כואב לי
היי,
רציתי לשתף את ההרגשה הכללית שלי- זה לא פוסט אובדני!
השתדלתי לרושם את כל הבלאגן שיש לי בראש בצורה מסודרת.
ההרגשה הכללית שלי:
1. לאף אחד לא אכפת זה תמיד היה ככה- ספציפית לגבי עכשיו- אפילו הפסיכאטרים לא רוצים לטפל בי ואבא כבר עייף ולא עוזר כמו פעם בגלל שהוא מטפל ב2 האחים שלי ובי כבר כמה שנים והוא לבד כי אמא מתה.
2. אפחד לא יעשה בשבילי 50 אחוז ממה שאני מוכן לעשות בשבילו- ההוכחה לאורך רוב החיים שלי היא שהייתי נאיבי מידי או טוב מידי ותמיד הרע והלא תמים הצליחו יותר, להיות כזה זה נגד הטבע שלי ולא מרגיש לי טוב ולאנשים זה בא טבעי אז לא באמת יש לזה פתרון.
3. פשוט לא מקבלים אותי ואת האחים שלי- אניודע שאני מוזר וגם הם קצת אבל עדיין מאיזה שהיא סיבה גם את האנשים שבהרבה מקרים הרבה פחות מוצלחים מקבלים- מתחתנים ויש להם חברים לנו לא ממש. יש לי לפעמים תחושה שבחיים לא יקבלו אותי רק אם אני ממש יצליח או שזה יגיע למצב של רחמים- כמו שאני פשוט לא יקבלו אותי. כולם כן ורק אני לא, תמיד הייתה ההרגשה- הכי טוב לתאר אתזה ככה- 100 גברים עומדים בשורה ויש 99 נשים שצריכות לבחור- בשורה יש גברים מצליחים יותר ופחות אבל בשורה התחתונה אני זה שלא יבחר.
הרגשה ספציפיות בזמן האחרון:
1 אני בצניחה חופשית- בזמן האחרון מיזערתי את המוזורות שלי למינימום- נהייתי דיי אסטטי,נהייתי דיי מסודר, לא אכלתי כמו בהמה, חזרה לי השמחת חיים והאנרגיה, הייתי פחות פגיע, לא פחדתי ממזג אויר קר, עדיין לא ממש קיבלו אותי אבל דיי יכלתי לעצום עין על זה, בחצי השנה האחרונה זה גרף בכיוון מטה- כל הדברים הנ"ל+הנאביות שלי התפוצצה לי בפנים ועכשיו שקשה לי אפחד לא באמת מקשיב- בעבודה אני עושה כבר כמה זמן כמה תפקידים והמשכורת זהה לשאר העובדי, אהבתי לתת מעמי וחשבתי שבה בוא היום יעריכו אתזה אבל זה לא המצב.
2. אני מלא ברעל שהאכילו אותי בו- שונא את הרוב המוחלט של מי שאני מכיר ופוגש וכל פעם שקורא למישהו משהו רע נותן לי תחושה טובה שלא רק לי כואב- זה מגעיל ואני לא רוצה להיות כזה.
3. כל מה שבניתי מתמוטט ואם זה ימשיך ככה אני יאבד הכל- עבודה וחברים. זה כבר קרה לי ככ הרבה פעמיים בחיים בוריאציות שונות שזה נראה כמו דבר טרגדיה ידועה מראש.
4. בנות- אם אני מסתכל אחורה היו כמה בנות שדיי נדלקו עליי אבל מהר מאוד ירד להם ממני שקלטו שאני מפגר הדבר הכי טוב שיצא מזה זו ***** שנדלקה עליי ומהר מאוד ירד לה ממני גם אבל לפחות בה הספקתי לגעת קצת זה היה לפני 8 שנים מאז לא נגעתי באפחת זה דפוק לגמריי אני גבר צעיר וזה פשוט כואב.
