משהו שפירסמתי באתר "פסיכולוגיה עברית"
- פותח הנושא בילי79
- פורסם בתאריך
רגע שיימי. לפני שאענה לשאלתך חשוב לי להבהיר כמה דברים.
לא התכוונתי לפגוע בך מעולם, יחד עם זאת כתבת שנכווית ממני מספר פעמים
כעת כתבתי כדי לקבל תמיכה ואני לא במצב שיכולה להבטיח לך שההודעות שלי לא יפגעו בך.
לכן אני מעדיפה באופן ספציפי להודעה הזו שלא נתכתב ביחד בשרשור הזה.
מקווה שתקבלי את הבקשה הזו בהבנה.
לא התכוונתי לפגוע בך מעולם, יחד עם זאת כתבת שנכווית ממני מספר פעמים
כעת כתבתי כדי לקבל תמיכה ואני לא במצב שיכולה להבטיח לך שההודעות שלי לא יפגעו בך.
לכן אני מעדיפה באופן ספציפי להודעה הזו שלא נתכתב ביחד בשרשור הזה.
מקווה שתקבלי את הבקשה הזו בהבנה.
זכותך לא להבין וגם להבין ולא להסכים
כבר כתבת בעבר שלא תכתבי לי ואינך מתייחסת לכל תוכנן של הודעותיי עד כה באופן עקבי
אם כך את מרגישה שיימי אני מעדיפה שלא תגיבי להודעותי, וכמו כן גם אני מצידי לא אגיב יותר להודעותייך.
יחד עם זאת, אם תמשיכי להתייחס להודעותי כפי שעשית עד היום תקחי בחשבון שיתכן ואתייחס אליהן
זו זכותי ואת אינך יכולה להשתיק אותי
כל טוב לך
כבר כתבת בעבר שלא תכתבי לי ואינך מתייחסת לכל תוכנן של הודעותיי עד כה באופן עקבי
אם כך את מרגישה שיימי אני מעדיפה שלא תגיבי להודעותי, וכמו כן גם אני מצידי לא אגיב יותר להודעותייך.
יחד עם זאת, אם תמשיכי להתייחס להודעותי כפי שעשית עד היום תקחי בחשבון שיתכן ואתייחס אליהן
זו זכותי ואת אינך יכולה להשתיק אותי
כל טוב לך
פרימום נון נוקרה
אחד העקרונות הבסיסיים באתיקה הרפואית היא "פרימום - נון נוקרה". ראשית - אל תגרום נזק. אילו היתה המטפלת מסכימה לקבל ממך תשלום מבלי שתגיעי לפגישות, ותחת זאת לקיים איתך פסיודו-קשר של הודעות sms שלא בזמן הפגישה - היא היתה חוטאת לאתיקה המקצועית, כי היתה גורמת לך נזק. או למצער לוקחת תשלום מבלי לעזור לך.
אחד העקרונות הבסיסיים באתיקה הרפואית היא "פרימום - נון נוקרה". ראשית - אל תגרום נזק. אילו היתה המטפלת מסכימה לקבל ממך תשלום מבלי שתגיעי לפגישות, ותחת זאת לקיים איתך פסיודו-קשר של הודעות sms שלא בזמן הפגישה - היא היתה חוטאת לאתיקה המקצועית, כי היתה גורמת לך נזק. או למצער לוקחת תשלום מבלי לעזור לך.
ככל שידוע לי את אינך מייצגת את האתיקה או את הפסיכולוגים.
בנוסף ההודעה שלי למרות ההתייחסות לבעיה ספציפית שלי איננה מאשימה מטפל ספציפי
אלא מצביעה על הבעייתיות בחוק בעיני בשני דברים, הראשון שלא ניתנת הסכמה מדעת בכתב והשני שכשיש בעיה אין למטופלים כמוני, למי לפנות.
