כואב לי

[אופירA]

לא, אני אומרת שאתה צריך ריפוי כי

אתה אומר על מה שכתבתי: "מה שאת מתארת בסופו של דבר כפדופיליה". (להזכירך - כתבתי את המילים הללו: "אני מרגישה משיכה פיזית לנשים יפות, הנאה מלהסתכל על גוף של ילדות, נערות").
ואתה צריך ריפוי כי אתה אומר שלדעתך בנאדם שנמשך לקטינים צריך להתבייש במחשבותיו. (כשאני תופסת את המילה "מחשבותיו" כ"הרגשותיו").

להתבייש הוא לא צריך, כי זה הרגשות. הוא צריך להרגיש צער, להתעצב על המחשבות האוטומטיות שמגיעות בנפשו. להחליט שהוא עושה מה שצריך כדי לעבור שינוי חשיבתי וגדילה של הנפש לגובה.
אבל להתבייש במי שהוא ובמקום שלו כרגע, שאותו לא בחר והוא לא מעוניין בו - ממש ממש לא. הוא לא צריך להרגיש אשם במי שהוא. הוא לא צריך לפחד ממי שהוא, וממה שהוא לא בחר ברצונו החופשי!!!

 

[devil duck]

הגדרת פדופיליה - ויקי

• המשיכה המינית היא כלפי ילדים מתחת לגיל ההתבגרות או בתחילתו.
• המשיכה המינית כלפי ילדים היא המשיכה העיקרית שחש האדם, כלומר הוא נמשך בעיקר או רק לילדים.

המשיכה המינית נשארת יציבה לאורך זמן.
מכיוון שהגדרה זו טומנת בחובה הרבה מאוד מתבגרים וילדים מתחת לגיל ההתבגרות, שכן משיכה מינית לילדים ונוער שכיחה הרבה יותר בגיל הילדות והנערות, יש להבחין ולומר שההגדרה תחול בדרך כלל על אדם בגיל 16 ומעלה הנמשך לילד הקטן ממנו בחמש שנים לפחות.

היות ואופירה רק ציינה הנאה בהתבוננות ללא התייחסות האם המשיכה הינה מינית כמובן שאין לנו יכולת להגיד האם מה שתואר הינו פדופיליה.

בנוסף בישראל עפ"י החוק אין איסור על פדופיליה אלא רק על מגע מיני עם קטין. כמובן שהחברה יכולה לשלול גם מה שאינו אסור לפי החוק.

 

[סהר-תמיכה]

להמיס את הניכור

Mcr יקר,
נשמע לי שאתה מרגיש כמו אדם שהולך במבוך של סימטאות בעיר קרה ומנוכרת. יש סביבך אנשים, אבל הם מסתובבים סביבך בפנים חתומות ואדישות, וגם כשאתה מושיט יד לקשר או לבקשת עזרה, הם מאבדים עניין מהר מאוד, מסתובבים ומתרחקים. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה בדידות יש בכך. נשמע שאתה מרגיש שאילו רק היית קצת יותר כמוהם, קצת יותר אדיש, אולי אפילו יותר מוכן לפגוע באחרים – אולי היית מצליח קצת יותר בכל התחומים שבהם אתה חש שאתה נשאר תמיד מאחור.
עם זאת, נראה לי שאינך יכול לוותר על ראיית הזולת ועל הנתינה, ואולי גם אינך רוצה, כי אתה מרגיש שמשמעות הדבר היא לוותר על עצמך. נדמה לי שבגלל זה, כשאתה מרגיש שהיחס המכאיב מצד כל מי שמסביבך שוחק את האמפטיה שלך וממלא אותך בשנאה ושמחה לאיד, אתה חש רתיעה ואי נוחות. ייתכן, שאלה הם כוחות החיים שבתוכך, המתעקשים לראות את הטוב שבך ובעולם וליצור בעזרתו מציאות טובה יותר...
נדמה לי שעד לא מזמן הרגשת שאתה מטייל קצת בסמטאות אחרות, מעט מזמינות יותר, אולי אפילו מתקרב אל מרחב פתוח שאפשר לנשום בו אוויר צח, להושיט יד ולמצוא יד אחות. אולם נראה לי שלאחרונה, מצאת את עצמך שוב בסמטה ללא מוצא, מוכרת עד בחילה. נשמע לי שאתה מרגיש שאתה נע ללא שליטה אל עבר הקיר שבסופו של דבר תמיד חוסם את דרכך. אני מתארת לעצמי שלמצוא את עצמך שוב מול הקיר זו חוויה מרסקת.
ומנגד, נשמע שאכן קיימים בך כוחות חזקים האומרים לך שאת הקיר הזה אפשר לפרוץ, או שאולי יום אחד אפשר יהיה לדלג בקלילות מעליו. קולות שאומרים שהאכפתיות והתקשורת שאתה מחפש קיימים בעולם, ואולי, אם תימצא את הדרך הנכונה, החסמים הבלתי נראים ביניכם יתמוססו. נראה שבחיפוש שלך אחרי הדרך הזאת, אתה מוכן גם לקבל עזרה מאחרים. ובדבר הזה כשלעצמו יש הרבה כוחות.
יקר,
אתה מוזמן להמשיך ולשתף אותנו כאן, אנחנו רוצים להמשיך וללוות אותך במסע הזה. אני רוצה גם להזמין אותך לצ'ט האישי והאנונימי של סה"ר. תוכל לדבר עם מתנדב או מתנדבת, שיהיו איתך ככל שתרצה ויעשו כמיטב יכולתם לחלוק איתך את הנטל הכבד ולהפיג את הבדידות. הצ'ט פועל כל יום (מלבד שישי) בין השעות 21:00 לחצות.
אנחנו מחכים לך.
שולחת לך חיבוק ושיר,
מתנדבת סה"ר
http://www.sahar.org.il/
https://www.youtube.com/watch?v=GJY8jJkDoMY

