כמה קשה

[אלזה7]

כמה קשה

קשה מאד לא מספיק הדיכאון הקליני והבעיות הרבות, אני עוזרת המון בבית ולא מעריכים ועוד מתנפלים ושאני נפגעת גם לא מזיז לאף אחד איזה ערב קשה לא הפסקתי לבכות

 

[שחר חרישי]

קשה כשאף אחד לא מעריך...

ואת באמת גיבורה שאת ממשיכה הלאה למרות הכל, מתגברת על הדיכאון וכו' ועוזרת להורייך. נשמע שמציאות חייך מאוד לא קלה...

 

[אלזה7]

תודה שחר

אבל מה שאני עושה לא טוב, אני קונה, בשביל מה קנית אם אני לא אקנה אז מי? והייתי בהחלט מעדיפה שלא להתעסק בזה ויותר בבעיות שלי אבל אין ברירה, עוזרת, אז במקום תודה, מי צריך את זה? אל תעזרי, ואם אני לא אעזור אז אנשים חושבים שאני בטח לא רוצה לעזור, אני לא בסדר, ובטח ההורים רוצים, ולא יודעים שמה שאני לא עושה מתנפלים עלי כי יש אנשים שפשוט לא רוצים גם אם הם צריכים ואין להם תודה, ועצוב לי שאני אומרת את זה על הקרובים לי ולא די בזה גם ראו שפגעתי ובכיתי ואני נסערת נורא במקום להרגיע מתעלמים ושאני אומרת לי שרע לי עונים אז מה את רוצה.... עזבי אותי, למרות שפגעו

 

[גקימופיגסי]

אלזה, אני מבינה עכשיו תחת כמה ביקורת את נמצאת

ומצטערת שוב אם התפרש לך שאני מצטרפת חלילה למקהלת הביקורת.
אני מצטרפת לשחר חרישי: אני חושבת שאת אמיצה ונושאת בעול.
יישר כוח!

 

[אלזה7]

תודה רבה ג'קי

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אולי את צריכה פחות לעזור, אם כי חשוב לעזור לפעמים. עזרי כשהאחר צריך עזרה ולא יכול להסתדר לגמרי בעצמו. כשמתנפלים, הגני על עצמך ועל כבודך. אולי הם לא ממש יודעים שנעלבת, הסבירי את עצמך בבירור, בלי לאיים ובלי להיראות חלשה מדי, ובקשי הבנה. מותר לך לבכות כדי לבטא עצב, אבל חשוב גם לדעת לצחוק ולחייך. הצטערתי לדעת שהיה לך קשה, בחיים יש גם זמנים קשים. הדיכאון אול יירגע אם תעשי יותר דברים שאת אוהבת, כמו תחביבים ונושאי עניין וכאלה. את הבעיות הנפשיות נסי קודם כל לפתור בעצמך ע"י אמונה עצמית והכרת עצמך, ואחר כך פני לעזרה מבחוץ. השתדלי תמיד לשמור על יחסים טובים עם המשפחה, וכשיש עימות התרחקי. לפעמים חופש זה מזה יכול לתת יותר קרבה בהמשך.

 

[אלזה7]

תודה

זו אמא שלי וההורים שלי צריכים כרגע קצת עזרה והיא ידעה מצוין שנפגעתי אמרתי ובכיתי, היא גם פגעה וגם לא ניגשה אח"כ, אולי היא לא חשבה שהדברים שלה מאד פוגעים, אולי גם לה היה יום קשה ולכן היא לא ניגשה,אולי היא הייתה עצבנית בעצמה ורצתה להרגע, אמרתי לה שמאד נפגעתי, היא אמרה שזה לא אמור לפגע אבל בכל זאת זה כן, אולי היא תרגע ותחשוב

את הדיכאון אני מנסה לגמרי לפתור בעצמי

וזה מאד נכון שצריך קצת מרחק לפעמים

 

[סהר-תמיכה]