אתיקה מקצועית לטעמי כוללת גם התייחסות כלפי המטופל כצרכן שירותים פסיכולוגיים ומשלם עליהם במיטב כספו שזכאי לידיעת זכויותיו וחובותיו, ולגילוי נאות לגבי סכנות אפשריות במידה ויש או של נזקים אפשריים כתוצאה מטיפול.
במידה ויש אתיקה מקצועית אני חושבת שמן הראוי שיהיו מודעים לפרטיה גם המטופלים.
אדגיש שכוונתי היא שהפרטים ימסרו באופן רשמי על ידי אנשי מקצוע או דובר מקצועי של הפסיכולוגים בדומה ליו"ר ועדת האתיקה שענתה לי באופן אישי והיא בניגוד לכותבים אנונימיים בפורום הזדהתה בשמה המלא במקצועה ובתפקידה (למרות שההודעה שניתנה על ידה לא מספקת בעיני ולא פתרה את בעיותי מבחינת החוק היא חוקית).
אני חושבת שהמצב הקיים פוגע באופן קשה ביותר בזכויותיהם של המטופלים, ומקריאה של חוויות שונות של מטופלים בפורומים השונים אני נוכחת שאינני היחידה.
אם אינני טועה את עצמך כתבת בעבר על פגיעה ממטפלת, אם תרצי תשתפי את הקוראים כאן בפרטים.
אני אגב גם לא טוענת שטיפול מוכרח שיהיה אך ורק נעים או חסר סיכונים אלא שאם יש סיכונים שחלקם ידוע מראש ראוי שימסרו למטופל ויאפשרו לו לקבל החלטה בשיקול הדעת האם להתחיל בטיפול.
אגב, אלו הם לא מחשבות שלי בלבד,
לפי "חוק זכויות החולה" סעיף 13 זו חובת המטפלים לקבל הסכמה מדעת שהיא כוללת בין היתר "תיאור מראש של התהליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות, סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי".
בנוסף ההודעה שלי למרות ההתייחסות לבעיה ספציפית שלי איננה מאשימה מטפל ספציפי
אלא מצביעה על הבעייתיות בחוק בעיני בשני דברים, הראשון שלא ניתנת הסכמה מדעת בכתב והשני שכשיש בעיה אין למטופלים כמוני, למי לפנות.
אתיקה מקצועית לטעמי כוללת גם התייחסות כלפי המטופל כצרכן שירותים פסיכולוגיים ומשלם עליהם במיטב כספו שזכאי לידיעת זכויותיו וחובותיו, ולגילוי נאות לגבי סכנות אפשריות במידה ויש או של נזקים אפשריים כתוצאה מטיפול.
במידה ויש אתיקה מקצועית אני חושבת שמן הראוי שיהיו מודעים לפרטיה גם המטופלים.
אדגיש שכוונתי היא שהפרטים ימסרו באופן רשמי על ידי אנשי מקצוע או דובר מקצועי של הפסיכולוגים בדומה ליו"ר ועדת האתיקה שענתה לי באופן אישי והיא בניגוד לכותבים אנונימיים בפורום הזדהתה בשמה המלא במקצועה ובתפקידה (למרות שההודעה שניתנה על ידה לא מספקת בעיני ולא פתרה את בעיותי מבחינת החוק היא חוקית).
אני חושבת שהמצב הקיים פוגע באופן קשה ביותר בזכויותיהם של המטופלים, ומקריאה של חוויות שונות של מטופלים בפורומים השונים אני נוכחת שאינני היחידה.
אם אינני טועה את עצמך כתבת בעבר על פגיעה ממטפלת, אם תרצי תשתפי את הקוראים כאן בפרטים.
אני אגב גם לא טוענת שטיפול מוכרח שיהיה אך ורק נעים או חסר סיכונים אלא שאם יש סיכונים שחלקם ידוע מראש ראוי שימסרו למטופל ויאפשרו לו לקבל החלטה בשיקול הדעת האם להתחיל בטיפול.