5 יחס קר ולא אכפתי- הפקידה בקופח, הפסכיאטרים, הבחורה בדואר, השומר בעבודה, השכנה שהפסיקה להגיד שלום, יש עוד ככ הרבה, בקיצור הרוב הגדול של האנשים שאני פוגש קרים ומגעילים.
ההידרדרות התחילה שזרקתי את כל הכדורים בבת אחת כי היו תופעות לוואי (טעם מגעיל בפה שהיה בלתי נסבל והפסי' לא נתן מענה חוצמזה שהוא היה בנאדם מגעיל כמו 95 אחוז מהאנשים) אני מחכה לפסיכאטר של הקופה יש לי תור עוד כמעט חודש.
נכון שאני לא יציב נפשית אבל יש דבר אחד שאני דיי מאמין-
מחשבה+ תשוקה יוצרת מציאות(הבחורה שהזכרתי מקודם הייתה מישהי שמשכתי לחיים שלי והיו עוד כמה מקרים) אולי כל מה שקורה זה תוצאה של מה שאני מרגיש- הכוונה היא לא שאני מדמיין את הסיטואציות שרשמתי בהתחלה אלא שאני הבאתי את האנשים המגעילים האלו לחיים שלי או את הסיטואציות האלו בגלל תחושה כללית רעה ואולי בעזרת כדורים נכונים אני יחזור לראות עולם ורוד ויהיה אפשר לבנות משהו- במילים אחרות שהמצב הנפשי שלי יתייצב ותחזור לי התשוקה אני יוכל לדמיין ולהגשים וגם התחושה הכללית תהיה יותר טובה אז אני יפגוש סיטואציות יותר טובות. המצב של האחים שלי גם מאוד כואב לי אבל עכשיו בטוח אני לא יוכל לעשות משהו- אם אני יתייצב אז אני יוכל לפעול.
שרע לי אני מרגיש שמותר לי הכל- זה מרגיש לי שדרכו עליי ככ הרבה פעמים שמותר לי לפגוע בכל מי שאני רוצה.
במהלך החיים חשבתי להרוג את עצמי כמה פעמיים למזלי או לצערי אני פחדן
היי,
רציתי לשתף את ההרגשה הכללית שלי- זה לא פוסט אובדני!
השתדלתי לרושם את כל הבלאגן שיש לי בראש בצורה מסודרת.
ההרגשה הכללית שלי:
1. לאף אחד לא אכפת זה תמיד היה ככה- ספציפית לגבי עכשיו- אפילו הפסיכאטרים לא רוצים לטפל בי ואבא כבר עייף ולא עוזר כמו פעם בגלל שהוא מטפל ב2 האחים שלי ובי כבר כמה שנים והוא לבד כי אמא מתה.
2. אפחד לא יעשה בשבילי 50 אחוז ממה שאני מוכן לעשות בשבילו- ההוכחה לאורך רוב החיים שלי היא שהייתי נאיבי מידי או טוב מידי ותמיד הרע והלא תמים הצליחו יותר, להיות כזה זה נגד הטבע שלי ולא מרגיש לי טוב ולאנשים זה בא טבעי אז לא באמת יש לזה פתרון.
3. פשוט לא מקבלים אותי ואת האחים שלי- אניודע שאני מוזר וגם הם קצת אבל עדיין מאיזה שהיא סיבה גם את האנשים שבהרבה מקרים הרבה פחות מוצלחים מקבלים- מתחתנים ויש להם חברים לנו לא ממש. יש לי לפעמים תחושה שבחיים לא יקבלו אותי רק אם אני ממש יצליח או שזה יגיע למצב של רחמים- כמו שאני פשוט לא יקבלו אותי. כולם כן ורק אני לא, תמיד הייתה ההרגשה- הכי טוב לתאר אתזה ככה- 100 גברים עומדים בשורה ויש 99 נשים שצריכות לבחור- בשורה יש גברים מצליחים יותר ופחות אבל בשורה התחתונה אני זה שלא יבחר.
