קצת סדר במחשבות

קצת סדר במחשבות

ואו, זאת הודעה ראשונה שלי בפורומים מזה 15 שנה.
המחשבות שלי קצת מבולגנות לכן אני מקווה שאוכל לעשות סדר בהן תוך כדי כתיבה.
נתחיל בזה שאני לא בן אדם שקל לחיות איתו, אך ברוב הזמן אני "נורמלי". אני נמצא במערכת יחסים עם מישהי שסובלת מאישיות גבולית כבר כמעט 3 שנים. היה חשוב לי לציין את ההפרעה שלה כי זה בעצם הדבר העיקרי שמשפיע על החיים שלי ושלה. כשהכרנו היא לא הייתה כמו שהיא היום או שלפחות לא הראתה את כל הצדדים שלה כמו היום..הייתי בודד אז וגם היא הראתה בי התעניינות, הייתה נחמדה והרגשתי שבגלל שלשנינו יש בעיות אנחנו יכולים להבין אחד את השניה. הבעיות התחילו כבר כמעט אחריי חודש שהיינו יחד, המצבי רוח שלה התהפכו כל כך מהר, היו לה התקפי קנאה בלי שום סיבה הגיונית, היה לה חוסר ביטחון וכל פעם שהייתה רמיזה לפרידה היא עשתה סצנה ענקית שהיה לי קשה לעמוד בה. בכל מקרה כבר אז ידעתי שזאת טעות אבל בכל זאת השתכנעתי כל פעם מחדש להשאר בקשר..אולי כי הייתי חלש או שפשוט היא בלבלה אותי עם זה שהיא יכולה להיות מלאך וכלכך נחמדה ואכפתית מצד אחד ואז למחרת להיות שטן כי אמרתי מילה אחת לא במקום. אני מודה שחלק מהריבים אפשר היה למנוע אם הייתי שותק ונותן לה לריב עם עצמה אך זה היה לי בלתי אפשרי עם הזמן. בכל אופן, הזמן עבר והיו לנו תקופות יותר טובות וכאלו שפחות, חושב שלמדתי לאהוב אותה ולמרות שעדיין היו ריבים ואפילו ריבים מטורפים מצאנו שפה משותפת ועברנו לגור יחד.
בהתחלה זה היה קשה אך גם פה למדנו עם הזמן לחיות אחד עם השניה.
בכל מקרה הנושא הכי עיקרי שמידי פעם עלה הנושא של חתונה וילדים, היא תמיד רצתה להיות אמא חושב שרצתה להעניק למישהו ילדות יותר טובה מאשר הייתה לה. אחריי שנתיים היא נכנסה להריון..אני רוצה לדלג פה על כמה דבריםכי אין לי מושג כבר מה ההודעה הזאת אמורה להיות או מה אני אמור להשיג פה. אנחנו כבר בהריון כבר חמישה חודשים, זאת תקופה יפה אך הכי קשה שאיי פעם הייתה לי, אני רוצה את הילד אבל ההתקפים שלה ומצבי הרוח המשתנים וזה שהיא 70 אחוז מהזמן נמצאת בדכאון בהריון הזה עושים את זה קשה מידי, ניסינו הכל לדעתי, אפילו היינו בטיפול זוגי. פשוט ברגע שיש לה התקף היא כבר לא אותה אחת היא יכולה לריב איתי ולומר את הדברים הכי מגעילים שיש ואז כשזה עובר היא אומרת שזה נאמר מכעס. עכשיו היא בתקופה של שבוע שהיא בלחץ מהכל והמצב רוח שלה כמעט כל יום מחורבן. היום היה לנו ריב וכרגע היא נסעה להורים..אני כבר לא יודע מה לעשות. מצד אחד יש לי רגשות כלפיה ואני רוצה את הילד ורוצה שייהיו לו חיים נורמלים כמה שאפשר, ואני יודע שגם לי יש פיוז קצר אבל קשה לי לחיות ככה. אני לא יודע מה לעשות.אני יודע שכתבתי הרבה ומבולבל ואני לא מצפה לתשובה או שמישהו יקרא את זה אבל,בכל אופן פעם ראשונה מזה הרבה זמן שפרקתי מעצמי מה שהיה לי במחשבות.
 
אין לי תשובה מועילה, אבל

אני רוצה לחזק את ידיך על עצם העובדה שפנית, שאתה מנסה לעשות קצת סדר במחשבות ו(בעקבות זאת) בחיים, ושאתה מבין שהמצב הזה לא טוב ואתה לא מעוניין שהוא ימשיך.
אתם עומדים להפוך להורים עכשיו - זאת אחריות עצומה! גם אתה וגם אישתך חייבים להבין, שעם כל הבעיות שלכם ביחד ושל כל אחד מכם לחוד, אתם חייבים לשבת ולעשות חושבים איך אתם מספקים הורות טובה ומשפחה חמה ותומכת עבור החיים הרכים שאתם עומדים להביא לעולם. תעזרו בכל עזרה מקצועית שאתם יכולים.
רק שלא תרחיבו את מעגל המצוקה לעוד דור! באמת, תעשו את כל מה שביכלתכם ומעבר - כדי לוודא שאתם לא מנחילים לדור הבא שלכם את אותם תנאים סביבתיים שהולידו אצלכם את הבעיות שאתם מתמודדים איתם...

