אם קרה משהו רע ?
אפשר לומר שכן , אכן מישהי בעבודה איכזבה אותי
קשות , יש לי חלק בזה , אבל בסופו של דבר אני סובלת
מזה . וכל המילים של "לא לקחת ללב , " וכ'ו לא
מנחמות אותי . לא מתכוונת למה שאת כתבת שאני
אלא לכל מיני עצות של אחרים למשל בעבודה אנשי סוד
זה לא מרגיע .
גם לא מרגיע שנניח היא תגיד עליי שאני לא שפוייה
(ואני לא יודעת האם אכן היא אמרה או שלא אבל נראה
לי שככה שמעתי ,וגם אם זה לא נאמר ההתנהגות שלה
אומרת לא רוצה כלום איתך, כלומר איתי )
ולא משנה שאני חושבת שהיא בעצמה יש לה שגעון.
הראש לא שקט ולא נותן לי מנוח .
ברגע שאני נתקלת בסוג של דחייה , וזה בכלל לא משנה
מה אני מרגישה כלפיה ,זה מפיל אותי .
בסופו של דבר אני מתגברת זה כן ,כי אם אנשים
מסויימים זה עבר ,היה לי קשה מאד ,התפוצצתי כמו
הר געש אבל זה עבר .
כמו כן עם אנשים אחרים הם לא מהעבודה ואני לא
צריכה לראות אותם כל יום אז זה עובר יותר בקלות ,
רחוק מהעין רחוק מהלב . וכאן זה גם טרי .
מישהי שהייתה ביננו ידידות בעבודה ,ורק השבוע
בתחילת השבוע כאשר נודע שנעבוד באותן משמרות
היא אמרה איזה כיף , ואז השבוע זה התקלקל ותיקנתי
ואז שוב התקלקל ונשבר ,בגללי ,בגלל ההתנהגות שלי
בגלל החוסר ביטחון .
ויש שם אנשים שכן מחבבים אותי ,אבל זקוקה משום
מה לאישור שלה , כי חשבתי שאנחנו דומות ,ובדברים
מסויימים ,אכן ,אולי יותר מידיי וזה המקור לבעיות
התנגשות חזיתית .
סליחה עם כתבתי בשני פורומים על אותו נושא ,לא
יודעת מה המדיניות ,אבל אני קצת במצוקה מהנושא
הזה .
במיוחד אתמול שראיתי אני כאן והיא שם , אני שם
היא כאן ,וראיתי בברור שהיא מנסה להתחמק ממני.
זה כואב .
** חברתי האמא ואני כבר לא בקשר , לא רבנו אני פשוט
התרחקתי כי כבר אין לה זמן כמו פעם ,ואני מאד מבינה
את זה , וגם יש לי סוג של חרדה מילדים כי הם אומרים
מה שבראש שלהם ,כמובן בגלל התום שלהם , למשל
היא שמנה , וזה פוגע בי ,ואני יודעת מי נפגע מילד בן
שלוש או בן ארבע ? וגם דיברתי על סה באיזו קבוצה
בפייס וניסו להגיד לי שאפשר להוציא את העוקץ מהמילה
הזאת "שמנה" ,אפילו מישהי שעובדת עם ילדים אמרה
שהיא הסבירה לילד רזה ,שמנה ,היא לא תפסה את זה
כעלבון ,ובכלל אנשים שם ניסו להוציא את העוקץ
שבחברה מתייחסים לזה כך אבל יש שם קבוצות של
נשים ששלמות עם עצמן .
בכל מקרה הרגשות שלי כלפי הניתוק מהחברה הזאת
האמא ,ושם היינו חברות שנים , לא חשתי כמו כאן.
ועם האמא לא רבנו ,ואני עדיין כן בקשר עם החבר'ה
ואנחנו עדיין יוצאים בימי שישי ,והם כן חברים שלה
וזה בסדר גמור . אבל מה שאני אומרת שהפגיעה לא
הייתה חזקה כמו כאן ,במיוחד אתמול ,שאני כאן היא
שם , אני שם היא כאן.
לא יודעת למה קשה לי לקבל שיש אנשים שאני לא מוצאת
חן בעינהם וזה בסדר ,כי יש כאלה שכן
אבל אלה שלא זה משתלט .
אז בוא נניח שהיא אמרה לא שפויה ( ואני לא בטוחה כן ? )
וגם לה יש בעיות "כולם חארות" " זה הם אשמים"
בנוגע לכל דבר שקורה . "אין לי חברים כי היום כולם חארות
זה עידן שבו כולם חארות ".
אומרים שמשהו פוגע רק אם אנחנו חושבים על עצמנו שזה נכון
האם אני חושבת על עצמי שאני משוגעת ?
האמת שכן ,קצת . למרות שנאמר לי ע"י גורם מוסמך שאין לי
מחלת נפש ( ולא ,אני לא חושבת שחולי נפש הם משוגעים
כלומר לא כולם ,אני לא מדברת בהכללה ).
לא יודעת למה אני גם כל כך מפחדת מהמילה הזאת "משוגעת"
"ולא שפוייה" כי עובדה שיש אנשים שכן מקבלים אותי ,
אז למה לפחד נניח מאלה שחושבים את זה עליי ,ולא
מקבלים אותי ?
גם איפה אני ? האם כל מה שהיא אמרה הדעות שלה בנושאים
מסויימים מקובלות עליי ? האמת שלא .
וגם אני הרי אתמול חשתי לא בנוח וביקשתי מהאחראית
בשקט להיות שם ,כאשר היא כאן ,ואולי היא שמעה ?
וגם ככה היא חושבת שכל הזמן מרכלים עליה ועושים לה דווקא
(כמוני) אז גם אם היא לא שמעה אז בטח שידרתי את זה.
ודווקא אני מאד מחבבת אותה ,ומאד אהבתי לשבת על ידה
ולשוחח ,וגם היא אהבה ,כי היא אמרה לי לא פעם איזה כיף
לשוחח ,ופשוט הכל נשבר ,ולא נראה לי שאפשר לתקן.
סליחה לא תעזור ,כי ניסיתי את זה ואז יום למחרת חשתי מבוכה והתנהגתי מוזר
והיא נפגעה ,וניסיתי להסביר לה והיא אמרה שקיבלה ,ואז אתמול
היה שבר . וצריך להתרחק עד יעבור זעם ,אבל תוהה כל הזמן
האם היא אמרה עליי "לא שפוייה?" ושאלתי מישהי שדיברה איתה
מישהי אמינה ,והיא אמרה לי שלא ,אבל לא יודעת האם להאמין לה.
ואל דאגה אני לא עושה ולא יעשה שם עיניינים ,הכל בשו שו .
וזהו .
תודה לכן על התגובות .