אגב, אלו הם לא מחשבות שלי בלבד,
לפי "חוק זכויות החולה" סעיף 13 זו חובת המטפלים לקבל הסכמה מדעת שהיא כוללת בין היתר "תיאור מראש של התהליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות, סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי".
זה בסדר, אם הקוראים ירצו פרטים הם ימצאו אותם בארכיון
ובוודאי שמטפלים יכולים לפגוע במטופלים. לרוב, אני מאמינה, ללא כוונות זדון. ובמקרה שלי, אמנם נפגעתי מאוד, וכאבתי מאוד, אבל כיום - אומר לך את האמת - אני יכולה להתבונן על מה שהיה שם בעין קצת יותר חומלת. ולהבין שלמרות שהמטפלת במקרה שלי לא היתה בסדר כי לא לקחה אחריות ולא ניסתה למצוןא לי מטפלת אחרת - מכל מקום המצב שהטיפול הגיע אליו היה תוצאה של דינמיקה הרסנית שבהתחשב בנתונית של שתינו באותו זמן - היה בלתי אפשרי למנוע אותה.
לגבי מה שכתבתי לך בהודעה שאליה הגבת: נכון שאינני דוברת של אף גוף הממונה על אתיקה, אבל את העיקרון הבסיסי של אי פגיעה במטופל לא אני המצאתי. ואת הסברה שהסכמה לסוג כזה של קשר יכולה רק לגרום נזק אני יכולה לנמק. הרי בטיפול בגישה הפסיכודינמית - היחסים שנרקמים בין המטפל למטופל הם פעמים רבות מוקד הטיפול. ואם מטופל מפתח תלות עזה ומיידית בקשר הטיפולי אבל מנסה להתחמק מהפגישות עצמן - מטפל שייתן את ידו לכינון דפוס כזה בעצם מעודד את המטופל להמשיך לבכר יחסים השלכתיים, יחסים שמתאפיינים בפיצול, על פני יחסים קרובים אמיתיים עם אדם אמיתי (ובלתי מושלם).
אני יודעת שאני מתבטאת כרגע בקצרנותף. גם אין לי זמן להאריך וגם איני בטוחה שיש לי הכלים להסביר. או אוצר המילים המדוייק. אבל אני יודעת על מה אני מדברת, כי עברתי תהליך כזה עם הפסיכולוגית שלי בשנה האחרונה. אולי תתפלאי לשמוע (מצד שני אני כנראה לא מעסיקה אותך מספיק כדי שתתפלאי), אבל אני ממש יכולה להבין את הרצון לקיים את עצם הקשר, ברמת הכותרת (שמתבטא בכך ששמורים לך פגישות), מבלי לתת לו צ'אנס להתממש במציאות (מבלי להיות נוכחת בפגישות בפועל). גם לי היה הרבה יותר קל להיפתח, וגם לחשוף מצוקה, בתקשורת מסרונים ומיילים מאשר בפגישות פנים אל פנים. כי שםאת נפגשת עם האדם האמיתי. וזה מפחיד, כי שם עלולים להפגע. ועלולים להתאכזב. והקשר עלול לא להיות מדוייק לצרכייך. - ורק שם קורית עבודה אמיתית, בדיוק בגלל זה.
ובוודאי שמטפלים יכולים לפגוע במטופלים. לרוב, אני מאמינה, ללא כוונות זדון. ובמקרה שלי, אמנם נפגעתי מאוד, וכאבתי מאוד, אבל כיום - אומר לך את האמת - אני יכולה להתבונן על מה שהיה שם בעין קצת יותר חומלת. ולהבין שלמרות שהמטפלת במקרה שלי לא היתה בסדר כי לא לקחה אחריות ולא ניסתה למצוןא לי מטפלת אחרת - מכל מקום המצב שהטיפול הגיע אליו היה תוצאה של דינמיקה הרסנית שבהתחשב בנתונית של שתינו באותו זמן - היה בלתי אפשרי למנוע אותה.
