל.
אני כמעט לא בוכה.
אז מה קורה?...
יש פער עצום בין הנפש שלי ובין המוח והגוף שלי.
מישהי מכירה או שמעה על מצב כזה?....
האם זה דיכאון?
------------------
בשורה התחתונה, מאתמול התחלתי לקחת את הכדורים שנתן לי הפסיכיאטר כבר לפני כשבועיים וניסיתי לא לקחת, ובשבוע הבא אני עושה בדיקות דם חוזרות ורחבות יותר - רק ליתר ביטחון.
נראה לי שאם יש לי סימפטומים חלקיים של דיכאון - הלהיות קפואה הזה - אז הכדורים עשויים לעזור לי, גם אם הסיבה אחרת ותתגלה בבדיקות מקיפות יותר.
מכל מקום, אני לא יכולה להמשיך ככה. חייבת להתעורר כדי שיהיה לי כוח.
תודה רבה רבה למי שקראה , וכל פיסת מידע או ניסיון אישי יתקבל ביותר מברכה על ידי.
שוב תודה