פצעים נפתחים

[חידה עלומה]

פצעים נפתחים

גדלתי במשפחה מפורקת מלאה שנאה וצעקות
החברה נידה אותי.
וכיום אני נשואה כבר שנה עם עליות וירידות
חשבתי שבזוגיות הזו נבנה את היחד שמעולם לא היה
ובאמת פחות או יותר.בעלי בא מתוך משפחה מאוחדת ומרובה
עם ערכים,כשאני רואה את גיסתי עם אימה נצבט בי הכאב
על כך מעולם לא ידעתי מהי אמא במהות העוטפת
ביחוד בתהליך ההיריון ולידתה עברה בי תהייה
מה אני אעשה כשאכנס להיריון?כשאלד מי יהיה איתי?הפצע שהשלמתי איתו נפתח בדימום מרסק.בעלי רואה אותי כך
כשאני משתפת הוא לא מבין,הוא עסוק בלבטל את הכאב שלי
הוא בא ממקום אחר לגמרי ולא תומך.הוא רואה את הכאב שלי אך מתעלם ממנו עד כדי כך שאני עוברת לישון בסלון רק כדי להרגיש פחות את הלבד לצידו.כואב לי כלכך

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

משפחה האנשים הכי חשובים בשבילנו בעולם. נכון שלפעמים יש הורים שלא אוהבים את הילדים, אבל צריך להשתדל ככל האפשר לשמור על אהבה במשפחה. אם אי אפשר, אפשר לפחות להמשיך ליצור קשרי אהבה יפים עם אנשים אחרים וכך לשכוח קצת מהעבר. אם בעלך אדם טוב ואוהב אותך, ודאי לא התכוון לצער אותך וישמח לעזור לך להתמודד עם יבין. לכן פתחי אתו קשר יפה ואוהב והשקיעי בו, ואז ההדדיות הרגשית תתחזק ביניכם.

 

[supersonic777]

הי,יש כאלה,שלא ראויים להיות הורים....

אבל את,תתני לילד,שיבוא בע"ה,את מה שלא נתנו לך.
תלכי עם האינסטינקטים שלך...
ומה עם ההורים שלו?כלומר,אמא שלו?בטוח,שהיא תעזור לך...אם את אומרת,שהיא שונה...
צריך רישיון להיות הורה בימינו...
יש כאלה לא כשירים,הן פיזית והן מנטלית!בעיקר מנטלית...!
תעשי לבד,מה שהרבה נשים בעבר עשו גם אם לא היו הורים בסביבה או לא יכלו מסיבות כאלה ואחרות...
תחשבי על זה ומשם תתחילי...
בהצלחה!

&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

להיות איתך ועם הפצעים

חידה עלומה יקרה,

כשקראתי את הדברים הכאובים שכתבת, מילה אחת בלטה לי יותר מכל. כתבת: "מעולם לא ידעתי מהי אמא במהות העוטפת", ולאחר שקראתי חשבתי שאולי המילה הזאת, "עוטפת", מתארת בצורה הטובה ביותר את החוסר הנורא שנדמה לי שאת חווה.
נשמע לי שמעולם לא זכית שיעטפו אותך, שיעניקו לך חום ללא תנאי ויקבלו אותך בדיוק כפי שאת, ונראה לי שאולי כעת את מוצאת את עצמך שוב באותו מצב עם בעלך, דווקא כשקיווית שהזוגיות תעניק לך את הקרבה וההכלה שמעולם לא היו לך. את מתארת תחושת בדידות גדולה בתוך הביחד שלכם, ואני יכולה לדמיין כמה זה בודד להישאר לבד עם הכאב, להיתקל בעוד חומה של התעלמות וחוסר קבלה דווקא במקום האחד שקיווית שיוכל להכיל את הכאב שלך.
נשמע לי שמערכות היחסים החדשות בחייך מעניקות לך תקווה לעתיד טוב יותר, אך בו בזמן הן גם מעמתות אותך עם סיטואציות שפותחות את הפצעים מחדש. אני יכולה לתאר לעצמי כמה מפחידה יכולה להיות המחשבה על הריון ולידה כשאת בעצמך לא חווית הורות שהעניקה לך ביטחון. זה ודאי מערער מאוד להצטרך להתמודד עם הפחד הזה לבד.

