קשה לי לכתוב... שלא יהיה שחור על גבי לבן....

קשה לי לכתוב... שלא יהיה שחור על גבי לבן....

שלא אגיד לעצמי כמה שאני דפוקה!
כבר אין לי כוח.
אז הייתה פה הצעה לתת לי בית ומשפחה - במובן המטאפורי - מישהי מהעבר שלי,
ואני כולי כוכבים בעיניים ופצפוצי שמחה באוזניים וריחות נרקיסים בנחיריים
ומעודדת כי אומרת לעצמי - הנה, את רואה, את פתוחה היום לעולם ולאט לאט את מכירה והנה, אולי קרה פה נס קטן, והרשיתי לעצמי להתחמם כבר שבוע לאור האהבה הקטנה הזאת, ואז... היום... איזה שיחה.... כל כך פתלתל וסבוך ומעורפל ושום דבר היא לא עונה לעניין... שאני אכתוב רק את הסוף... והסוף היה שהיא אמרה ככה: "אני מדברת עם כולם ככה. אף אחד לא מגיב כמוך. טוב, זה בגלל שאת רגישה במיוחד... ואם אמרתי משהו שפגע בך אני מצטערת."
אם....
אם היא אמרה!!!
ועכשיו אני רוצה לדפוק את הראש בקיר!
מטומטמת שכמוני, שוב התפתיתי לחום מיידי ולהבטחת משפחה, ושוב מאשימים אותי ושוב אני אשמה ושוב לא רואים אותי ושוב עלי לשאת משאות כבדים מנשוא ואני משתדלת ונשארת ומתאמצת ומנסה להבין ועוד מאשימים אותי ועוד , ובסוף אומרים לי שאני פשוט רגישה מדי!!!!
זה מה שאבא שלי אמר עלי בבגרותי, כדי לנסות לחמוק מאשמה.
אז אני פשוט רגישה מדי.
והם צדיקים.
אני כל כך רותחת מזעם שבא לי לשבור משהו!!!!!
וכועסת על עצמי.
אבל עכשיו אין טעם לכעוס.
עכשיו כואב לי בלב והעיניים דמעות וכל כל נמאס לי!!!!!
כל כך נמאס לי להיות לבד . אני כל כך מתגעגעת כבר לחום ולשמחה.
והמקום הזה של להיות נאשמת הוא מקום התמכרותי בשבילי,זאת אומרת, נורא קשה לי לעזוב אותו.
ואני בוכה.
ואני כל כך רוצה כבר קשרים שיזינו אותי ולא אצטרך לשלם על כל טיפת חום מחירים כל כך יקרים.
ואני כל כך עצובה.
וזקוקה לנחמה.
וכל מילה טובה [ולא שיפוטית!!!!!! בבקשה!!!!! היה לי די והותר להיום] תתקבל ביותר מברכה.
תודה
 
'את רגישה מדי'

אוי, כמה שאת רגישה. כבר מילדות היית רגישה. את פשוט רגישה מדי.
&nbsp
משפטים שנועדו להסיר מהם אחריות לפגיעה שלכאורה פגעו בך. ואם כבר התנצלות, אז 'סליחה אם פגעתי' היא הסליחה של יום כיפור, שכותבים בפייסבוק 'אני מבקשת סליחה אם מישהו נפגע ממני'. בדיחה גרועה, משפט חלוד, מטופש, סרק, שאין בו נגיעה אישית ולו בנימה הפשוטה ביותר. אפילו לא לצאת ידי חובה.
&nbsp
כשאני שומעת את ה'את רגישה מדי' הזה בא לי להכניס סטירה למי שאומר לי אותו, אבל אני לא בן אדם אלים כלפי חוץ, אז אני סוטרת לעצמי מבפנים ואוכלת את עצמי מכעס. ואולי הם צודקים? מבחירה ניתקתי את הקשר עם מי שאהבה לומר לי את זה ופגעה בי כל כך. והיא לא ממש נלחמה להשאיר אותי בחיים שלה, אז די. ואני לא מתכוונת לפתוח את זה כאן ואולי לא בכלל ובטח לא עכשיו. רק רציתי שתדעי שאת לא לבד.
&nbsp
אסור להיתלות באף אחד ובשום קמצוץ של מה שנראה כמו הבטחה, פשוט כי אין דבר כזה. הכול אשליה. אף אחד לא חייב לנו כלום. גם לא ה"משפחה". והייתי מרחיבה אבל באמת שאין לי זמן או כוח או חשק להיכנס לזה וזו גם לא פלטפורמה מתאימה, מתברר.
&nbsp
ולמה את אומרת שאת מתמכרת למקום של להיות נאשמת? מה ממכר בזה? באמת הייתי רוצה להבין.
 
