קצת סדר במחשבות
ואו, זאת הודעה ראשונה שלי בפורומים מזה 15 שנה.
המחשבות שלי קצת מבולגנות לכן אני מקווה שאוכל לעשות סדר בהן תוך כדי כתיבה.
נתחיל בזה שאני לא בן אדם שקל לחיות איתו, אך ברוב הזמן אני "נורמלי". אני נמצא במערכת יחסים עם מישהי שסובלת מאישיות גבולית כבר כמעט 3 שנים. היה חשוב לי לציין את ההפרעה שלה כי זה בעצם הדבר העיקרי שמשפיע על החיים שלי ושלה. כשהכרנו היא לא הייתה כמו שהיא היום או שלפחות לא הראתה את כל הצדדים שלה כמו היום..הייתי בודד אז וגם היא הראתה בי התעניינות, הייתה נחמדה והרגשתי שבגלל שלשנינו יש בעיות אנחנו יכולים להבין אחד את השניה. הבעיות התחילו כבר כמעט אחריי חודש שהיינו יחד, המצבי רוח שלה התהפכו כל כך מהר, היו לה התקפי קנאה בלי שום סיבה הגיונית, היה לה חוסר ביטחון וכל פעם שהייתה רמיזה לפרידה היא עשתה סצנה ענקית שהיה לי קשה לעמוד בה. בכל מקרה כבר אז ידעתי שזאת טעות אבל בכל זאת השתכנעתי כל פעם מחדש להשאר בקשר..אולי כי הייתי חלש או שפשוט היא בלבלה אותי עם זה שהיא יכולה להיות מלאך וכלכך נחמדה ואכפתית מצד אחד ואז למחרת להיות שטן כי אמרתי מילה אחת לא במקום. אני מודה שחלק מהריבים אפשר היה למנוע אם הייתי שותק ונותן לה לריב עם עצמה אך זה היה לי בלתי אפשרי עם הזמן. בכל אופן, הזמן עבר והיו לנו תקופות יותר טובות וכאלו שפחות, חושב שלמדתי לאהוב אותה ולמרות שעדיין היו ריבים ואפילו ריבים מטורפים מצאנו שפה משותפת ועברנו לגור יחד.
בהתחלה זה היה קשה אך גם פה למדנו עם הזמן לחיות אחד עם השניה.
בכל מקרה הנושא הכי עיקרי שמידי פעם עלה הנושא של חתונה וילדים, היא תמיד רצתה להיות אמא חושב שרצתה להעניק למישהו ילדות יותר טובה מאשר הייתה לה. אחריי שנתיים היא נכנסה להריון..אני רוצה לדלג פה על כמה דבריםכי אין לי מושג כבר מה ההודעה הזאת אמורה להיות או מה אני אמור להשיג פה. אנחנו כבר בהריון כבר חמישה חודשים, זאת תקופה יפה אך הכי קשה שאיי פעם הייתה לי, אני רוצה את הילד אבל ההתקפים שלה ומצבי הרוח המשתנים וזה שהיא 70 אחוז מהזמן נמצאת בדכאון בהריון הזה עושים את זה קשה מידי, ניסינו הכל לדעתי, אפילו היינו בטיפול זוגי. פשוט ברגע שיש לה התקף היא כבר לא אותה אחת היא יכולה לריב איתי ולומר את הדברים הכי מגעילים שיש ואז כשזה עובר היא אומרת שזה נאמר מכעס. עכשיו היא בתקופה של שבוע שהיא בלחץ מהכל והמצב רוח שלה כמעט כל יום מחורבן. היום היה לנו ריב וכרגע היא נסעה להורים..אני כבר לא יודע מה לעשות. מצד אחד יש לי רגשות כלפיה ואני רוצה את הילד ורוצה שייהיו לו חיים נורמלים כמה שאפשר, ואני יודע שגם לי יש פיוז קצר אבל קשה לי לחיות ככה. אני לא יודע מה לעשות.אני יודע שכתבתי הרבה ומבולבל ואני לא מצפה לתשובה או שמישהו יקרא את זה אבל,בכל אופן פעם ראשונה מזה הרבה זמן שפרקתי מעצמי מה שהיה לי במחשבות.