לגבי מה שכתבתי לך בהודעה שאליה הגבת: נכון שאינני דוברת של אף גוף הממונה על אתיקה, אבל את העיקרון הבסיסי של אי פגיעה במטופל לא אני המצאתי. ואת הסברה שהסכמה לסוג כזה של קשר יכולה רק לגרום נזק אני יכולה לנמק. הרי בטיפול בגישה הפסיכודינמית - היחסים שנרקמים בין המטפל למטופל הם פעמים רבות מוקד הטיפול. ואם מטופל מפתח תלות עזה ומיידית בקשר הטיפולי אבל מנסה להתחמק מהפגישות עצמן - מטפל שייתן את ידו לכינון דפוס כזה בעצם מעודד את המטופל להמשיך לבכר יחסים השלכתיים, יחסים שמתאפיינים בפיצול, על פני יחסים קרובים אמיתיים עם אדם אמיתי (ובלתי מושלם).
אני יודעת שאני מתבטאת כרגע בקצרנותף. גם אין לי זמן להאריך וגם איני בטוחה שיש לי הכלים להסביר. או אוצר המילים המדוייק. אבל אני יודעת על מה אני מדברת, כי עברתי תהליך כזה עם הפסיכולוגית שלי בשנה האחרונה. אולי תתפלאי לשמוע (מצד שני אני כנראה לא מעסיקה אותך מספיק כדי שתתפלאי), אבל אני ממש יכולה להבין את הרצון לקיים את עצם הקשר, ברמת הכותרת (שמתבטא בכך ששמורים לך פגישות), מבלי לתת לו צ'אנס להתממש במציאות (מבלי להיות נוכחת בפגישות בפועל). גם לי היה הרבה יותר קל להיפתח, וגם לחשוף מצוקה, בתקשורת מסרונים ומיילים מאשר בפגישות פנים אל פנים. כי שםאת נפגשת עם האדם האמיתי. וזה מפחיד, כי שם עלולים להפגע. ועלולים להתאכזב. והקשר עלול לא להיות מדוייק לצרכייך. - ורק שם קורית עבודה אמיתית, בדיוק בגלל זה.
לפחות היית מעדכנת שהפרטים בארכיון בפורום "הפסיכולוגית"
מכיוון שאת - לדברייך- אינך דוברת של אף גוף הממונה על האתיקה
הרי שכל ההודעה שלך מסתכמת במחשבה או הרגשה שהיא מסקנה אישית שלך על סוגיות אתיות וכדומה, כמעט שלא ראיתי בהודעתך מחשבה או רגש שלך שמתייחסות להודעה שלי באופן ישיר.
שתי ההודעות שטרחת לכתוב, למרות היותן מפורטות וארוכות יחסית, כללו תוכן שלא מצאתי בו רלוונטיות עניינית להודעתי וגרמו לי לתהות, האם הבנת בכלל על מה אני מדברת.
מכיוון שנראה שהשקעת והנושא חשוב גם לך - אנסה לתמצת עבורך את הנקודה העיקרית:
הנושא אותו העליתי לדיון, למרות שציינתי באופן חלקי את הבעיה האישית שלי איננו תלונה על המטפלת הנוכחית שלי אלא חובות וזכויות המטופל שכיום אינן נמסרות לו בכתב אלא ב'התנהגות' בהתאם לחוק.
כל התייחסות אחרת לנושא הזה איננה מעניינת אותי, ובהתאמה לא בהכרח אמשיך להתייחס להודעותיך בנושא במידה ויהיו תלושות כל כך בהמשך. את כמובן מוזמנת להמשיך להגיב ככל שתרגישי ברצון כזה.
