מותר ואפילו הכרחי
abcdefg11 יקרה,
אני מבינה שעכשיו הוא חלק מאותם "לפעמים", שאת בתוך הקושי ולא רואה איך יכול להיות שתצאי ממנו אי פעם. ונשמע שאת נאבקת להתמודד כבר תקופה ארוכה, ולא מרוצה מהתוצאות. נשמע שאת מצפה ליותר, מאוכזבת מהחיים וממה שיש להם להציע לך, או אולי לא מאמינה בעצמך ובמה שלך יש להציע... ובעצם, יכול להיות שאת כבר התמודדת עם מכשולים, אבל עדיין קשה לך, החיים לא זורמים לך באופן חלק, ונראה לך, אולי, שככה זה יימשך עד אין קץ..
אני לא חושבת שאושר, או להרגיש טוב, הן מילים גסות. ואני לא חושבת שאין לך זכות לתבוע אותם לעצמך. אולי דווקא אם לא היית חושבת על יעדים כאלה, היה בכך סוג של הרמת ידיים. עם זאת, מרוב התמודדויות וקשיים, נדמה שאינך סבורה שמהויות אלו מצויות בחיים, ולכן מפתה אותך להיכנס בין השמיכות ולבכות עד שהכל ייגמר. אבל אם באמת הכל ייגמר, יהיה זה גם סוף האושר האפשרי. אובדן התקווה. אחד הדימויים שאני אוהבת בקשר לקושי הוא זה של טיפוס על הר. אם קשה לך, את יודעת שאת מטפסת, שאת מתאמצת, או, במילים אחרות, שאת בדרך למעלה. ואני מבינה שאת אולי לא רואה את זה כרגע, ואולי את מרגישה שמצפים ממך להמשיך כשקשה, אפילו קשה מדי, בעת ששום אושר עתידי אינו מובטח לך. ואולי עובר לך בראש שאת רוצה אושר עכשיו, ולא באיזה עתיד מעורפל, ואת לא מבינה למה אין לך את הזכות לדרוש אותו לעצמך. למה, באמת? נראה שאת אומרת שהיית רוצה שמצבים וקשרים עם אנשים יזרמו יותר בקלות, ושתרגישי טוב איתם. שתהיי מצליחה ומוקפת בחברים טובים. אולי תנסי לברר לעצמך, אולי בעזרת טיפול, מה מונע ממך להגשים את החלומות האלה.