 

[Mcr1991]

תודה

מזמן לא קיבלתי אמפתיה.

 

[שחר חרישי]

הי Mcr

אני שומעת את המצוקה הגדולה שלך. ולצד המצוקה אני גם שומעת שיש לך הרבה כוחות! אתה כותב שהצלחת לשנות בעצמך הרבה דברים שלא אהבת, להיות מסודר יותר, לאכול מתון יותר, לזרום יוצר עם החיים ועם אנשים. שגילית אצלך שמחת חיים. שאתה נותן מעצמך גם במקום העבודה. כל זב מעיד על הרבה כוחות והרבה טוב שנמצאים בתוכך!

ואתה אומר שכל זה התפוצץ לך בפנים, שעדיין לא מקבלים אותך ולא אכפת לאנשים ממך, שאנשים ניצלו לרעה את הנכונות שלך לתת מעצמך. ולכן התחילה אצלך הדרדרות בחצי שנה האחרונה. ואני מבינה אותך, מבינה את היאוש ואת הכאב שזה גורם כשאנשים מגיבים בקור ובהפניית גב לנסיונות שלך להתקרב ולהשתייך.... אני רק רוצה להגיד לך שזה לא חייב לייאש אותך! אתה יכול להחליט לא להתייאש, ואתה יכול גם להחליט שהתגובה היותר חמה או פחות חמה של אנשים כלפיך - לא תהווה בכלל אידיקציה בשבילך להתקדמות שלך או למקום שלך בעולם. תמשיך לעבוד ולשפר כמו קודם - אבל בשביל עצמך. כדי שלך יהיה יותר טוב. לא בשביל אף אחד אחר! יכול להיות שאנשים סביבך באמת קרים ומגעילים. יכול להיות גם שהם סתם עסוקים בענייניהם ושקועים כל אחד בצרות שלו, ולא מודעים לכך שהם פוגעים בך. כך או כך, הם לא חשובים. אתה חשוב. את מה שאתה עושה - תעשה בשבילך. תהיה אדםמטוב כי אתה רוצה להיות אדם טוב. כי זה מה שנכון. כי זה מה שאתה רוצה להיות. אם הסביבה תכיר בך ותתגמל אותך על זה - מה טוב. ואם לא - אתה תדע להכיר בעצמך ולהגיד לעצמך "כל הכבוד".
מאחלת לך שיהיה לך יותר טוב ויותר קל...

 

[Mcr1991]

ת

תודה

 

[שחר חרישי]

ב

בשמחה!

 

[מישהי1632]

מזדהה איתך

מבינה כל-כך את תחושת הניכור שלך. זה קשה נורא בלי אם. וקשה עד בלתי אפשרי לקבל אמפתיה מהסביבה כמו שמקבלים מהורים. יכולה לומר לך שזה קשה גם בגיל המבוגר שלי. אבל - כמו שכתבו לך - יש לך את עצמך. תאהב את עצמך, תהנה מהחיים, גם מהדברים הקטנים - ריקוד, סדרת טלוויזיה, מסעדה. תלמד, תעבוד, תפתח את עצמך. בלית ברירה, תצטרך לפעמים להיות ההורה של עצמך, זה אפשרי. יש בפייסבוק קבוצות של אנשים ללא הורה אחד או שניהם, אולי תוכל לקבל שם תמיכה. מקווה שתרגיש יותר טוב.