מכיוון שאת - לדברייך- אינך דוברת של אף גוף הממונה על האתיקה
הרי שכל ההודעה שלך מסתכמת במחשבה או הרגשה שהיא מסקנה אישית שלך על סוגיות אתיות וכדומה, כמעט שלא ראיתי בהודעתך מחשבה או רגש שלך שמתייחסות להודעה שלי באופן ישיר.
שתי ההודעות שטרחת לכתוב, למרות היותן מפורטות וארוכות יחסית, כללו תוכן שלא מצאתי בו רלוונטיות עניינית להודעתי וגרמו לי לתהות, האם הבנת בכלל על מה אני מדברת.
מכיוון שנראה שהשקעת והנושא חשוב גם לך - אנסה לתמצת עבורך את הנקודה העיקרית:
הנושא אותו העליתי לדיון, למרות שציינתי באופן חלקי את הבעיה האישית שלי איננו תלונה על המטפלת הנוכחית שלי אלא חובות וזכויות המטופל שכיום אינן נמסרות לו בכתב אלא ב'התנהגות' בהתאם לחוק.
כל התייחסות אחרת לנושא הזה איננה מעניינת אותי, ובהתאמה לא בהכרח אמשיך להתייחס להודעותיך בנושא במידה ויהיו תלושות כל כך בהמשך. את כמובן מוזמנת להמשיך להגיב ככל שתרגישי ברצון כזה.
תיקון קטן
זכויות המטופל אינן נמסרות "בהתנהגות" (זכויות למעשה לא "נמסרות" אלא קיימות מתוקף החוק).
ההסבר שניתן ע"י המטפל (כולל סיכונים, פרוגנוזה וכו') צריך להמסר בכתב או בע"פ. הסבר לא יכול להנתן "בהתנהגות" (אולי רק אם המטפל הוא במקרה חנוך רוזן). ככל שהטיפול מורכב יותר , וכולל סיכונים גדולים יותר, כך הדרישה תהיה להסבר מפורט , ובכתב שינתן מוקדם ככל האפשר.
מה שיכול להמסר "בהתנהגות" זה הסכמת המטופל. וכוונת המחוקק הייתה במקרים שההתנהגות מסמלת את ההסכמה. למשל, סטאז'ר שמגיע בבוקר לחולה מאושפז ומסביר לו שהוא צריך לקחת לו בדיקות דם, ובתגובה החולה מושיט את הזרוע- ניתן להתייחס לכך כהסכמה שנתנה "בהתנהגות".
זכויות המטופל אינן נמסרות "בהתנהגות" (זכויות למעשה לא "נמסרות" אלא קיימות מתוקף החוק).
ההסבר שניתן ע"י המטפל (כולל סיכונים, פרוגנוזה וכו') צריך להמסר בכתב או בע"פ. הסבר לא יכול להנתן "בהתנהגות" (אולי רק אם המטפל הוא במקרה חנוך רוזן). ככל שהטיפול מורכב יותר , וכולל סיכונים גדולים יותר, כך הדרישה תהיה להסבר מפורט , ובכתב שינתן מוקדם ככל האפשר.
מה שיכול להמסר "בהתנהגות" זה הסכמת המטופל. וכוונת המחוקק הייתה במקרים שההתנהגות מסמלת את ההסכמה. למשל, סטאז'ר שמגיע בבוקר לחולה מאושפז ומסביר לו שהוא צריך לקחת לו בדיקות דם, ובתגובה החולה מושיט את הזרוע- ניתן להתייחס לכך כהסכמה שנתנה "בהתנהגות".
הגיע עורך הדין הבלתי רשמי של הפורום
מה שלומך? מזמן לא ביקרת את השרשורים שלי עם איזו הארה, טוב שבאת!!
קראתי בעיון את הערתך, ואני מקבלת את התיקון.
כוונתי הייתה כזו:
מבחינתי כמטופלת, במידה ויש לי זכויות, כדי שאממש אותן בפועל עלי להיות מודעת אליהן. הזכויות הללו, גם אם אינן ניתנות לי על ידי המטפל, אמורות להגיע לידיעתי (בין אם בכתב או בהתנהגות או כפי שהזכרת בעל פה) על ידו.
