אני לבד

[דמיינו שם מקורי]

אני לבד

יצאתי מהבית בתור נערה למסגרת חוץ ביתית של הרווחה ומאז נותק הקשר עם הבית....זה ישמע מוזר אבל בזמן האחרון אני מתגעגעת לבית שפגע בי והותיר בי צלקות נפשיות עמוקות....עם כל הפגיעה והשירטות אני מתגעגעת לדבר שלא קיים. כי בתכלס זה לא היה בית ששמר או גונן אליי
מה עושים עם הגעגועים האלה?
אחרי הכל אני כבר לא ילדה אלא בחורה בשנות העשרים לחיי (התלבטתי אם אני מתאימה לפורום של הצעירים או המבוגרים אבל אחרי שראיתי שרוב הכותבים שם בני 12-15 החלטתי לכתוב פה....)...
מה עושים אם בחוץ אני עובדת ומתפקדת אבל בפנים אני מרגישה עדיין כמו ילדה קטנה עם חסכים שרק רוצה אהבה וחום מאמא ואבא??? את זה שום טיפול פסיכולוגי לא יכול לתת....

 

[supersonic777]

גם הגוזלים עוזבים את הקן...

הגיע הזמן לעוף...
זהו,נגמר מרד הנעורים...
הגיע הזמן להתבגר ולצאת מקליפת הביצה...
חום ואהבה,כנראה לא מההורים שלך...
למה לחזור למקום שעשה לך רע?
זה כבר גובל במזוכיזם...
סה לה וי או סה לה מרכבה...

&nbsp

 

[שחר חרישי]

מה קשורה מרכבה?

 

[supersonic777]

חח מרכבה זה הטנק...

 

[סהר-תמיכה]

לחזור הביתה

שלום יקרה,

אני רואה אותך כאילו עומדת במרחק מה מביתך ומביטה עליהם- על המשפחה שלך. כאילו מוודאה שאיתם הכל בסדר, ולא מתקרבת. נראה שאת נמצאת היום במקום שבו את מסוגלת לשמור על עצמך מפני מה שהכי הכאיב לך, ויחד עם זאת, הכאב עדיין קיים ונוכח ומזכיר לך מאיפה באת ולמה הלכת.
נשמע שעם השנים למדת על עצמך ומשפחתך, למדת מה טוב ונכון עבורך, ויחד עם זאת, התשוקה לאהבה ללא תנאים, אהבה של אמא ואבא לא נעלמת לעולם. הצלחת כנראה ליצור לעצמך סביבה מגנה שהיית אמורה לקבל מבפנים-המשפחה, כלפי חוץ, ונראה שהפעם ההגנה הזו מופנית כלפי המקום ממנו הגעת. את מדברת על געגועים שלא נעלמים, ואני חושבת לעצמי, שאולי הגעגועים האלו, הם חלק ממרכיבי ההגנה שלך. לימדת את עצמך הישרדות מה היא, ומצאת מתוך הכאב כוחות נפשיים שעוזרים לך לתפקד באופן יומיומי . נכון פסיכולוג הוא בהחלט אינו תחליף לחיבוק של אמא או אהבת אבא. יחד עם זאת, שיחה טובה, יכולה להקל מעט את הכאב והגעגוע.
אני מזמינה אותך לשוחח עימנו בצ'אט אישי ואנונימי, בכל יום בין 21:00-24:00 מלבד ימי שישי. בצ'אט תוכלי לשתף לפרוק ולחלוק באופן חופשי ולא להשאר לבד עם כל התחושות אנחנו בסה"ר כאן בשבילך. בינתיים אאחל לך לילה רגוע.
שלך,
מתנדבת בסה"ר

 

[אופירA]

מבינים אותם

האבל על מה שאבד כי לא היה, יישאר אולי לעולם.
את מתגעגעת לשייכות, לבית נורמלי, לא למה שהותיר בך צלקות נפשיות.
את צריכה להבין את עצמך, תמיד נרצה ונתגעגע למשהו שאנו זקוקים לו כמו אוויר לנשימה בהתפתחות הבסיסית שלנו, גם אם לא קיבלנו אותו מעולם.

כדי להכיל את הגעגועים האלה ולהפחית את הכאב מהיותם קיימים בך לנצח, ואת הכאב מהחסכים שיהיו קיימים לנצח - מיועד הטיפול הפסיכולוגי.
הוא לא צריך לתת אהבה וחום של אבא ואמא (וגם אם היה מסוגל לתת, לא נכון שטיפול פסיכולוגי יהווה תחליף לחסר הזה!), הוא צריך לתת לך כוחות (לעזור לך למצוא את כוחותייך הפנימיים) כדי לשאת את החסך. הוא צריך לעזור לך להפחית את הכאב מהחסך.
הוא צריך לעזור לך למצוא שמחה גדולה בהיותך מי שאת למרות החסך. והשמחה הגדולה הזו היא כוח גדול.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

טבעי לאהוב את המשפחה הקרובה. אם היו עימותים, תוכלי לחפות עליהם עכשיו בכך שלא כל הזמן תהיי בבית אלא תשמרי ממנו ניתוק מסוים. לפעמים רוצים לעזוב את החברה לכמה זמן ולחזור לחיים הפרטיים, כי גם החיים הפרטיים חשובים. אני בטוח שמשפחתך אוהבת אותך גם אם הזיקה והרעה לך.
&nbsp

 

[שחר חרישי]

געגועים לבית בנפש

אמרת את הכל במשפט הזה - "אני מתגעגעת לדבר שלא קיים".
גם אני.
ועוד אנשים פה.
וכנראה נוסיף להתגעגע כל עוד אנחנו חיים. כי כל עוד אנחנו חיים הגעגוע הזה פועם בנו. רק מי שלא נאהב כתינוק, כפעוט, כילד, יכול להבין את הפצע הזה של לגדול ללא אהבה. הלב כבר גדל והחליף תאים והתחדש עשרות פעמים מאז, אבל מקום החלל נשמר, ריק, בכל הצורות שהלב שלנו פשט ולבש. המקום של ה"אין בית" בנפש הוא חלל מוחשי, העדר שיש לו קיום, ממש כמו ה"יש בית" אצל אנשים שיש להם. בני המזל האלה.
וצריך איכשהו למצוא את הכוחות, לחבל תחבולות, לאזן איכשהו את משא הכאב באופן שיאפשר לנו להמשיך, הומלסים ככל שנהיה, ובכל זאת לתת משמעות לחיינו. כי בית כבר לא ייבנה שם, כנראה.

 

[shir3001]

את בוגרת מאוד

וזה מדהים שיש לך יכולת לראות את הדברים כך מרחוק, להכיל גם את הגעגוע הזה. בעיניי הוא געגוע בריא גם אם הוא כואב.
&nbsp
גם אני בגילך עזבתי בית שנפגעתי בו. גם אני למדתי לשרוד לבד.
&nbsp
אבל לא חושבת שהרגשתי געגוע. משהו בי פשוט מת.
&nbsp
יש שאומרים שאת החסך ניתן למלא רק בדרך רוחנית ויש שאומרים שאנחנו צריכים ללמוד להיות ההורה הטוב של עצמנו...
&nbsp
&nbsp

 

[גקימופיגסי]

או שכן, שחרית יקרה, או שכן ייבנה.

 

[שחר חרישי]