הפנטזיה האולטימטיבית

[המיזנתרופ]

הפנטזיה האולטימטיבית

לא ללמוד יותר שום דבר.
לא לעבוד בחיים.
לא לצאת מהבית ולאכול ממשלוחים.
לכתוב סיפורים.
להצליח גם לקרוא.

 

[שחר חרישי]

בלי קשר עם אנשים אחרים -

מה שוים החיים?

 

[מט חנק]

אצל מיזנתרופים זה הפוך

עם קשר עם אנשים אחרים - מה שוים החיים

 

[אלומת האור]

אני כן רוצה לעבוד וללמוד

אבל הכול מהבית. וזה באמת מה שאני עושה.
הלוואי שיכולתי להיות לגמרי משק אוטרקי, כך הכי מתאים לי. אבל כולם אומרים שהרחוב הוא טוב ושלשמש יש קרניים שמחממות ושיש בחוץ עצים וציפורים ושמים כחולים. אני מנסה להיזכר, אבל הכי טוב לי בחדר שלי, ולסגור גם אותו.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

חשוב מאד לעסוק בדברים יפים שמשפרים את הרוח, אבל צריך גם לעשות מעשים פעלתניים שתורמים לחברה, וגם לנו בכך שיעניקו לנו מסגרת ותוכן מחייב לחיים. אני אוהב ללמוד, ואני חושב שמעניין מאד ללמוד. לימודים יכולים גם לתת עוד השראה לכתיבה.

 

[מט חנק]

תאורטית זה אפשרי

אם אתה יכול לכתוב סיפורים כאלה שניתן למכור אותם ולהתפרנס מכך, או אז:
- לא תצטרך לעבוד (בעבודה נוספת מעבר לכתיבה)
- לא תצטרך ללמוד
- תוכל להזמין אוכל ממשלוחים

אבל כמו שאמרת, זו הפנטזיה האולטימטיבית, וככזאתי, היא תשאר פנטזיה (כמו שאני בטוח שברור גם לך).

 

[סהר-תמיכה]

צעדים למימוש

מיזנתרופ יקר,
נראה שנכווית בכמה תחומים בחיים. אולי אתה מיואש ממסגרות ואנשים, ורק רוצה להסתגר מפני העולם שאיכזב אותך כל כך. למרות שאני מבינה שזו פנטסיה שאינך מממש כרגע – אולי, לו היית יכול, היית עוזב את הכל. ועדיין, גם בפנטסיה, אתה שומר על קשר עם החיים. אתה כותב, וגם קורא. אתה נותן משהו מעצמך, וגם מצליח לקבל. והרי גם כתיבה היא עבודה, ומקריאה אפשר ללמוד. וכשאתה קורא, גם אם אתה לא יוצא מהבית, העולם בא אליך. נשמע שאתה מתקשה לקרוא כרגע. האם תוכל לחשוב על דרך לשנות את המצב? האם תרצה לשתף בכך?

 

[המיזנתרופ]

תודה על כל התגובות.

ראשית, ההודעה הקודמת שלי נכתבה מתוך סערת רגשות, שנבעה מדיאלוג נדיר עם אימא בענייני כסף. מעבר לכך אני לא ארחיב, ברשותכם.
אם אני מנסה להגיב להודעה של סה"ר בלבד, יכול להיות שמה שמונע ממני לקרוא ולכתוב הוא לא הידיעה שבעוד חודש יתחילו עוד לימודים, שמבטיחים לי שבסופם הפעם תהיה עבודה, אלא העובדה שכנראה יש לי איזה תסביך נגד אכילה בבית. זה אומר שבין אם אני נוסע להורים לאכול, ובין אם אני אוכל בחוץ, אני פשוט לא בבית לכמה שעות באמצע היום, ונדמה לי שגם כשאני חוזר אני כבר מנוטרל עד הערב.
חוץ מזה, יכול להיות שאני קובע לעצמי יותר מדי כללים בלתי כתובים, שמונעים ממני את שני התחביבים האלה. אני לא יכול להסביר מה הכללים האלה אבל, למשל, ימים כמו היום (ויום רביעי) אני מתייג מראש כימים גרועים. יום רביעי היה גרוע כי ביום שלפניו נרדמתי לארבע וחצי שעות בצהריים, וכנראה הפנמתי איזו ביקורת של ההורים על שינה מרובה, אז ניסיתי לעשות לילה לבן. זה לא הצליח, אבל בכל מקרה נמנעתי מתרופת הלילה. היום הסיפור פשוט יותר: הייתה אתמול יציאה. בניתי על זה שאני אתעורר מוקדם מספיק בלילה כדי לקחת, אבל הצלחתי לישון עד חמש.
אולי אפשר להתחיל מלבטל את הכלל הזה, ולנסות לקרוא גם היום. משם אני אמשיך לכללים האחרים, כשאצליח לזהות אותם.
תודה רבה!

 

[שחר חרישי]

בהצלחה בלימודים!

ובכל היתר.
כולל לעשות דברים שמעניקים לך רוגע ומסבים לך הנאה.
מקווה שעם הזמן יהיה לך יותר טוב גם עם עצמך וגם בחברת אחרים..
המון טוב!

 

[המיזנתרופ]

תודה!