חידה עלומה יקרה, נדמה לי שאת נמצאת בתהליך של ללמוד לחיות עם הפצעים ולהמשיך הלאה, ואני חושבת שזה תהליך שמעיד על הרבה מאד כוחות. ומצד שני, אני גם מתארת לעצמי כמה שברירית את ודאי מרגישה וכמה חסרה לך התמיכה מהסביבה בתוך התהליך הזה. אני רוצה להציע לך את התמיכה שלנו, חשוב לנו להיות איתך בתהליך הזה, לעטוף אותך ולו לזמן קצר. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולשתף אותנו כאן, וגם להגיע לשיחה אישית עם מתנדב או מתנדבת בצ'ט האנונימי של סה"ר, אפילו הלילה. אנו לא נשפוט ולא נבטל דבר ממה שאת מרגישה, אלא רק נשמע אותך, נהיה איתך ובעדך. הצ'ט פעיל כל לילה (מלבד שישי) בין 21:00 לחצות. אנחנו מחכים לך.

אני רוצה לשלוח לך שיר יפה, ואולי להקדיש אותו לילדה שהיית: https://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE
שלך,
מתנדבת סה"ר

 

[shir3001]

הי

אני כל כך מבינה את המקום שאת מתארת. אני גדלתי גם במשפחה מפורקת ומנוכרת ולא קיבלתי תמיכה ותחושת ביטחון וזה כל כך חסר. במיוחד בצמתים ובאתגרים של החיים.
&nbsp
אני בהריון ובזוגיות וגם בי זה מעלה את הזכרונות הכואבים.
&nbsp
אני מפחדת להיות אמא בגלל הרקע הזה.
&nbsp
אני חושבת שבעלך לא מבין כי הוא לא בא מהמקום הזה והציפייה שלך ממנו היא גורם לתסכול.
&nbsp
התיקון והריפוי הוא פנימי. מערכת יחסים לא יכולה למלא את המקום הזה, אם כי אני מבינה בדיוק איך ולמה קשה להרפות מלחפש במישהו או במשהו את המרפא.
&nbsp
אני מקוה שתמצאי דרך לקבל תמיכה לאו דוקא מבעלך

 

[שחר חרישי]

כל כך מבינה אותך...

ומזהה לגמרי את מדקרות הקנאה שאת חווה כשאת רואה את גיסתך וחמותך, למשל. גם אנינהרגשתי קנאה עזה כזאת כשהייתי הוחכת לבתים של חברות. וגם אותי מעולם לא עטפו...
אומרים שאנחנו, כל אותם ילדים לא אהובים שבגרו, צריכים ללמוד לאהוב את עצמנו. שזה האתגר שלנו בחיים. יש מושג ניו-אייג'י כזה "לוחמי אור", שמתאר נשמות שבאות לעולם לחוות מצבים חשוכים, ולהילחם כדי להכניס לשם אור. להלחם על חיים שיש בנם שמחה ויש בהם אהבה ויש בהם טוב.
אולי הרעיון הזה יכול לעזור לך. אולי תראי בעצמך "לוחמת אור".
אני יטדעת לספר לך שאני אישית בניתי עם ילדיי בית טוב בהרבה מזה שגדלתי בו. גדלתי בבית קר ומנוכר, עם אבא עצבני ואלים מילולית ואמא שרק שורדת ואין לה פניות לכלום. לא ראו אותי ובטח לא הרגישו אותי, ולא הרגשתי אהובה בכלל כל הילדות.
והילדים דלי, לעומת סאת, אמנם לא זכו לאמא מושלמת, אבל כן יודעים שיש להם אמא שאוהבת אותם מאוד מאוד, יודעים שהם יקרים ואהובים, יכולים לדבר איתי על מה שמתיק להם ולזכות להבנה, יכולים לבקש בקדות ואני מאוד משדלת למלא, ויש לנו בבית הומור ומשחק וספונטניות ואחווה.
וכל זה נוצר תוך כדי שאני לבד בלי תמיכה (התגרשתי כשהם היומקטנטנים), כל הזמן בקשיי פרנסה איומים, במרדף אחרי הזמן, וחלק מהזמן גם מתמודדת עם רמה כלשהי של דכאון.
אז הנה, זה אומר שאפשר.
(מקווה כמובן שלך יהיה קל יותר... גם בזוגיות...)

בהצלחה!

 

[shir3001]

וואו שחר

את מדהימה!
איך עושים את זה?
אני מפחדת שאהיה כמו אמא שלך וכמו אמא שלי... בהשרדות ולא פנויה רגשית.
ככה אני מרגישה עכשיו לפני לידה...

 

[שחר חרישי]

תודה שיר...

זה פשוט כל הזמן במיינד שלי.
גם בתקופות הקשות
לא אומרת שלא היה לי גם מאוד קשה איתם חלק מהזמן. והיו צעקות והיה כעס. אבל לא היה ניכור אף פעם. וניכור זה מה שהורג. היתה כנות והיה חיבור. תמיד שמרתי על זה. וזה איפשר לרגעים הקשים להתחלף ברגעים טובים אחר כך.

