חרדה חברתית

חסוי9992

New member
חרדה חברתית

היום הייתי בפגישה עם המטפלת בעיסוק, היא נתנה לי כזה שאלון, לייבוביץ ...
קראתי באינטרנט וזה בעצם מבחן שבודק חרדה חברתית, מה עושים במצב שקיבלתי ציון 106?
הבנתי שזה חרדה חברתית קשה, לדעתי זה גם מה שגורם לי לכל הבעיות בחיים, הדבר הכי חשוב זה חברים ואין לי את זה.. אני מתבייש לדבר בפלאפון עם אנשים ואם אני מחפש עבודה אז בכלל, ברוב הפעמים אני מנתק באמצע...

היא אמרה לי שיש כדורים שיכולים לעזור לי, עכשיו אני לוקח וולבוטרין.. מה הקטע לקחת עוד כדור.. אוף זה מייאש כבר... והיא נתנה לי גם שאלון כזה על גלולת הפלא אם אתם מכירים ובעצם בסוף היא אמרה שיש גלולת פלא, כדור כלשהו שהפסיכיאטרית יכולה לתת לי וזה בעצם יעזור לי.. יש דברים כאלה בכלל?

אני כבר חודש וחצי בשיחות עם הפסיכיאטרית והמטפלת בעיסוק ודי מיואש.... למה זה לוקח הרבה זמן :(
 

sls4

New member
לחרדה חברתית יכול לעזור טיפול דינמי

ז"א טיפול בשיחות, טיפול פסיכולוגי קלאסי. אבל יכול להיות שגם cbt.
הכדור הנוסף יכול לעזור לחרדה, לא? כך תוכל לדבר עם אנשים ביתר חופשיות..
 

חסוי9992

New member
הבנתי...

אז זה יקח כמה חודשים בטוב וברע כמה שנים...... חבל שלא היה לי אומץ לפנות כשהייתי קטן יותר, הפסדתי כ"כ הרבה.....
&nbsp
נשבע שאני לא מבין איך כדור כלשהו יכול לגרום לי לדבר עם אנשים?
&nbsp
 

בילי79

New member
כל חוסר ההבנה שלך לגבי טיפולי פסיכותרפיה וכדורים פסיכיאטריים

רק מחזק את המחשבה שלי שיש צורך בגילוי נאות ובכתב טרם תחילת הטיפולים על ידי הגורם המטפל, בפסיכותרפיה וגם בפסיכיאטריה.
זה נורא בעיני שמטופל כמוך מגיע לפסיכיאטר ומקבל כדורים ומתחיל טיפולים והוא צריך להגיע לפורום שאינו מנוהל רשמית על ידי אנשי מקצוע כדי לקבל מידע על שאלות בסיסיות וחשובות כל כך.

בנוסף לטיפולי CBT וטיפול דינמי, ישנו גם טיפול דינמי קצר מועד, (שנמשך חודשים ולא שנים) עם מספר מפגשים ידוע מראש.
 

חסוי9992

New member
אני לא מאשים אף אחד

מלבד את עצמי, קשה לי להיפתח לכל מי שמדבר איתי ולספר לו הכל, בדרך כלל אני מספר כל פעם קצת קצת. לפני שאני בא לפגישה אני חושב מה להגיד להם ובפגישה עצמה אני לא אומר הכל כי אני שוכח ואז שאני יוצא אני אני נזכר.
&nbsp
לגבי הכדורים, היא אמרה לי שזה לדיכאון וזהו...
&nbsp
ולגבי טיפול כלשהו, לא התחלתי שום טיפול ולא איבחנו אותי שיש לי חרדה חברתית אלא רק עשו את המבדק הזה והציון שקיבלתי לפי האינטרנט זה חרדה קשה....
היא אמרה לי שזה יקח כמה פגישות שיאבחנו אותי.
זה אני סתם הלכתי קדימה כאילו יש לי חרדה חברתית ומה עושים במצב כזה. אני לא יכול לשאול אותה כל עוד אין אבחנה..
 