במצב הקיים הוא, ת'כלס- המידע הרלוונטי שלפי החוק אמור להינתן, יכול להינתן בדרכים אחרות ולא בהכרח בכתב. וזו הבעיה הגדולה בעיני בחוק!
אני לוקחת בחשבון שיתכן וזה היה ברור לך מלכתחילה, אך בכל זאת חשוב לי להבהיר.
אנסה להציג את עמדתי בדרך אחרת:
מתוך אתר "כל זכות": הסכמה מדעת לטיפול רפואי
הדרך שבה ניתנת ההסכמה:
ככלל, הסכמת המטופל לטיפול יכולה להינתן באחת מהדרכים הבאות:
הסכמה בכתב;
הסכמה בעל-פה;
הסכמה על דרך של התנהגות (למשל הנהון בראש).
במקרים הבאים, חלה חובה לקבל את הסכמת המטופל באמצעות טופס הסכמה בכתב:
ניתוחים (למעט כירוגיה זעירה);
צנתורים של כלי דם;
דיאליזה;
טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה);
טיפולי הפריה חוץ-גופית;
כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים;
היפנוזה;
תרומת ביצית;
הפסקת הריון;
בדיקת מי שפיר.
לפי דעתי, טיפול פסיכולוגי (או טיפולי פסיכותרפיה בכלל) ראוי שיחייב גם הוא לקבל את הסכמת המטופל בכתב.
יותר טוב?
מה שלומך? מזמן לא ביקרת את השרשורים שלי עם איזו הארה, טוב שבאת!!
קראתי בעיון את הערתך, ואני מקבלת את התיקון.
כוונתי הייתה כזו:
מבחינתי כמטופלת, במידה ויש לי זכויות, כדי שאממש אותן בפועל עלי להיות מודעת אליהן. הזכויות הללו, גם אם אינן ניתנות לי על ידי המטפל, אמורות להגיע לידיעתי (בין אם בכתב או בהתנהגות או כפי שהזכרת בעל פה) על ידו.
במצב הקיים הוא, ת'כלס- המידע הרלוונטי שלפי החוק אמור להינתן, יכול להינתן בדרכים אחרות ולא בהכרח בכתב. וזו הבעיה הגדולה בעיני בחוק!
אני לוקחת בחשבון שיתכן וזה היה ברור לך מלכתחילה, אך בכל זאת חשוב לי להבהיר.
אנסה להציג את עמדתי בדרך אחרת:
מתוך אתר "כל זכות": הסכמה מדעת לטיפול רפואי
הדרך שבה ניתנת ההסכמה:
ככלל, הסכמת המטופל לטיפול יכולה להינתן באחת מהדרכים הבאות:
הסכמה בכתב;
הסכמה בעל-פה;
הסכמה על דרך של התנהגות (למשל הנהון בראש).
במקרים הבאים, חלה חובה לקבל את הסכמת המטופל באמצעות טופס הסכמה בכתב:
ניתוחים (למעט כירוגיה זעירה);
צנתורים של כלי דם;
דיאליזה;
טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה);
טיפולי הפריה חוץ-גופית;
כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים;
היפנוזה;
תרומת ביצית;
הפסקת הריון;
בדיקת מי שפיר.
לפי דעתי, טיפול פסיכולוגי (או טיפולי פסיכותרפיה בכלל) ראוי שיחייב גם הוא לקבל את הסכמת המטופל בכתב.
יותר טוב?
אין לי מושג
אם היא תטיב עם המטופלים ותמנע נזקים הרי שהיא נחוצה, אבל באמת שאין לי אפשרות לדעת האם מתן הסכמה בכתב תסייע בכך.