אלומה יקירה

כשראיתי את הנושא שלך עבר בי כזה חום בגולגולת. חשבתי שאת כותבת לי ברצינות שאני רגישה מדי (איכשהו שכחתי לרגע שאני עצמי כתבתי על זה ולא שמתי לב לגרשיים) וממש בערתי.
אז קודם כל תודה רבה רבה.
אני ככ מצטערת שעברת כזאת פגיעה.
ואני ככ מודה לך שכתבת כדי שלא ארגיש לבד בזה.
בקשר לשאלה האחרונה שלך לא אענה עכשיו כי זה ילבה את המצב. בהזדמנות אחרת אסביר לך.
בקשר ללא להיתלות.....ווי, זה מה זה נושא......אבל כל מי שנמצא באמת בקשר קרוב תלוי במידה מסויימת.... ונמצא בפוטנציאל היפגעות. אי אפשר לדעתי להיות לא תלוי בכלל.... אחרת זה התנתקות והתבודדות. קודם כל, רגשית.
פה זה היה נורא מורכב ואני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו.
היום אני מאמינה בקשרים שנבנים לאט לאט תוך תקשורת וגילוי לב.
טוב, קשה לי עכשיו לכתוב בהיגיון כי כואב לי.
עדיין כואב לי.
פשוט כואב!!!!!!!!!!!!
--------
הפסיב אגרסיב - הכי אני מתה על זה. שאני באה לעזור למישהו וחובטים בי בפרצוף, ולוקח לי זמן להבין את זה!
 


 

אופירA

New member
מנהל
רגישות יתר - תכונה מדהימה

אנשים קהי רגישות עלולים לנצל אותה - זה דבר עצוב מאוד, אין ספק.
אבל הרגישות כשלעצמה - יפהפיה ומקסימה. נכונה וחיובית.

פרפר עדין וזך כנפיים, צבעוני ומרהיב - כמה הוא יפה ומשובב נפש.
פילים ויצורים כבדים וגסים אחרים עלולים לרמוס אותו - ולא בגלל שהם רעים או שליליים, אלא בגלל מהותם.
אז מה נעשה? לא נהיה פרפרים שבריריים, צבעוניים ומרפרפים?

האם את מסוגלת להמשיך עם המבט הזה, שהצעתי, ולפרש את כל העניינים שפוגעים בך פרשנות חדשה, ולהגיע להתנהגות יעילה יותר בעקבותיה?
אני לא רוצה לעשות זאת עבורך, כדי לא להקדים את המאוחר.
 
אופירה יקרה (באמת יקרה, ולא כשגרת לשון)(ושחרית)

תודה רבה רבה שאת כותבת לי, וגם את מייד עם יציאת השבת.
את ושחר חרישי - אתן ממש ממש תומכות ועוזרות ומחזיקות את הפורום הלכה למעשה. אז תודה רבה רבה לשתיכן.!!!!!
אני לא מבינה מה כתבת לי הפעם.
כל העניין של רגישות הוא בכלל לא רלבנטי לכאן.
היא התנהגה בצורה פוגענית ותרצה את זה בזה שאני רגישה, כדי לא לקחת אחריות על ההתנהגות שלה.
זה בכלל לא חשוב כאן אם אני כן רגישה או לא.
מה שחשוב שנפגעתי, והיא לא הייתה מוכנה להקשיב.
אין לי שום דבר ללמוד מכאן.
רק להפסיק בכוח להאמין למילים של אנשים (תמיד אנשים מהעבר שלי עד כה, מה שמתעתע בי, כי כאילו המבט שלי הוא גם מבט משולב עם מי שהייתי פעם), להפסיק להתפתות להבטחות חסרות כיסוי, ולהמשיך ללכת ממקומות שעושים לי רע.
אם את חושבת שיש כאן עוד משהו בשבילי ללמוד, אנא כתבי לי (אני לא כותבת שאשמח אם תכתבי לי, כי זה ברור לי שלא יהיה לי קל לשמוע.... אבל אני מאוד מעריכה את התובנות שלך ואקשיב.)
הרבה הרבה תודה שוב
 