לפתור בעצמי-לא כדאי

היי אלזה,
נשמעת מדבריך אולי תחושה של תסכול, כל מה שאת עושה בבית לא מתקבל בברכה אלא בטענות ולא ברור מה עליך לעשות, את מנסה לעזור ויוצא שבכל זאת יש טענות כלפיך...
את אולי מצפה שמישהו יראה מה עשית ויעריך אך במקום זה את מקבלת כתף קרה ונפגעת, גם הבכי שלך לא תמיד מאותת לסביבה שנפגעת...
חיבוק, מילה טובה והבנה היו עושים את ההבדל אבל לא תמיד הצד השני מסוגל להבין ולהכיל מכל מיני סיבות וזה מתסכל שוב ושוב...
את עושה כמיטב יכולתך וזה בסדר ,את יודעת שזו תקופה בה ההורים זקוקים לעזרתך ואת עוזרת, נסי לנטרל את הצפייה להערכה ולמילה טובה, הם מה שהם ואת מה שאת. העיקר שתרגישי שלמה שאת עוזרת גם אם לא תמיד יודעים להגיד תודה ולהיות שם עבורך.
המשפט שכתבת: "את הדיכאון אני מנסה לגמרי לפתור בעצמי" מדאיג אותי!!! דווקא דיכאון הוא משהו שלא מומלץ לנסות לפתור לגמרי לבד...
רצוי שאיש מקצוע יהיה מעורב, גורם טיפולי ואם צריך טיפול תרופתי ו/או שיחות כדאי מאוד לעשות זאת ולא לחכות שהמצב ישתפר לבד...ולא לקחת על עצמך בלבד את הטיפול.
אנחנו כאן בשבילך ודואגים לך ,שתפי אותנו כאן וגם בצ'אט הפתוח בכל יום (מלבד בשישי) מהשעות תשע עד חצות : [URL]http://www.sahar.org.il/[/URL]
אנא אל תנסי לטפל בדיכאון לבד!!!

מאחלת לך ימים קלים יותר,
מתנדבת סה"ר

 

[אלזה7]

הי

לגבי הדיכאון לי איש מקצוע לא עזר להפך, לעצמי אני יודעת לעזור הרבה יותר טוב, כדור נגד דיכאון יש גם אבל זה לא פותר הכל,

לגבי הבית, לא ציפיתי בהכרח למילה או הערכה אבל גם לא ציפיתי שיתנפלו עלי שאני עוזרת, אם אני לא אעשה אנשים יחשבו שאני לא עוזרת ואם אני עושה לא יודעים שאצלי בכלל לא רוצים שאעשה ויש גבול כמה בנאדם ועוד רגיש עם בעיות משלו מסוגל לספוג,

אני מניחה שזה לא נובע מחוסר הערכה, אלא כי גם הצד השני בלחץ ומצוקה וקשה לו כנראה שגם בגלל זה הכתף הקרה הייתה גם שאני בוכה וזה לא שלא ידעו שנפגעתי ידעו, אני חושבת שאמא בעצמה בלחץ ולכן התגובה לא תמיד הכי נכונה,
אמרתי לה כמה פעמים שנפגעתי בכיתי רוב היום ואתמול, היא חשבה שזה לא פוגע ואמרה שלא הייתה לה כוונה, אבל זה פגע וגם זה שבכיתי ואמרתי והיא לא ניגשה, בסוף היום דברנו על זה שוב והיא אמרה סליחה והיה גם חיבוק

 

[גקימופיגסי]

איזה יופי וכמה מחמם ("היה גם חיבוק")

 

[אלזה7]

בהחלט

בהחלט כך

 

[אופירA]

כדאי מאוד - סה"ר תמיכה, חומר למחשבה

מתנדבת יקרה, יישר כוח על כל דבריכם כל הזמן.
אני רוצה לתת קצת חומר למחשבה בנוגע למשפט כגון "את הדיכאון אני מנסה לגמרי לפתור בעצמי", בעיקר כשהוא נכתב כתגובה להמלצה המסוימת שניתנה ע"י הכותב שלפני התגובה.

אדם הסובל מדיכאון - הוא תמיד לבד. ותמיד רק הוא בעצמו יכול לפתור את בעיותיו ולעזור לעצמו.
24 שעות ביממה הוא צריך לעזור לעצמו, לעסוק בנפשו ובחשיבתו ולכוון את עצמו. הפסיכולוג, העו"ס, הפסיכיאטר ואפילו סה"ר תמיכה אינם שם בשבילו (מה עוד שבעל מקצוע יכול גם להזיק, אפילו מאוד, בנוסף לכך שהוא יכול לעזור).
הפסיכיאטר קיים, נותן מרשם לתרופה, חושב יחד איתך בפגישה הקצרה שלכם. העו"ס עושה עבודה. גם הפסיכולוג עובד, ובהחלט חושב על האדם שבטיפולו ומעוניין ומנסה לכוונו על הצד הטוב ביותר. אבל עם כל זה, הסובל לגמרי לבד עם עצמו, ומרגיש לבד עם עצמו, ורק הוא עצמו יכול לעזור לעצמו.
רק הוא יכול לעשות שימוש מועיל במה שהציעו הפסיכיאטר/הפסיכולוג/סה"ר וכו'. רק הוא יכול וחייב לנפות מה שמזיק לו ולהישמר מפניו. רק הוא יכול להציל את עצמו מעצות אחיתופל שמזיקות לנשמתו למרות שהפסיכולוג לא אשם והתכוון רק לטוב. ומתרופה שמעוותת את מוחו למרות שהפסיכיאטר מעולה והוא ניסה בכיוון נכון בהחלט, אבל זה לא הצליח.

