אחות שמתנתקת קשר עם המשפחה
שלום,
אני כותבת כאן כדי לנסות לשקול את צעדיי ואת מילותיי לפני שיחה שאני מתכננת לעשות עם אחותי. יש לי אחות גדולה שאקרא לה כאן דנה, שכבר יש לה משפחה וילדים שלאורך כל שנותיי לא מספיקה לריב. משפחתי מגיעה ממושב קטן והיא לא הפסיקה להסתכסך שם עם המון אנשים. כל חיי היו מלווים בפחד שלא להגיד או לעשות משהו שהוא לא לטובתה/ לטעמה כי אז היא הייתה מתחילה להתנהג באלימות מילולית ופיזית. מאז שנולדו ילדייה הוריי עזרו לה המון, אך היא תמיד דאגה להגיד שהם אינם נותנים לה דבר. החלק הקשה ביותר בסיפור הוא שהיא כל כמה חודשים מוצאת על מה לריב ולא לאפשר להוריי לראות את הנכדים. היא אף מסיתה את ילדייה נגד הוריי ומלכלכת על הוריי אל מול אנשים שהיא מכירה אותם. יש לציין שהורי הם אנשים שמאז ומתמיד נתנו לנו את כל מה שיכלו ועשו בשבילנו כל מה שאפשר. היום במבט לאחור אני מבינה שזאת הורות נדירה ואני מאוד מעריכה אותם. הניתוקים שלה תמיד היו קשים לי, אני תמיד מנסה לעודד את הורי אבל מילותי נגמרות והלב שלי לא מפסיק לכאוב ולדאוג על בריאותם. אנחנו משפחה של שלוש אחיות, ותמיד שתי אחיותיי לא הסתדרו. לפני כחצי שנה נולד ילד ראשון לאחותי השנייה ומאז דנה לא הפסיקה למצוא על מה לריב ולכעוס לעיתים יותר קרובות. הרבה פעמים הייתה מעירה לאימי על כך שהיא נותנת תשומת לב לתינוק החדש במשפחה למרות שאחותי השנייה מגיעה לבית הוריי פעם בשבוע בעוד דנה הייתה מגיעה לפעמים בכל יום בשבוע לאכול ולעזרה עם הילדים. דנה היא אישה שלא ניתן לדבר איתה, אם היא כועסת היא תתבטא בזעם רב, תפגין אלימות ותאיים בניתוק כולל ילדייה כמובן. הילדים זה הנשק שלה. אין אפשרות לנסות להבין מה עובר עליה ועל מה היא כועסת, היא תרמוס, תשפיל תבזה עד שכבר לא יהיו כוחות לנסות. והעניין הוא שאי אפשר להבין בכלל למה היא כועסת, אני אישית חושבת שהיא זקוקה לעזרה נפשית המון פעמים אבל כמובן שאי שום יכולת להגיד לה דבר. היא תמיד חושבת שהיא צודקת בכל מה שהיא אומרת והאחרים הם כולם אנשים רעים שלא מספיק טובים בשבילה או בשביל משפחתה. לפני שנתיים וחצי עברתי לחול בגלל מספר סיבות אך גם בעקבות אחד הריבים שהיא הוציאה עליי. במשך חצי שנה לא יכולתי לראות את האחיינים שלי וכל מה שהיא ניסתה היה להסית וללכלכך עליי במושב בו אנו גרים. אני מבקרת בארץ אחת לכמה חודשים והנה מגיע לו עוד ביקור בו דנה שוב מנותקת מהמשפחה. בעקבות ריב על שטיפת כלים בארוחת שישי, ואי ציות לפקודות שלה, היא מנתקת לחלוטין קשר עם אחותי השנייה ואינה מאפשרת לה לראות את הילדים. אחותי השנייה לא הפסיקה לחבק, לדאוג, לקנות מתנות לילדייה של דנה. דנה מעולם לא אפילו לקחה / נגעה בתינוקה של אחותי השנייה. אני כועסת, שונאת, עטופה בשכבות של כאב וזעם כלפי דנה. אני יודעת שאקיים איתה שיחה כאשר אבוא אבל אני מנסה לא לבוא עם המון מטען עלייה ולהאשים אותה כמו שבאמת הייתי רוצה. אני מנסה להבין מה להגיד, ומה לשאול מעבר ל - למה את כעוסה כל הזמן? עצוב לי על הוריי, אני דואגת לבריאותם בעיקר. עם כל הכאב כבר לא אכפת לי לאבד את דנה, הכאב והצער שהיא גורמת לי הם כה רבים שאין לי צורך להיות בקשר עם אישיות כה רעה ואכזרית. אבל עם הוריי זה משהו אחר, ואני מוכנה לשים המון מהכעס והזעם בצד, אפילו שהיא תשפיל אותי שוב, כדי לנסות להבין למה היא מתנהגת ככה. השאלה איך? דנה בעצמה הציעה גישור, לאחר שהמגשרת ביקשה מאימי לדבר עם דנה, דנה לא הפסיקה לצרוח ולרמוס את אימי במשך שעה של צעקות. ועל כן גם לא הייתה מוכנה ללכת לגישור.