הרגשה ספציפיות בזמן האחרון:
1 אני בצניחה חופשית- בזמן האחרון מיזערתי את המוזורות שלי למינימום- נהייתי דיי אסטטי,נהייתי דיי מסודר, לא אכלתי כמו בהמה, חזרה לי השמחת חיים והאנרגיה, הייתי פחות פגיע, לא פחדתי ממזג אויר קר, עדיין לא ממש קיבלו אותי אבל דיי יכלתי לעצום עין על זה, בחצי השנה האחרונה זה גרף בכיוון מטה- כל הדברים הנ"ל+הנאביות שלי התפוצצה לי בפנים ועכשיו שקשה לי אפחד לא באמת מקשיב- בעבודה אני עושה כבר כמה זמן כמה תפקידים והמשכורת זהה לשאר העובדי, אהבתי לתת מעמי וחשבתי שבה בוא היום יעריכו אתזה אבל זה לא המצב.
2. אני מלא ברעל שהאכילו אותי בו- שונא את הרוב המוחלט של מי שאני מכיר ופוגש וכל פעם שקורא למישהו משהו רע נותן לי תחושה טובה שלא רק לי כואב- זה מגעיל ואני לא רוצה להיות כזה.
3. כל מה שבניתי מתמוטט ואם זה ימשיך ככה אני יאבד הכל- עבודה וחברים. זה כבר קרה לי ככ הרבה פעמיים בחיים בוריאציות שונות שזה נראה כמו דבר טרגדיה ידועה מראש.
4. בנות- אם אני מסתכל אחורה היו כמה בנות שדיי נדלקו עליי אבל מהר מאוד ירד להם ממני שקלטו שאני מפגר הדבר הכי טוב שיצא מזה זו ***** שנדלקה עליי ומהר מאוד ירד לה ממני גם אבל לפחות בה הספקתי לגעת קצת זה היה לפני 8 שנים מאז לא נגעתי באפחת זה דפוק לגמריי אני גבר צעיר וזה פשוט כואב.
5 יחס קר ולא אכפתי- הפקידה בקופח, הפסכיאטרים, הבחורה בדואר, השומר בעבודה, השכנה שהפסיקה להגיד שלום, יש עוד ככ הרבה, בקיצור הרוב הגדול של האנשים שאני פוגש קרים ומגעילים.
ההידרדרות התחילה שזרקתי את כל הכדורים בבת אחת כי היו תופעות לוואי (טעם מגעיל בפה שהיה בלתי נסבל והפסי' לא נתן מענה חוצמזה שהוא היה בנאדם מגעיל כמו 95 אחוז מהאנשים) אני מחכה לפסיכאטר של הקופה יש לי תור עוד כמעט חודש.
נכון שאני לא יציב נפשית אבל יש דבר אחד שאני דיי מאמין-
מחשבה+ תשוקה יוצרת מציאות(הבחורה שהזכרתי מקודם הייתה מישהי שמשכתי לחיים שלי והיו עוד כמה מקרים) אולי כל מה שקורה זה תוצאה של מה שאני מרגיש- הכוונה היא לא שאני מדמיין את הסיטואציות שרשמתי בהתחלה אלא שאני הבאתי את האנשים המגעילים האלו לחיים שלי או את הסיטואציות האלו בגלל תחושה כללית רעה ואולי בעזרת כדורים נכונים אני יחזור לראות עולם ורוד ויהיה אפשר לבנות משהו- במילים אחרות שהמצב הנפשי שלי יתייצב ותחזור לי התשוקה אני יוכל לדמיין ולהגשים וגם התחושה הכללית תהיה יותר טובה אז אני יפגוש סיטואציות יותר טובות. המצב של האחים שלי גם מאוד כואב לי אבל עכשיו בטוח אני לא יוכל לעשות משהו- אם אני יתייצב אז אני יוכל לפעול.
שרע לי אני מרגיש שמותר לי הכל- זה מרגיש לי שדרכו עליי ככ הרבה פעמים שמותר לי לפגוע בכל מי שאני רוצה.
במהלך החיים חשבתי להרוג את עצמי כמה פעמיים למזלי או לצערי אני פחדן
