עזרה

11abcdefg

New member
עזרה

הלוואי ומישהו היה יכול לעזור לי למצוא כוחות.
הלוואי ומישהו היה עוזר לי לחיות.
הלוואי ומישהו היה חי במקומי כי אני פשוט לא מצליחה.
אין לי כוח. אין לי יכולת. אין לי אמונה. אען לי שום דבר.
אני רק רוצה לבכות בלי סוף.
אחותי הביאה לי אבן לזוגיות, הצחיק קצת שסוף סוף מישהו נזכר כמה אני לבד או למישהו יש תקווה לזוגיות עבורי.
אין לי תקווה לא לזוגיות ולא לחיים. אין לי תקווה בכלל.
אפילו לא יודעת איך להתפלל כבר לאלוהים, יש תחושה שגם הוא לא מקשיב, שגם הוא הרים ממני ידיים, כי אני בהחלט הרמתי.
איך ממשיכים מכאן אני לא יודעת.
איך מרימים את עצמי אני גם לא יודעת.
הלוואי ומישהו היה יכול לעזור לי כשאני לא יכולה לעזור לעצמי.
 
שלום

חשוב לאהוב את עצמנו ולעזור לעצמנו, ואם נעזור לעצמנו יותר יעזרו לנו. כשקשה, מותר בהחלט להיעזר באחרים. רוב האנשים טובים וישמחו לעזור. אולי מה שחסר לך עכשיו בעיקר אהבה עצמית. ככל שתעריכי את עצמך, ילך לך להסתדר בעולם ויעריכו אותך יותר. בכי טבעי ומותר, אבל צריך גם לצחוק ולחייך ושמחתי לקרוא שצחקת כשאחותי הביאה לך אבן לחברות זוגית. להתפלל לאלוהים תמיד טוב, גם כשלא מאמינים וגם אם איננו. אם ישנו ככוח שולט וגם אם הוא חלק מאתנו וממחשבותינו, תמיד יבין וירצה לעזור. כדאי שתהיה תקווה, אבל יותר חשוב שתהיה פעולה. האמיני ביכולתך ועשי באמונה לשפר את איכות חייך. חפשי עוד ועוד דרכים ואל תתייאשי. כמעט תמיד יש פתרון באיזשהו שלב.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
הלוואי...

שלום לך יקירה,

אני רואה שכתבת שאת מרגישה שאינך יודעת כיצד להתפלל לאלוהים יותר, שאת מרגישה כבר חסרת כוחות, עד כדי שאת חוששת שאינך יודעת כיצד להתפלל לאלוהים יותר... ומצד שני, אני רואה בכתיבתך כאן מעין תפילה, שמופנית גם אלינו וגם אליו. אני שומעת ורואה שזה עדיין נמצא בתוכך.

אני משערת לעצמי שאת מרגישה שהחיים הם מעין מאבק יומיומי, וכמה שהיית רוצה שמישהו יאבק במקומך... אפילו רק לקצת. ואם לא במקומך, אז לפחות שיעזור לך, במלחמה הזו, כי את כבר מרגישה מותשת. אני קוראת ממך שאת מרגישה שאין לך למי לפנות, ושכולם איבדו תקווה. כיצד את מרגישה לגבי פנייתה של אחותך? האם את רואה בזה כפנייה מאדם שעדיין לא איבד תקווה ממך, ואולי אם תשתפי אותה יותר, תחושי קצת פחות לבד?

אני שומעת הכי חזק את הרצון שלך לעזרה, את הרצון להרים את עצמך ושאת לא לגמרי בטוחה איך עושים את זה. אני חושבת שהעובדה שאת כאן איתנו בפורום, ומבקשת כאן עזרה, ואולי גם מאחותך, מראה שעדיין נותרו בך כוחות ושאולי אינך מרוקנת מהם לחלוטין.

את מוזמנת להמשיך לשתף אותנו כאן בפורום, או אם תרצי בצ'ט האישי שלנו. הלוואי ויחדיו נוכל למצוא את הכוחות להמשיך מכאן, ולהמשיך לחיות...

שלך,
מתנדבת סה"ר
 
הלוואי ומישהו היה חי במקומי

איזה משפט חזק. בכלל, את יודעת לבטא את עצמך בצורה עצמתית. ויש לי הרגשה שמי שיודעת להתבטא ככה - יש לה הרבה כוחות. גם את הכוחות הפנימיים כן לגייס תקווה בסופו של דבר. אפילו רק זה - רק התקווה. רק האמונה. שאלוקים לא "התייאש" ממך. לפי ההסבר של הקבלה והחסידות, שהעולם מתהווה כל רגע ורגע מחדש מאין ואפס - ליש, המשמעות היא בעצם שיש נוכחות של רצון אלוקי בכל נברא - בכל רגע של קיומן. ברגעים שבהם את קוראת את המילים האלה, ה' מהווה אותך - את העיניים שרצות על האותיות, את התודעה החושבת, את הגוף שמחזיק אותה - מאי קיום לקיום. כל רגע ורגע. מתוך בחירה ורצון בכך שתתקיימי. ברצינות - אם חושהים ומפנימים את הנקודה הזאת: "אני נבראת כל רגע, כל שבריר שניה, מחדש, ע"י כוח עליון בעל תודעה ובחירה שבוחר לברוא אותי כל רגע מחדש" - זה משנה את הכל. את כל התמונה, את כל ההרגשה. כי למה כל כך רע לנו? בגלל הרגשת הבדידות. "אני לבד, אני זנוחה, ננטשתי להיאבק לבד בגלים של האוקיינוס האינסופי הזה שנקרא "החיים", וכבר אין לי כוחות להחזיק את עצמי מעל המים יותר!". אבל ההרגשה הסאת (שאנימצאוד מזדהה איתה! ומרגישה כך הרבה פעמים בעצמי!!) היא אשליה. את לא לבד. ואני מעיזה להאמין שאם תתפללי מתוך התפיסה האמונית הזאת - גם תראי את זה אחר כך במוחש. ה' יראה לך שאת לא באמת לבד...
אני מאחלת לך שתגלי זאת בקרוב.
שהחיים יפסיקו להיות מעמסה.
שיתחיל להיות לך טוב.
שתזכי להיות בקשר טוב עם עצמך. ועם הבורא.
ושתזכי לזוגיות יציבה וטובה וחמה. שתקבלי אהבה מרפאת וטובה. ותעניקי אהבה כזאת. ותגלי כמה יש לך לתת.
 


 
למעלה