הסובל עוזר לעצמו לגמרי לבד. גם במחשבות ומצבים שהפסיכולוג בכלל לא יודע על קיומם ולא יכול לעזור כלל.
אסור לסובל להישען על העזרה המקצועית, להטיל יהבו על הגורם המקצועי ולהופכו למעורב.
הוא צריך להשתמש בכל עזרה אפשרית, אכן. להודות ולהכיר טובה, לדעת את תפקידה החשוב בהחלמתו של העזרה המקצועית שקיבל מכל גורם מקצועי. ועם זאת לדעת שהוא לבד, ורק הוא עוזר לעצמו, תוך שימוש בעזרה זו.
כל גורם מקצועי נורמלי יודע זאת היטב, ומשקף לסובל בקביעות את האמת הזו!

אני מבינה שיש פה סמנטיקה, של מה זה "לבד" ו"בעצמי", ומה זה "מעורב" ומה זו "עזרה". אבל גם המתנדבים המבורכים צריכים להבין ש"מנסה לגמרי לפתור בעצמי" אין פירושו "לחכות שהמצב ישתפר מעצמו", או "לקחת על עצמך בלבד את הטיפול". זו פרשנות מאוד לא נכונה, בפרט בהקשר בו נכתב המשפט.

 

[אלזה7]

בהחלט

אופירה, אין הכוונה ליושבת בבית ומחכה לפתרון קסם מהשמיים אלא משתדלת בכוחות עצמי לעשות מה שיעזור לי, לי אישית ייעוץ מקצועי לא עזר, ההפך הגמור ולכן אני עושה בעצמי עבור עצמי וזה מה שיעזור לי

 

[סהר-תמיכה]

אופירה ואלזה תודה על שאתן מדייקות לנו ואותנו!

אופירה ואלזה יקרות,

קודם כל באמת מקרב הלב תודה על שאתן מעירות את תשומת לב ופותחות את המחשבה.קראתי את מה שכתבתן פעמיים כי באמת רציתי להבין יותר לעומק את מה שאמרתן.
אני חושבת שצדקת אופירה, שיש פה עניינים של סמנטיקה ופרשנות. אם הבנתי נכון את הערותייך - הלבד נובע גם ממגבלות מקומות הסיוע, שאינם זמינים 24/7 מרביתם, אך אני קראתי בדברייך גם את זה שהלבד הוא משהו אינהרנטי באדם, ואולי גם אי אפשר להעביר חוויה עשירה ומלאה במלואה לאדם אחר...ודווקא
אל מול החוסר והמגבלה לאדם יש בחירה - להתייאש או לבחור מה לעשות מול המגבלה. ומה שאת אומרת, אופירה, לפחות להבנתי אותך - זה שחשוב שהאדם ידע להיעזר, להעריך את העזרה ולקחת ממנה מה שאפשר, אבל דווקא הכרה בלבדותו יש בה משהו מעצים, ששם את האחריות אצל האדם - לרצות עבור עצמו, לבחור עבור עצמו, ולעשות שימוש במה שניתן לו בכוחותיו שלו.
בעיני, זה חידוד מאוד מאוד משמעותי לכולנו כבני אדם אני חושבת, חידוד מרגש ומחזק.
חשוב לי לדייק את מה שכתבנו בהקשר הזה - אולי אי הדיוק שלנו נבע מהמקום של הפרשנות, מאי הבנה של ההקשר בו נאמרו הדברים.
כתבנו את מה שכתבנו באותו יום, מתוך מקום של דאגה כנה ועמוקה לאלזה, מתוך הבנה שהיא תבחר לא להעזר באופן כלשהו לאור אולי האכזבות שהיא תיארה מסביב בהקשר המדובר. ואולי ההבנה הייתה לא מדוייקת, אבל הכוונה מאחוריה היא מכל הלב, ועם הרצון הכי טוב. אנחנו מצרים על אי דיוק, ואלזה - מתנצלים מקרב לב אם נפגעת בצורה כלשהי בשלו...