בילי79

New member
לא האשמתי מישהו ספציפי, הבעתי צער על המצב הקיים היום בחוק

לגבי הפסקה שלך בטענה שלא התחלת שום טיפול- כשכתבתי על טיפול התכוונתי לפסיכותרפיה ולפסיכיאטריה.
לפי דעתי כל מטופל ראוי שיקבל את מירב המידע על הטיפול שהוא מקבל, וזה כולל טיפול של כדורים. השאלות שאתה שואל כאן היו אמורות לפי דעתי לקבל מענה יזום על ידי מסמך בכתב, ולכן העובדה שאתה חרד או ביישן לא רלוונטית להערה שלי (שאולי הייתה מעט לא קשורה ישירות לשאלה שהעלית, אך אילו זה היה המצב היום, לא היית נדרש להעלות את השאלות שאתה מעלה בפורום כדי לקבל תשובות). זה מצער במיוחד כשמדובר במטופלים כמוך שלא בהכרח ישאלו את השאלות הללו את המטפל.
 

sls4

New member
זה משהו במוח

אתה חרד מזה, אז הכדור יעזור לחרדה. כמו שאנשים לוקחים את הכדורים האלה לחרדות רגילות.
רק לא הבנתי, מישהו אבחן אותך כ"חרד חברתית"? או רק המרפאה בעיסוק אמרה על זה משהו? בעיקרון עדיף שפסיכיאטר יאבחן.
 

חסוי9992

New member
היי

לא התחלתי שום טיפול ולא איבחנו אותי שיש לי חרדה חברתית אלא רק עשו את המבדק לייבוביץ והציון שקיבלתי לפי האינטרנט זה חרדה חברתית קשה....
ה אני סתם הלכתי קדימה כאילו יש לי חרדה חברתית ומה עושים במצב כזה.
 

MindfullEye

New member
גם אם היית פונה בגיל קטן, לא בטוח שהיית מקבל טיפול תרופתי

מטבע הדברים האישיות של האדם מתפתחת סופית בתחילת שנות ה20, אפשר לומר.

זה יקח כמה חודשים, כנראה בממוצע. אם זה כמה שנים זה אומר שמשהו לא עובד מבחינת הרציפות של הטיפול, ז"א, מבחינת כמה פגישות עם פסיכיאטר יש לך - זה לדעתי. שנים זה זמן רב מדי. הטיפול הטוב ביותר הוא תמיד משולב.

לגבי השאלה שלך, אני יכול להקביל את זה (וזו הקבלה רעה מאוד אבל עוזרת לנקודה) לשתיית אלכוהול. קרה לך ששתית אלכוהול ופתאום הרגשת יותר חברותי? יותר זורם?
ועדיין ההבדל הוא שתרופה פסיכיאטרית היא לא (לפחות לא בדיוק סם) וההשפעה שלה גם לא באה בבום בתוך רבע שעה או יום או אפילו שבוע. זה משהו שקורה לאט לאט.

למה ואיך זה עובד אף אחד לא יודע לומר בדיוק. אבל זה עובד. זה פשוט מפחית או מעלים את הרגעים והמחשבות האלה לפני, נגיד, שיחת טלפון שאתה צריך לעשות כדי לקבוע תור לרופא או כדי לדבר עם הבוס או משהו כזה.

זה טוב שעשית את המבחן הזה, הנה לינק אליו למי שמעוניין
 
שלום

אולי כדי לפחד פחות מאנשים ומשהות אתם, צריך למצוא את התכונות האמינות והיפות שבהם, כמו נושאים רגשיים שאפשר לשתף אתם. אם יש שפה משותפת טובה, בדרך כלל אפשר לסמוך יותר על הקשר עם האדם. אולי תנסה לדבר יותר עם אנשים, באופן טבעי.
&nbsp
&nbsp
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
התמודדות

כל כך הרבה רגשות עולים ממה שאתה כותב.
זה נראה שאתה מאוד רוצה שאנשים וחברים יהיו קרובים אליך אבל הביישנות וחוסר הנוחות עוצרות אותך.
אני מנסה לדמיין מה שעובר עליך, הטיפול הארוך שגורם לך להרגיש מיואש, תחושת האשם והפספוס.
איך לא עשיתי את זה כבר קודם? כמה הפסדתי... איך לא היה לי האומץ...