ואו, זאת הודעה ראשונה שלי בפורומים מזה 15 שנה.
המחשבות שלי קצת מבולגנות לכן אני מקווה שאוכל לעשות סדר בהן תוך כדי כתיבה.
נתחיל בזה שאני לא בן אדם שקל לחיות איתו, אך ברוב הזמן אני "נורמלי". אני נמצא במערכת יחסים עם מישהי שסובלת מאישיות גבולית כבר כמעט 3 שנים. היה חשוב לי לציין את ההפרעה שלה כי זה בעצם הדבר העיקרי שמשפיע על החיים שלי ושלה. כשהכרנו היא לא הייתה כמו שהיא היום או שלפחות לא הראתה את כל הצדדים שלה כמו היום..הייתי בודד אז וגם היא הראתה בי התעניינות, הייתה נחמדה והרגשתי שבגלל שלשנינו יש בעיות אנחנו יכולים להבין אחד את השניה. הבעיות התחילו כבר כמעט אחריי חודש שהיינו יחד, המצבי רוח שלה התהפכו כל כך מהר, היו לה התקפי קנאה בלי שום סיבה הגיונית, היה לה חוסר ביטחון וכל פעם שהייתה רמיזה לפרידה היא עשתה סצנה ענקית שהיה לי קשה לעמוד בה. בכל מקרה כבר אז ידעתי שזאת טעות אבל בכל זאת השתכנעתי כל פעם מחדש להשאר בקשר..אולי כי הייתי חלש או שפשוט היא בלבלה אותי עם זה שהיא יכולה להיות מלאך וכלכך נחמדה ואכפתית מצד אחד ואז למחרת להיות שטן כי אמרתי מילה אחת לא במקום. אני מודה שחלק מהריבים אפשר היה למנוע אם הייתי שותק ונותן לה לריב עם עצמה אך זה היה לי בלתי אפשרי עם הזמן. בכל אופן, הזמן עבר והיו לנו תקופות יותר טובות וכאלו שפחות, חושב שלמדתי לאהוב אותה ולמרות שעדיין היו ריבים ואפילו ריבים מטורפים מצאנו שפה משותפת ועברנו לגור יחד.
בהתחלה זה היה קשה אך גם פה למדנו עם הזמן לחיות אחד עם השניה.
בכל מקרה הנושא הכי עיקרי שמידי פעם עלה הנושא של חתונה וילדים, היא תמיד רצתה להיות אמא חושב שרצתה להעניק למישהו ילדות יותר טובה מאשר הייתה לה. אחריי שנתיים היא נכנסה להריון..אני רוצה לדלג פה על כמה דבריםכי אין לי מושג כבר מה ההודעה הזאת אמורה להיות או מה אני אמור להשיג פה. אנחנו כבר בהריון כבר חמישה חודשים, זאת תקופה יפה אך הכי קשה שאיי פעם הייתה לי, אני רוצה את הילד אבל ההתקפים שלה ומצבי הרוח המשתנים וזה שהיא 70 אחוז מהזמן נמצאת בדכאון בהריון הזה עושים את זה קשה מידי, ניסינו הכל לדעתי, אפילו היינו בטיפול זוגי. פשוט ברגע שיש לה התקף היא כבר לא אותה אחת היא יכולה לריב איתי ולומר את הדברים הכי מגעילים שיש ואז כשזה עובר היא אומרת שזה נאמר מכעס. עכשיו היא בתקופה של שבוע שהיא בלחץ מהכל והמצב רוח שלה כמעט כל יום מחורבן. היום היה לנו ריב וכרגע היא נסעה להורים..אני כבר לא יודע מה לעשות. מצד אחד יש לי רגשות כלפיה ואני רוצה את הילד ורוצה שייהיו לו חיים נורמלים כמה שאפשר, ואני יודע שגם לי יש פיוז קצר אבל קשה לי לחיות ככה. אני לא יודע מה לעשות.אני יודע שכתבתי הרבה ומבולבל ואני לא מצפה לתשובה או שמישהו יקרא את זה אבל,בכל אופן פעם ראשונה מזה הרבה זמן שפרקתי מעצמי מה שהיה לי במחשבות.