דיאטה - דוגמא מצוינת לשרלטנות פסיכולוגית
פסיכולוגיה בציטוט הכוהנת הבלתי מוכתרת, אינה הפתרון להרזיה.
התחלתי לכתוב בתפוז ב2002 בכנוי רון ו בפורום דיאטות ופורום נוסף.
היו לי ויכוחים מרים עם מנהלות הפורום שהגיעו לחסימה והכפשות,
בדיוק בקטע של הסיבות הרגשיות כביכול לקשיים בדיאטה ובשמירה
על תזונה מאוזנת. לא ידעו להפריד בין הפרעות אכילה, למגיפת ההשמנה.
אם נשים בעיקר, מתמודדות עם עודף משקל, פונות ליעוץ נפשי ומתחברות
לצד הרגשי, יתכן והן יותר זקוקות לפורקן, ההסבר והחיבור למניע הנפשי.
בפועל מאחרי אכילה יש יצר קיומי וצורך פיסיולוגי.
המניע הבלעדי להשמנה
הרי בדכוי הרעב מכנית/ביוכימית, כל הסיבות הרגשיות מתפוגגות כלא היו..
למרות שהבאתי אין ספור הוכחות למצב ההורמונלי לנטיה להשמין מהרזיה
שנובע מתאי השומן והורמוני רעב שמופרשים במעיים. עדיין נאחזו ברגשות
ולא הרפו כדי שאנתח לעצמי למה השמנתי (אחרי שרזיתי בהצלחה)
עוד מונח מומצא וכוזב נקרא רעב רגשי.. עם רעב אפשר להתמודד (טיפה סובלים)
מה עושים עם רעב רגשי לעזאזל?
נכון שלא ניתן להפריד בין המעשים לחשיבה, ושמירה על המשקל היא ענין
של מודעות עצמית והרגלים, עדיין משום מה
מבטלים את הצד הפיסיולגי
במחי יד, כאילו הרזיה אינה כרוכה ברעב > שמפעיל את מערך הרגשות המורכב.
ניתן לתרץ הכל בכל מכל בתככים נפשיים ובכך למעשה הפיתוי לשרלטנות.
כיום המאמצים להתמודדות עם מגיפת ההשמנה בתקציבי עתק של מיליארדים
מתמקדים בתרופות לדכוי מנגנוני הרעב ולא לפיתוח טיפולים פסיכולוגיים
פשוט כי לטווח ארוך הם נכשלים כשלון חרוץ (אם עזרו בכלל).