בהצלחה רבה מאוד, ואתה מוזמן להמשיך לשתף בכל מה שקורה. הפורום הזה עשוי להוות מקור תמיכה ויעוץ לא מבוטל...
 

אופירA

New member
מנהל
לדעתי - לקום מחר בבוקר, ולהתחיל מבראשית

ללמוד לא לפחד כל כך מהמריבות שלכם, ממצבי הרוח, מעוצמת המילים שהיא אומרת, מהקשיים ומהתקופות הקשות.
הניסיון שלך מלמד שתמיד היו תקופות קשות ותקופות פחות קשות, ולמדתם למצוא שפה משותפת ולחיות אחד עם השניה.
אז פשוט תמשיכו לעשות את זה. אם באה תקופה קשה יותר, תחכו שהיא תעבור ותהיה תקופה פחות קשה.

אני מבינה מאוד שקשה לך לחיות ככה. אבל מצד שני גם בלעדיה ובפירוד ממנה ומהילד יהיה לך קשה מאוד לחיות. וממילא אתה צריך לעשות עבודה עם עצמך, עם הפיוז הקצר, כי עם כל אחת יהיה לך קשה לחיות כך. אז תמשיך לנשום עמוק, ולהתמקד בעבודה שאתה צריך לעשות עם עצמך, עם ההתנהגות שלך. ההתבגרות הזו תיטיב איתך קודם כל, וגם עם הילד שלך.
לדעתי אתה יכול להתעודד, כי הורות עשויה להביא התבגרות לכל אדם ההופך להיות הורה, גם לה וגם לך. תעבדו קשה על ההתבגרות וההתגברות, שהם בעצם אותו דבר. על כבישת האגו, הארכת הפיוזים, ומנגד גם קבלה עצמית וקבלה של האחר, והפחתת האשמה ורגשי אשמה.
בקיצור, אופטימיות והפנמה שהחיים של ללכת בין הטיפות ולהיזהר משלוליות זה לא הדבר הכי גרוע שיכול להיות. זו מיומנות שיש בה גם יתרונות וכוח.
 

chocolove

New member
איפה נכנס הילד ?

כל היום תהיו עסוקים במצב הנפשי שלכם.
איך היא תעניק לילד יותר טובה ממה שהיתה לה ?
היו לי שכנים שמזכירים לי מה שאתה מתאר והיתה להם תינוקת בת חודש
ריחמתי על התינוקת הזו בכל פעם מחדש
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
דאגה לגורל התינוק


היי,
מדבריך נראה שיש לכם מערכת יחסים סוערת ,מצד אחד היא העניקה לך חוף מבטחים וכנראה שגם אתה הענקת לה מקום בטוח אבל מצד שני הפתיל הקצר שלך והאישיות הגבולית שלה יצרו סערות וניצוצות מתמשכים...התרגלתם זה לזו ואתם מנהלים זוגיות לאורך שנים ולמצב הקיים נכנס גורם חדש, ההריון, שרק מוסיף לחץ למערכת שגם בלעדיו הייתה מאוד טעונה...

נשמעת מדבריך הדאגה לגורל התינוק העומד להיוולד לכם בקרוב...אולי ההריון החמיר את הדיכאון? אולי ההריון החמיר את מצבי הרוח המשתנים?

ציינת שהייתם בטיפול זוגי ,להתמודד לבד עם כל מה שתארת נשמע מלחיץ ,מבלבל ומתסכל ותמיכה של אנשי מקצוע בתהליך יכולה מאוד לעזור. האם מלבד טיפול זוגי מעורבים בתמונה אנשי טיפול נוספים? חשוב שתקבלו תמיכה במהלך ההריון וגם לאחר הלידה...

אנו נמצאים כאן עבורך ואתה יכול תמיד לכתוב כאן או לפנות לצ'אט שלנו בכל יום מתשע עד חצות(מלבד שישי) ולשוחח עם מתנדב אך זה לא במקום טיפול.
אני דואגת לכם ולתינוק העתיד להיוולד ומקווה שתצליחו למצוא את העזרה והתמיכה כדי שהוא יזכה להורים חמים ומכילים ולסביבה מוגנת ויציבה. שתף אותנו בבקשה בהתפתחויות.
מתנדבת סה"ר
 
שלום

חלק חשוב באהבה הוא עזרה ותמיכה. עזור לה להתמודד עם קשייה, תן לה הרבה אהבה והבנה כנות, הראה לך שאכפת לך. צריך לפעמים להציב גבולות לאדם, אבל אם התנהג רע בגלל קושי וחולשה ואוהבים אותו, כדאי לנסות לעזור לו ואז יקל לו להחזיר לך אהבה וחברות. אם מצאתם התאמה רגשית שמאפשרת חתונה וילדים, זה טוב היריון מצב קשה, שלפעמים יוביל להתנהגויות קשות בלי שליטה. אולי כשתהיו במצב נוח יותר בחברות, היא תשתפר. לא ממהרים להתחתן, זו החלטה חשובה שמשפיעה על כל החיים וצריך להיזהר אתה. אם החלטתם בביטחון שאתם רוצים להתחתן, סימן שיש אהבה חזקה וכדאי להמשיך.
 
למעלה