Cinereous Vulture1
New member
קונפליקט; בין חברות למצפון
יש איזו משהי שאני מכירה כבר 8 שנים (כמעט 9) היא במקרה גם שכנה שלי בבניין והקשר בנינו טוב. אני נהנית להיות אתה ולצאת אתה כשמתאפשר לנו, אני מבקרת אותה בבית לעתים קרובות, כוס קפה, דיבורים, תכנית טלויזיה, היא לפעמים באה לבקר אותי, והכל בסך הכל נחמד ומעניין לנו. היא מאוד תמכה בי אחרי שאבא שלי נפטר ויש לחברות שלה משמעות לא מבוטלת מבחינתי מאחר ואין לי כמעט חברות ואני זוכרת לה במיוחד את מה שהיא עשתה בשבילי בשבעה וגם אחרי.
העניין הוא - "המשבר" - שבתקופה האחרונה היא סיפרה לי שהתחילה לצאת עם גבר נשוי שהכירה במקום העבודה. הוא חיזר אחריה משך זמן מסוים עד שהם הפכו לרומן. זה משהו שהיא לא מתביישת בו בכלל, האמת. אין בה שמץ של בושה או השפלה, היא אפילו נהנית לדבר על זה. היא בעננים.
הוא מגיע לדירה שלה כמעט מדי לילה והם פתחו איזה עסק קטן לנעליים. היא גם ספרה שיש לו 2 ילדים קטנים ושאשתו מסרבת לתת לו גט בכל תוקף ושהוא היה מוכן לעזוב את המשפחה שלו בשבילה וגם בגלל שאשתו "משוגעת והוא לא מסוגל לחיות אתה". הבנתי ממנה שהייתה לה גם התקלות עם אשתו (הגיעה אליה לדירה מן הסתם להתפוצץ עליה, מסכנה) לאחר מכן היא הלכה להגיש תלונה במשטרה.
מאז שהיא ספרה על הרומן, קשה לי יותר ויותר להיות אתה, לדבר אתה. אני מרגישה "מלוכלכת" מלהיות בחברה שלה בכלל. הבחורה מפרקת משפחה עם ילדים קטנים וכל מה שהיא מסוגלת לראות זה את עצמה וכמה טוב לה למרות החיים שהיא הורסת. קיבינימט, יש פה ילדים, גברת.
היא לא מי שהכרתי. הבחורה הצנועה עם הקודים המוסריים. זאת עם הרחמים בלב. איפה הבחורה המקסימה ההיא שתמכה בי כשאבא שלי נפטר? שחזקה ועודדה ותמיד היה אפשר לשבת ולדבר אתה על הכל? היא נעלמת לי. זו לא אותה אחת. אני בקושי מסוגלת לדבר אתה. היא פתאום הפכה ל"קלת משקל" מבחינת כל דבר.
יש איזו משהי שאני מכירה כבר 8 שנים (כמעט 9) היא במקרה גם שכנה שלי בבניין והקשר בנינו טוב. אני נהנית להיות אתה ולצאת אתה כשמתאפשר לנו, אני מבקרת אותה בבית לעתים קרובות, כוס קפה, דיבורים, תכנית טלויזיה, היא לפעמים באה לבקר אותי, והכל בסך הכל נחמד ומעניין לנו. היא מאוד תמכה בי אחרי שאבא שלי נפטר ויש לחברות שלה משמעות לא מבוטלת מבחינתי מאחר ואין לי כמעט חברות ואני זוכרת לה במיוחד את מה שהיא עשתה בשבילי בשבעה וגם אחרי.
העניין הוא - "המשבר" - שבתקופה האחרונה היא סיפרה לי שהתחילה לצאת עם גבר נשוי שהכירה במקום העבודה. הוא חיזר אחריה משך זמן מסוים עד שהם הפכו לרומן. זה משהו שהיא לא מתביישת בו בכלל, האמת. אין בה שמץ של בושה או השפלה, היא אפילו נהנית לדבר על זה. היא בעננים.
הוא מגיע לדירה שלה כמעט מדי לילה והם פתחו איזה עסק קטן לנעליים. היא גם ספרה שיש לו 2 ילדים קטנים ושאשתו מסרבת לתת לו גט בכל תוקף ושהוא היה מוכן לעזוב את המשפחה שלו בשבילה וגם בגלל שאשתו "משוגעת והוא לא מסוגל לחיות אתה". הבנתי ממנה שהייתה לה גם התקלות עם אשתו (הגיעה אליה לדירה מן הסתם להתפוצץ עליה, מסכנה) לאחר מכן היא הלכה להגיש תלונה במשטרה.
מאז שהיא ספרה על הרומן, קשה לי יותר ויותר להיות אתה, לדבר אתה. אני מרגישה "מלוכלכת" מלהיות בחברה שלה בכלל. הבחורה מפרקת משפחה עם ילדים קטנים וכל מה שהיא מסוגלת לראות זה את עצמה וכמה טוב לה למרות החיים שהיא הורסת. קיבינימט, יש פה ילדים, גברת.
היא לא מי שהכרתי. הבחורה הצנועה עם הקודים המוסריים. זאת עם הרחמים בלב. איפה הבחורה המקסימה ההיא שתמכה בי כשאבא שלי נפטר? שחזקה ועודדה ותמיד היה אפשר לשבת ולדבר אתה על הכל? היא נעלמת לי. זו לא אותה אחת. אני בקושי מסוגלת לדבר אתה. היא פתאום הפכה ל"קלת משקל" מבחינת כל דבר.