עם זאת, במידה והייתי חבר כנסת ככל הנראה הייתי מצביע בעד, משום שאינני רואה סיבה להתנגד לכך, ובאופן כללי המגמה היא לתעד כל דבר.
ואם היפנוזה דורשת הסכמה בכתב (לדעתי מיותר לחלוטין) קל וחומר שלגטימי לדרוש זאת בטיפול פסיכולוגי.
אם היא תטיב עם המטופלים ותמנע נזקים הרי שהיא נחוצה, אבל באמת שאין לי אפשרות לדעת האם מתן הסכמה בכתב תסייע בכך.
עם זאת, במידה והייתי חבר כנסת ככל הנראה הייתי מצביע בעד, משום שאינני רואה סיבה להתנגד לכך, ובאופן כללי המגמה היא לתעד כל דבר.
ואם היפנוזה דורשת הסכמה בכתב (לדעתי מיותר לחלוטין) קל וחומר שלגטימי לדרוש זאת בטיפול פסיכולוגי.
בילי , .... נניח שמחר החוק עובר
בניסוח המקובל עליך עם כל ההסתייגויות , הערות האזהרה ומה לא - מה יקרה אח"כ? הרי מדובר על משהו שבמהותו אינו ניתן להגדרה לאימות וכימות. לא מדובר פה על קיבוע שבר, וגם לא על ניתוח לב פתוח. בתחום הזה - באמת כל מקרה צריך להידון לגופו של ענין ואין אדם אחד דומה למישנהו. מי ילך לטיפול כשהוא יודע מראש שהכוונה לתחום אותו באיזו משבצת ולקבוע עבורו את הגבולות? לקבוע עבורו מיהו , מהו ומה טוב ונכון עבורו???
מצד שני איזה מטפל יסכים לקחת על עצמו התחייבות שטיפול יצליח במידה כזו או אחרת? המציאות מלאה באירועים בלתי צפויים וגם לגבי מה שצפוי לא תמיד אפשר להעריך בצורה סבירה מה תהיה התגובה. בקיצור, עלול להווצר מצב שבסופו של דבר השיקול הכלכלי ימוטט את כל המערכת . הן הפרטית והן הציבורית - כי מי יוכל לשלם את הפרמיות עבור ביטוח אחריות מקצועית שתנסוקנה לגבהים מטורפים בשל אינסוף תביעות על רשלנות רפואית?. כמובן שבמערכת הפרטית יגלגלו את ההוצאות על המטופלים מה שיצמצם את מספר הפונים לטיפול בשל העלויות ובשל בחירת המקרים "הקלים" ע"י מטפלים על מנת לקבל הנחות בביטוח בדומה לנהגים זהירים .
במערכת הציבורית יש סיכון שכל החלק של התרפיה לסוגיה יעלם ויסתפקו במעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי בלבד - שוב , בשל העלויות.
בעיה נוספת היא - והיה ויש מטופל שרוצה להגיש תביעה בגין רשלנות . נניח שעדותו לא תיפסל מטעמי "חרש שוטה וקטן" לכמה אנשים יש את סכומיט הכסף הנדרשים כדי להתמודד בבית משפט עם עורכי הדין הממולחים של חברות הביטוח העוסקות בסוג זה של ביטוח??? אז אם סוג כזה של תביעה נידון מראש לכשלון או שלא יפנו לטיפול, או שלא יגישו תביעה גם אם חלילה נוצר מצב שיש בזה צורך - אז מה הטעם בכל הסכם מראש , יהיה ההסכם הטוב ביותר שיכול להיות?
לגבי המערכת הציבורית כל הנושא של תביעות ממילא לא יהיה רלוונטי - לא רואה איך פתאום המערכת תקבל בהבנה עדויות של חולים פסיכיאטרים , הרי מה יותר פשוט מלטעון שאדם המטופל ע"י פסיכיאטר אינו אחראי ואינו מהימן ואינו ואינו ואינו - העיקר שאין לדעתו ודבריו משקל בבית המשפט.