יש פה אישיות שלא ניתנת לדיבור, היא רק רוצה לשמוע את עצמה ואני מנסה להבין איך לגשת לבן אדם כזה . כל השנים לא הביאו תועלת... אולי מישהו כאן היה במצב הזה? בו הוא רק מתגונן ומאשים ולא מוכן לשמוע שום דבר מבלבד את עצמו. אני אשמח לדעתכם.עצתכם
בברכה
שיר
שלום,
אני כותבת כאן כדי לנסות לשקול את צעדיי ואת מילותיי לפני שיחה שאני מתכננת לעשות עם אחותי. יש לי אחות גדולה שאקרא לה כאן דנה, שכבר יש לה משפחה וילדים שלאורך כל שנותיי לא מספיקה לריב. משפחתי מגיעה ממושב קטן והיא לא הפסיקה להסתכסך שם עם המון אנשים. כל חיי היו מלווים בפחד שלא להגיד או לעשות משהו שהוא לא לטובתה/ לטעמה כי אז היא הייתה מתחילה להתנהג באלימות מילולית ופיזית. מאז שנולדו ילדייה הוריי עזרו לה המון, אך היא תמיד דאגה להגיד שהם אינם נותנים לה דבר. החלק הקשה ביותר בסיפור הוא שהיא כל כמה חודשים מוצאת על מה לריב ולא לאפשר להוריי לראות את הנכדים. היא אף מסיתה את ילדייה נגד הוריי ומלכלכת על הוריי אל מול אנשים שהיא מכירה אותם. יש לציין שהורי הם אנשים שמאז ומתמיד נתנו לנו את כל מה שיכלו ועשו בשבילנו כל מה שאפשר. היום במבט לאחור אני מבינה שזאת הורות נדירה ואני מאוד מעריכה אותם. הניתוקים שלה תמיד היו קשים לי, אני תמיד מנסה לעודד את הורי אבל מילותי נגמרות והלב שלי לא מפסיק לכאוב ולדאוג על בריאותם. אנחנו משפחה של שלוש אחיות, ותמיד שתי אחיותיי לא הסתדרו. לפני כחצי שנה נולד ילד ראשון לאחותי השנייה ומאז דנה לא הפסיקה למצוא על מה לריב ולכעוס לעיתים יותר קרובות. הרבה פעמים הייתה מעירה לאימי על כך שהיא נותנת תשומת לב לתינוק החדש במשפחה למרות שאחותי השנייה מגיעה לבית הוריי פעם בשבוע בעוד דנה הייתה מגיעה לפעמים בכל יום בשבוע לאכול ולעזרה עם הילדים. דנה היא אישה שלא ניתן לדבר איתה, אם היא כועסת היא תתבטא בזעם רב, תפגין אלימות ותאיים בניתוק כולל ילדייה כמובן. הילדים זה הנשק שלה. אין אפשרות לנסות להבין מה עובר עליה ועל מה היא כועסת, היא תרמוס, תשפיל תבזה עד שכבר לא יהיו כוחות לנסות. והעניין הוא שאי אפשר להבין בכלל למה היא כועסת, אני אישית חושבת שהיא זקוקה לעזרה נפשית המון פעמים אבל כמובן שאי שום יכולת להגיד לה דבר. היא תמיד חושבת שהיא צודקת בכל מה שהיא אומרת והאחרים הם כולם אנשים רעים שלא מספיק טובים בשבילה או בשביל משפחתה. לפני שנתיים וחצי עברתי לחול בגלל מספר סיבות אך גם בעקבות אחד הריבים שהיא הוציאה עליי. במשך חצי שנה לא יכולתי לראות את האחיינים שלי וכל מה שהיא ניסתה היה להסית וללכלכך עליי במושב בו אנו גרים. אני מבקרת בארץ אחת לכמה חודשים והנה מגיע לו עוד ביקור בו דנה שוב מנותקת מהמשפחה. בעקבות ריב על שטיפת כלים בארוחת שישי, ואי ציות לפקודות שלה, היא מנתקת לחלוטין קשר עם אחותי השנייה ואינה מאפשרת לה לראות את הילדים. אחותי השנייה לא הפסיקה לחבק, לדאוג, לקנות מתנות לילדייה של דנה. דנה מעולם לא אפילו לקחה / נגעה בתינוקה של אחותי השנייה. אני כועסת, שונאת, עטופה בשכבות של כאב וזעם כלפי דנה. אני יודעת שאקיים איתה שיחה כאשר אבוא אבל אני מנסה לא לבוא עם המון מטען עלייה ולהאשים אותה כמו שבאמת הייתי רוצה. אני מנסה להבין מה להגיד, ומה לשאול מעבר ל - למה את כעוסה כל הזמן? עצוב לי על הוריי, אני דואגת לבריאותם בעיקר. עם כל הכאב כבר לא אכפת לי לאבד את דנה, הכאב והצער שהיא גורמת לי הם כה רבים שאין לי צורך להיות בקשר עם אישיות כה רעה ואכזרית. אבל עם הוריי זה משהו אחר, ואני מוכנה לשים המון מהכעס והזעם בצד, אפילו שהיא תשפיל אותי שוב, כדי לנסות להבין למה היא מתנהגת ככה. השאלה איך? דנה בעצמה הציעה גישור, לאחר שהמגשרת ביקשה מאימי לדבר עם דנה, דנה לא הפסיקה לצרוח ולרמוס את אימי במשך שעה של צעקות. ועל כן גם לא הייתה מוכנה ללכת לגישור.
יש פה אישיות שלא ניתנת לדיבור, היא רק רוצה לשמוע את עצמה ואני מנסה להבין איך לגשת לבן אדם כזה . כל השנים לא הביאו תועלת... אולי מישהו כאן היה במצב הזה? בו הוא רק מתגונן ומאשים ולא מוכן לשמוע שום דבר מבלבד את עצמו. אני אשמח לדעתכם.עצתכם
בברכה
שיר