בנוסף, חשוב לי לחדד ולהדגיש שלרגע אנחנו לא חושבים שיש פה מישהו שאומר "המצב ישתפר מעצמו" או לא מכירים בכוחות של כל המשתתפים בפורום.
אני חושבת שמצב כזה לא היה מאפשר פה בפורום שיח ולמידה (הדדית אגב) היות ומי שמחכה שהמצב ישתפר מעצמו, לא כותב ומשתף בכנות, באומץ, ברגישות...
אנחנו משתאים כל כך הרבה פעמים נוכח הכוחות האלו, שמלמדים גם אותנו הרבה דברים על עצמנו ועל החוויה האנושית בכלל...

אני רוצה לחזור רגע להתייחסות שלך למקומות בהם גורמי הסיוע באים עם כוונה טובה ולא מדייקים - כמו הפסיכולוג או הפסיכיאטר.. כי הנה כאן גם אנחנו, למרות הכוונה הטובה לא דייקנו, פספסנו... אבל אולי העניין החשוב הוא לדעת גם לדייק את אנשי הסיוע, באשר הם, לעזור להם לעזור לנו - ממש בדיוק כפי שעשית עבורינו עכשיו...לנסות לעשות את המיטב דווקא מהמקומות של המגבלות, החוסר, הפספוס, הפער בין הכוונה למציאות...

בכל מקרה, מתנצלים שוב עם הפער שלנו מולך אלזה, ואל המציאות שהתכוונת לתאר ולא הובנה טוב דיו על ידנו...

מקווים תמיד שנדע אנחנו כאן לטעות, לתהות ולדייק מחדש בשיח מתמיד ומפרה את שני הצדדים.

שלכן,
צוות מתנדבי ומתנדבות סה"ר

 

[אופירA]

כן, בהחלט לכך התכוונתי במדויק.

העוצמה העיקרית שמביאה להחלמה, בעיני, היא ההכרה העמוקה של האדם באחריותו המלאה הבלעדית להחלמה שלו.
גם הפסיכולוג מכוון אותו למצוא את הכוחות שבתוכו. לא נותן לו כוח חיצוני.
גם הפסיכיאטר מעניק לו תרופה שתשפיע ע"י אינטרקציה עם הכימיה הפרטית שלו, ולא תרופה שיש לה כוח בפני עצמה (וזה גם סוד הטעות שיכולה להיות לפסיכיאטר).

ולכן בהחלט ובמפורש אני חושבת שהעניין החשוב הוא לדעת גם לדייק את אנשי הסיוע, באשר הם, ולעזור להם לעזור לנו.
זה חלק בלתי נפרד מהאחריות הבלעדית של הסובל. אכן.
זה גם אחד ממקורות הכוח שלו - ללמוד את יכולותיו מהתגובה שלו לטעות או לנזק שנגרם מעזרת הזולת.

 

[אלזה7]

לי

אנשי מקצוע לא עזרו בכלל ההפך הגמור! ואני לא עושה בנוסף להם אני עוזרת לעצמי בכוחות עצמי בלבד בהחלט, כי כל נכון עבורי, לא משנה מה ייעץ לי אדם כזה או אחר אף אחד לא יודע מה טוב עבורי חוץ ממני, כל אחד מרגיש לבד מה עוזר לו ומה מזיק וצריך ללכת בדרך שנכונה לו ולא להצדיק את עצמו או להתנצל עליה

 

[אלזה7]

אני

יודעת מניסיון שלי מה טוב לי ומה לא זה לא משנה לי מה חושב אדם כזה או אחר בלי הצדקה עצמית ובפה מלא, אני בפרוש לא נעזרת באנשי מקצע כי לי הם לא עזרו ומה שאנ י עושה עבור עצמי בהחלט בכוחות עצמי בלבד ומאד גאה בזאת עוזר לי לא משנה מה יגיד אדם כזה או אחר אני לא אנסה שוב ושוב ושוב אנשי מקצוע שלא עוזרים בזמן שאני יכולה לעזור לעצמי הרבה יותר טוב ולא מתנצלת על זה

 

[שחר חרישי]

את לא צריכה להתנצל באמת

וטוב שאת עוזרת לעצמך. את יכולה לשתף אותנו איך - מה בדיוק את עושה כדי לעזור לעצמך?

 

[אלזה7]

יש

לי כל מני דרכים אבל אני כרגע אני מתמוטט ת לא יכולה להתרכז בעצמי אפילו קצת כל הזמן על הראש בעיות של אחרים ואף אחד לא מעריך ולכולם יש טענות לא יכולה יותר