ויחד עם האשמה הזו יש גם תקווה להתגבר על המכשולים החברתיים שאתה נתקל בהם, ועכשיו זה סוף סוף בר השגה.
ההתמודדות עם הצפה רגשית שכזו היא לא פשוטה בכלל ואולי מבלבלת,
אתה מוזמן להמשיך ולשתף אותנו בתחושות האלה או בכל דבר אחר שתרצה..

שלך,
מתנדב סה״ר
 

אופירA

New member
מנהל
עזרה במצב של מצוקה נפשית

שלום, תראה יש לי הרבה שנות ניסיון בקבלת עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית למצבי מצוקה נפשית שונים, ולא משנה שהבעיות שלנו שונות. הניסיון מלמד שבמצבים כאלה אין פתרונות קסם, ויש צורך בלמידה עצמית ובמודעות עצמית, ובהמון התנסות של קבלת עזרה.

אל תסתכל אחורה, מה היה אם היית מתחיל טיפול כשהיית קטן. מי יודע מה היה, ומה זה בכלל משנה מה היה. חשוב לדעת מה יהיה בהמשך ומה לנסות כרגע, ואת זה בהחלט צריך ללמוד.
וללמוד ע"י התנסות. והתנסות. והתנסות.
תדע שאתה צריך לקבל כל עזרה שאתה יכול, ולא לצפות ליותר מידי מכל עזרה שתקבל כי אין פתרונות קסם, ולא להתייאש מלקבל עוד ועוד עזרה כי תהליך ארוך ועקשן לבסוף מביא לשיפור המצב.
לקבל עזרה, משמע לנסות את הרעיונות שעולים בראש של המטפלת והפסיכיאטרית, אבל לא לחשוב שהם יודעים בוודאות מה יעזור לך. הם יכולים לחשוב, ואתה צריך לנסות, ורק אתה תלמד בסופו של דבר כתוצאה מהניסיון מה עוזר לך ומה לא, ותצטרך לומר זאת לגורמים שמטפלים בך, כדי שיכירו אותך ויוכלו לעזור לך ביתר יעילות בהמשך.
כלומר מי שמנהל את הריפוי שלך זה אתה, ולכן אתה צריך ללמוד את עצמך, וזה רק ע"י ניסיונות והתנסות.

לך לפסיכיאטרית שנתנה לך את הוולבוטרין, ודבר איתה על ההצעה התרופתית שהעלתה המטפלת בעיסוק, ועל הסבל שאתה מרגיש כתוצאה מהחרדה, כדי לקבל תרופה נוספת שתקל על הרגשותיך.
כמו כן, כשאתה חווה את הבושה והצורך לנתק את הטלפון תוך כדי שיחה, שב עם עצמך וחשוב מה הרגשת. נסה להגדיר את ההרגשה שלך, ולקרוא לה בשם. את ההרגשה הזו מנסים לשנות בעזרת הכדור. אם היא תשתנה, אז באופן טבעי לא תצטרך לנתק ותוכל להמשיך לדבר.

הרגשות הן תגובה כימית במוח. השיחות והתרופות מבצעים שינוי כימי במוח. שינוי כזה לוקח המון המון זמן, ואין ברירה אלא לתת את הזמן הזה, אם לא רוצים להמשיך לסבול לנצח, כשהסבל הולך ומחמיר יותר ויותר (בלי טיפולים, זה מה שקורה בד"כ).
זכור שמי שלא מתייאש מנצח במלחמה הזו.
 
למעלה