שוב , לכמה אנשים יש את המשאבים הכספיים להתמודד עם זה , הרי לו היו להם היו מלכתחילה פונים למערכת הפרטית שאולי כן/אולי לא היתה מסכימה לטפל בהם בנסיבות הקימות . בקיצור - פלונטר, וכל זה מתוך הנחה שמילוי ההסכם הכתוב , ככתבו וכלשונו באמת מיטיב עם המטופל/ת
בניסוח המקובל עליך עם כל ההסתייגויות , הערות האזהרה ומה לא - מה יקרה אח"כ? הרי מדובר על משהו שבמהותו אינו ניתן להגדרה לאימות וכימות. לא מדובר פה על קיבוע שבר, וגם לא על ניתוח לב פתוח. בתחום הזה - באמת כל מקרה צריך להידון לגופו של ענין ואין אדם אחד דומה למישנהו. מי ילך לטיפול כשהוא יודע מראש שהכוונה לתחום אותו באיזו משבצת ולקבוע עבורו את הגבולות? לקבוע עבורו מיהו , מהו ומה טוב ונכון עבורו???
מצד שני איזה מטפל יסכים לקחת על עצמו התחייבות שטיפול יצליח במידה כזו או אחרת? המציאות מלאה באירועים בלתי צפויים וגם לגבי מה שצפוי לא תמיד אפשר להעריך בצורה סבירה מה תהיה התגובה. בקיצור, עלול להווצר מצב שבסופו של דבר השיקול הכלכלי ימוטט את כל המערכת . הן הפרטית והן הציבורית - כי מי יוכל לשלם את הפרמיות עבור ביטוח אחריות מקצועית שתנסוקנה לגבהים מטורפים בשל אינסוף תביעות על רשלנות רפואית?. כמובן שבמערכת הפרטית יגלגלו את ההוצאות על המטופלים מה שיצמצם את מספר הפונים לטיפול בשל העלויות ובשל בחירת המקרים "הקלים" ע"י מטפלים על מנת לקבל הנחות בביטוח בדומה לנהגים זהירים .
במערכת הציבורית יש סיכון שכל החלק של התרפיה לסוגיה יעלם ויסתפקו במעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי בלבד - שוב , בשל העלויות.
בעיה נוספת היא - והיה ויש מטופל שרוצה להגיש תביעה בגין רשלנות . נניח שעדותו לא תיפסל מטעמי "חרש שוטה וקטן" לכמה אנשים יש את סכומיט הכסף הנדרשים כדי להתמודד בבית משפט עם עורכי הדין הממולחים של חברות הביטוח העוסקות בסוג זה של ביטוח??? אז אם סוג כזה של תביעה נידון מראש לכשלון או שלא יפנו לטיפול, או שלא יגישו תביעה גם אם חלילה נוצר מצב שיש בזה צורך - אז מה הטעם בכל הסכם מראש , יהיה ההסכם הטוב ביותר שיכול להיות?
לגבי המערכת הציבורית כל הנושא של תביעות ממילא לא יהיה רלוונטי - לא רואה איך פתאום המערכת תקבל בהבנה עדויות של חולים פסיכיאטרים , הרי מה יותר פשוט מלטעון שאדם המטופל ע"י פסיכיאטר אינו אחראי ואינו מהימן ואינו ואינו ואינו - העיקר שאין לדעתו ודבריו משקל בבית המשפט.
שוב , לכמה אנשים יש את המשאבים הכספיים להתמודד עם זה , הרי לו היו להם היו מלכתחילה פונים למערכת הפרטית שאולי כן/אולי לא היתה מסכימה לטפל בהם בנסיבות הקימות . בקיצור - פלונטר, וכל זה מתוך הנחה שמילוי ההסכם הכתוב , ככתבו וכלשונו באמת מיטיב עם המטופל/ת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.