אופירA

New member
מנהל
נכון, ממה שכתבתי לך אין לך מה ללמוד

חשבתי שאת שונאת שאומרים לך שאת רגישה. אבל טעיתי.
חשבתי שאת לא מפרידה בין החלק שלך לחלק שלה וניסיתי לזהות את החלק שלך. יכולתי רק לנחש, כי לא סיפרת בדיוק מי היא, מה היא הבטיחה לך ובמה התכחשה להבטחתה.
אבל את זיהית נכון ולמדת נכון מהסיטואציה. את הפרדת נכון את החלק שלה מהחלק שלך.

ברור שהחלק שלה (ושל אבא שלך), הוא שהם מתמקדים בך בסיטואציה, במקום לדבר על האחריות שלהם לפגיעה.
אבל אני תמיד לוקחת לכיוון החשיבה שהפגיעה שלי מסיטואציה היא מהחלק שלי. לא ממה שהאחר עושה לי. אמנם הוא בהחלט עושה לי, אבל ממה שהוא עושה אני לעולם לא אפגע באופן שלוקח אותי לשנאה עצמית, לייאוש מעצמי, לכאב כל כך איום.
אז אם יש כאב כל כך איום, אז זה משהו שלי. ואני אעזור לעצמי רק אם אזהה אותו ואלמד אותו.

ואת למדת נכון והיטב - ההתמכרות שלך היא להאמין לאשליה של בית חם. ועליה את צריכה לוותר לגמרי. עם עצמך קודם כל. ואז לא לפעול על זה עם אנשים אחרים.
אבל אל תכעסי על עצמך. נכון, את מאמינה למשהו שאינו קיים, אבל זו חולשה שנגרמת מכאב גדול. מחסר. ובכל זאת תצטרכי להתגבר כדי לסבול כמה שפחות. כי אם לא נתגבר על ההתמכרות - נסבול גם מהחסר וגם מסבל ההתמכרות...
 
אופירה היי ותודה

אני לא יכולה ולא רוצה לוותר על החלום של בית.
באיזשהו אופן - להיות בית למישהו אחר ושהוא יהיה לי בית.
לא רוצה לוותר. אבל צריך שייבנה לאט לאט ......
 

אופירA

New member
מנהל
לא על החלום! לא על הרצון הבריא!

על האשליה הכוזבת שה"היא" או ה"הוא" יספקו לך בית חם...
 
זה באמת כואב ופוגע ומכאיס

שאנשים פוגעים ולא לוקחים שום אחריות, כי או שאת "רגישה מדי", או ש"זו בחירה שלך להיעלב"! אני מכירה את זה! וגם לי עשו את זה. והחוסר הכרה הזה גרוע יותר מהפגיעה המקורית הרבה פעמים. כאילו שהיא בסדר ואת הבעייתית, זאת שיש לה כל מני אישיוז, שבכלל לא קשורים אליה ולמה שהיא עשתה/אמרה. כשעשו את זה לי זה גרם לי להרגיש כאילו עושים ממני משוגעת. ומבודדים אותי עוד יותר, עוד הרבה יותר, שולחים אותי לבעור לבד מהכעס כמו גוש סלע בוער בחלל הרחק מכל הבנה או חמלה.
לא יודעת אם ככה גם את מרגישה, אבל בכל אופן אני פה כדי לאשר שזה פוגעני ומקומם ואפילו אכזרי.
ושולחת לך חיבוק וירטואלי...
 
שחרית יקירה, - מגילה! וגם טריגר(לא נורא גדול) בסוף הפוסט.