 

[אופירA]

אמא בהישרדות אינה אמא פסולה וגרועה

ילד מרגיש את אמו.
נכון שזה לא טוב לילד כשהאם לא פנויה בכל כוחותיה להורות, אלא נמצאת בהישרדות, אבל זה לא הופך את ההורות שלה לגרועה או פסולה כמו הורים שמתעלמים מצרכי הילד ומעבירים לו מסר קבוע מכוון לפגיעה בנפשו.

כשהורה אוהב את ילדו, אבל מסיבות שונות לא יכול לתת לו כל דבר (לדוגמה, במצב שההורים גרושים, ההורה לא יכול לספק לילד את כל מה שהיה רוצה לתת לו, או אם ההורה חולה הוא לא יכול להעניק לבנו את כל התנאים במיטבם), הילד עובר תנאים קשים, אבל לא גרועים ובלתי נסבלים כמו חווייה שהוא לא רצוי, שנוא ונלעג ע"י הוריו.
תנאים קשים הילד יכול לשרוד. תנאים קשים למי אין בעולם הזה?
אל תפחדי מתנאים קשים שיהיו לילד שלך בגלל המצב השרידותי שלך. תני לו כל מה שאת כן יכולה, גם אם מעט מאוד, והאמיני לי שיהיה לך ילד בריא בנפשו, שזה הדבר הכי חשוב.

גם אני הייתי אמא שורדת - גרושה ועם בעיות נפשיות קשות. הבן שלי לא קיבל את תשומת הלב שהיה זקוק לה, לא היו לו תנאים טובים לחייו והוא סבל הרבה קשיים. אבל אפילו אז, בתנאים הקשים האלה, חוות הדעת הסוציאליות של עובדי הרווחה על ההורות שלי היו חיוביות מאוד, ודיווחו שאני נותנת לו הרבה חום. ובשורה התחתונה, הנפש הקרובה לו ביותר ומי שסיפקה לו גב חזק וביטחון בעצמו זו דווקא אמא שלו, ולא אבא שלו ה"בריא בנפשו" כביכול.
עם הכוח הזה הוא יצא לחיים, והצליח בגדול. הנישואים שלו מעולים בלעה"ר, ההורות שלו נפלאה, והוא קיבל המון חוזקות מיוחדות מהקשיים שחווה.

לכי להורות שלך באופטימיות, על בסיס החוויות שאנו מדווחות לך כאמהות שורדות וחלושות נפש, ותראי את וילדך ניסים ונפלאות בחיים, כמוני.

 

[shir3001]

תודה לכן

אתן מעוררות השראה.
קשה לי להאמין בעצמי, במסוגלות
ובכוחות שלי.

אבל אני קרובה מאוד לבנו של בנזוגי מנישואיו הקודמים. הוא בן 9 ואני לפעמים מטפלת בו, מסיעה לבית הספר, מכינה אוכל, עוזרת עם שיעורים ועוד.
הילד הזה הוא מתנה ממש והקשר ביננו מאוד מיוחד.
יש לי דמעות רק מהמחשבה על זה.

רגשית אני לא תמיד מחוברת אבל זה המצב שלי. הוא יודע שאני אוהבת אותו ויש לי צורך להגן עליו ולתת לו חיזוקים, אבל זה לא הורות יומיומית טוטאלית ולא ביולוגית.
הפחד שלי הוא איך אתמודד עם העומס והאינטנסיביות של תינוק וילד שלי. יש לי נטיה וצורך להתנתק. אני רגילה לחיות לבד שנים ארוכות...

 

[שחר חרישי]

גם לי יש נטיה להתנתק ולהשתבלל

אבל לא היתה לי נטיה כזאת עם הילדים כיוון שחוויתי אותם כחלק ממני. התנתקתי מהעולם אבל לא מהם. וגם צריך לזכור שאת מקבלת אותם קטנים: אין כאן (בהתחלה) עוד מיינד שמאיים עלייך לפעמים ושאת צריכה חופש ומרחק ממנו כדי להרגיש את עצמך. תינוק קטן ופעוט ואפילו ילד קטן הם עדיין לא "מישהו" שמפריע לך להיות לבד. ואחר כך כשהם גדלים לאט לאט - הם כבר נותנים לך יותר ספייס במילא, כי גם להם יש עוד תחומים וחברים שמעסיקים אותם.

 

[גקימופיגסי]

אופירה, שחרית ושיר

אופירה ושחרית - אתן מרגשות ברמות! ועושות כאן מודל והשראה. תודה רבה
ושיר, גם את מרגשת באיכפתיות ובאהבה שלך לתינוק. כבר מעכשיו כל כך אכפת לך ממנו ואת כל כך דואגת לו. זה מקסים. את זה אני מרגישה כבר מעכשיו, ובטח התינוקי גם מרגיש את זה כבר מעכשיו כשהוא עוד בבטן.

 

[שחר חרישי]