תודה על המסירות ושאת כותבת לי מייד עם יציאת השבת ממש.
אני נורא מעריכה.
ותודה על כל מילה.
את כל כך יודעת לשים מילים נכון כך שיגעו בדיוק בגרעין של הדברים, הרבה פעמים, גם כשאני לא מסוגלת, וגם הפעם.
תודה רבה רבה.
העניין הוא שאני משתגעת בלי.... את יודעת מי.
לא בלעדיה דווןקא, אלא בלי שיהיה לי בית.
אחרי 22 שנה שהיא הייתה הכמו-בית שלי, בית מחורבן ומשעבד מהרבה בחינות, אבל בכל זאת - אין לי בסיס, אין לי דודה, אין לי אף אחד, אני מנסה לשקם את חיי מההתחלה בגילי המתקרב לשישים, וזה קשה נורא נורא נורא!!!!
יש לי חבר אחד טוב שהצלחתי להקים לי בשנתיים וחצי האחרונות.
ואני נורא נורא נזהרת לא לדרוש מנו יותר מדי ולא לתבוע ולא להיתלות, כדי לא לחרבן את זה - ולשמחתי - ואפילו לגאוותי אני מצליחה.
זה קשר אחר ממה שכל קשר שהיה לי אי פעם בחיי, אי נותנת ואני מקבלת ויש עליות וירידות ומשברים - אבל אנחנו צלחנו עד היום כל קושי.
אז זה הדבר שמעודד אותי. שיש קשר אחד שאני מצליחה.
אבל הבדידות מדברת. אין מה לעשות.
ובמיוחד בסופי שבוע.
ואז אני מגיעה כל פעם לכל מיני חידושי קשרים עם אנשים מהעבר, שגפ הם מורעבים כמוני, ואותן הבטחות ישנות, וזה שוב מתנפץ!
ואני יודעת שהפעם אני נקייה , מהבחינה הזאת שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיצליח, אבל בלי שיעבור את הגבול שלי.
אז עכשיו זה קרה עם המישהי הזאת, והייתה שם הבטחה חזקה מאוד של בית, וכמו שזה התפוצץ כשהיינו בקשר לפני שנים, כי היא נורא האשימה אותי ככה זה התפוצץ עכשיו.
ואני כאילו תוהה - האם יש לי כוחות להמשיך בדרך, כאילו אני מלאה, כאילו יש לי משפחה, כאילו יש לי גב, כאילו יש לי כסף - [כי זה מה שאני עושה היום]ולאט לאט להכיר עוד אנשים.
הרעב לאהבה - להיות נאהבת ולאהוב - מציק לי.
להיות משמעותית בחיי האחר. להעניק.
להיות נאהבת. לדעת שיש לי גב.
ובכלל, סתם לשמוח.
פעם הייתי מנגנת ושרה.
גם את זה זרקתי.
בזמן האחרון אני מתחילה להתגעגע לזה שוב.
אחרי שנים. כבר לפני כמה שנים נתתי את הגיטרה שלי.
אני רואה איך כל מיני דברים הכי טבעיים נגזלו ממני?....
שנים הייתי מנגנת ושרה וזה היה משמח אותי.
איך זה שגם עם זה הפסקתי ?!!!!!
כאילו היא, המאהבת המיתולוגית שלי [רציתי לכתוב המטפלת, ויצא לי המאהבת, החלטתי להשאיר] לקחה ממני או נתתי לה את כל הכוחות שלי. וכל זה במסווה של כמה שאני גדלה וצומחת וכמה היא עוזרת לי. איך הגזילת כוחות הזאת הייתה כל כך ערמומית. זה פשוט לא יאומן.
אני חייבת להשיג לי גיטרה.
מה את אומרת?... יעזור לי קצת עידוד, וזאת פעם ראשונה שאני אומרת-כותבת את זה. זה רק התערבב לי במחשבות.
ולמה אני צריכה עידוד?....
כי יש מחשבות רעות. ככ רעות וככ שחורות שלא אפרט אותן פה, אבל רגעים של להרים ידיים.
אני לא רוצה להרים ידיים!!
 
אל תרימי ידיים!

יש לך הרבה כוחות. עובדה שלא התפרקת לגמרי כשהקשר הזה כבה, ולא נתת לעצמך לוותר ולשקוע. כמו שמצאת את הכוחות להצשיך הלאה ולהתמודד - ככה תמשיכי בעזרת ה', ותבני לך את החיים הכי טובים שאת יכולה! מאמינה בך!
 

פופאפ

New member
אוףף נרקיסים


היום אצא ואקנה לי, רק לדמין שיהיו טריים ויפים מעורר ניסים
לגבי הרגישות זה לא ענין שיותר מדי או שנדמה לי
ללא רגישות אין מוטיבציה ודברים לא זזים
הרגש צריך לחפוף לאלמנט הקיומי כמו גם בקבלת החלטות
לא לחיות בשקר או העמדת פנים
באותה מידה כן להיות רגיש לאחרים ולפרש יותר את המעשים
של אחרים כמו את ההבעה שלהם במקשה אחת - רגשית.
 
למעלה