מיואש מהדיכאון

[tomer1234t]

מיואש מהדיכאון

קוראים לי תומר, אני בן 25 מראשון לציון
והסיפור שלי הוא כזה, עזבתי את התיכון בכיתה יא' בעקבות חזרה בתשובה שאיפשהו עזרה לי כי היה לי דיכאונות ובדידות והבית ספר לא הצליח לעזור לי,
בכל אופן בגיל 19 חזרתי שוב להיות חילוני ומאז אני לא מוצא את עצמי ומרגיש בודד בכל מקום בו אני נמצא, ניסיתי לעבוד, ניסיתי להתנדב ובכל מקום אני מרגיש שכולם מסביבי נהנים ורק אני לא יודע איך לשרוד את הרגע, את החיים, זה לא משנה אם אני בחיק המשפחה או עם חברים שהכרתי רק לפני שנה (לפני זה לא היו לי חברים) בכל מקום אני מרגיש בלחץ ובודד והמפלט היחיד שלי זה הלילה כשאני הולך לישון, דרך אגב לא חוויתי שום דבר רע כשהייתי דתי, הכל היה רגיל רק טיפה מנותק מהחיים החילוניים.. היום אני נורא עצוב, אני נמצא באינטרנט ובקבוצות פייסבוק ורואה איך אנשים נהנים מהחיים ואני לא נהנה מכלום, כיום אני כן נהנה כשיש איתי חברים או אנשים ועושים בילוי יחד אבל גם זה מהול בהרגשת בדידות לא מבוטלת גם כיום אחרי כל הניסיון שיש לי. פעם זה כמעט גבר עלי אבל היום אני חזק מזה פשוט ההרגשה עדיין נורא לא קלה...
מה אפשר לעשות במצב הדיכאון המתמשך האישי הזה שלי? איך יוצאים מתחושת הבדידות, אני יודע שאולי צריך יותר להיות עם אנשים אבל מעבר לזה שאין לי יותר מידי עם מי להיות, תודו שאדם שאין לו דיכאון כזה לא יחווה את זה גם כשהוא לבד או סתם עם המשפחה, אז איך באמת מתגברים על זה?
תודה לכולם.

 

[MindfullEye]

היי

קודם כל נשמע שאתה מתמודד ממש טוב עם מה שאתה חי איתו. למרות הדיכאון כן ניסית לצאת, לעבוד, להתנדב - ויש לך חברים שזה חשוב.

ההמלצה הראשונה שלי היא למתן את השימוש ברשתות חברתיות. היום זה כבר מוכח מחקרית שיש להן תרומה בלתי מבוטלת על תחושות שליליות כמו שאתה מתאר. הפייסבוק\אינסטגרם מראה את הרגעים השמחים והטובים של אנשים. לא את הריבים עם האישה, לא את הבקרים בדרך לעבודה בפקקים עם הילדים, לא את הבדידות.

כתבת שאתה לא יודע איך לשרוד את הרגע והדבר הכי מתאים שאפשר לחשוב לזה הוא מדיטציית מיינדפולנס. זה סוג של מדיטציה שפותח בשנות ה-70 על ידי רופא מ-MIT שנועד בהתחלה לטפל בכאב. הוא הוכח כיעיל ביותר גם לחרדות, לדיכאון, ועוד. ישנם טיפולים פסיכולוגיים מבוססי מיינדפולנס, וכשאתה מתחיל להתאמן על זה (זה דורש 'כוח' שנשמע שיש לך) ולתפוס את הקטע אתה מרגיש הרבה יותר, מה שנקרא, שלווה ושוויון נפש. זה לא תרופה לדיכאון, בטח לא בהתחלה, זה דרך להתמודד איתו ולהקל עליו. בהמשך באות הבנות שכן עוזרות לראות את החיים קצת אחרת.

אבל צעד צעד.

הנה הסבר על מה זה מיינדפולנס\קשיבות במונחים שכל אדם יכול להתחיל להבין.
זו מדיטציה מונחית לדוגמא (יש עשרות-מאות כאלה בהרבה שפות, בהמשך תבחר משהו שאתה מתחבר אליו - זה לא צריך להיות יותר מדי מסובך).

בנימה אישית, מה שאתה מתאר זה מצב מוכר ומבאס ויפה הבחנת שאדם בלי דיכאון לא יחווה את זה (וההפך הוא גם נכון - דיכאון שכזה יכול לצבוע את הפעילויות הכי מרגשות בעולם לאפורות), אני רוצה להאמין שהכלי שהצגתי הוא אחד היעילים - לפני טיפולים 1-על-1 ובטח לפני תרופות.

בהצלחה!

 

[tomer1234t]

תודה רבה

תודה רבה, אז לחפש פסיכולוגים שעוסקים בתחום המדיטציה הזה?

 

[MindfullEye]

לדעתי לא.

(למרות שכהערת אגב יש בארץ גם בתי חולים לבריאות הנפש שיש בהם מחלקת מיינדפולנס עם קורסים בעלות סבירה). תנסה לתרגל מהאינטרנט, אם אתה רוצה המלצה ואתה מבין אנגלית ברמה סבירה יש ספר דיגיטלי מצויין של מי שפיתח את השיטה.
פה יש הרצאות קצרות של TED ואפשר להפעיל כתוביות בעברית.

הטיפול המרכזי שמשלב את הגישה הזו נקרא DBT והוא התערבות מאוד אינטנסיבית יחסית לטיפול בהפרעות אישיות גבולית והפרעות מצבי רוח חמורות ומדברייך אתה ממש לא נמצא וכנראה גם לא תהיה במקום הזה.

לגבי טיפול בכללי - טיפול CBT יכול לעזור לך לעבוד על תבניות חשיבה שליליות. הוא יחסית קצר טווח, או לפחות אמור להיות, וניתן למצוא מטפלים כאלה דרך קופת חולים.

טיפולים "קלאסיים" כמו טיפול פסיכודינמי שזה בד"כ מה שאנשים מדמיינים כשחושבים על טיפול - יצא לי להתנסות בו, זה לא הסגנון שלי ולא עזר לי. לחלק הוא עוזר במשהו, אבל אני פחות ממליץ בתור מישהו שהיה שם.

ובכיף

ממליץ לך להמשיך להתנדב, לדעתי זו מסגרת ממש טובה למצוא אנשים וקשרים משמעותיים וזה גם עושה טוב על הלב.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

הדת מפתחת את הרוח ואת המוסריות כשמשתמשים בה נכון. אולי אתה חש שאיבדת מגמה לחיים. נסה למצוא עניין בדברים בעולם הסובב אותך, גם באנשים שתכיר. אהבה רגש יפה מאד, תן אהבה לאנשים וקבל אותה מהם. אולי תנסה לשוחח עם אנשים שאתה אוהב או מחבב על דברים שמעניינים אותך ושאתה אוהב בחייך, ועל דברים שמעניינים אותם ושהם אוהבים בחייהם וכך למצוא אתם עניין משותף שיחזק את הרגש ואת החברות.
&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

לצאת למסע

תומר יקר,
נשמע שקשה לך למצוא את עצמך בחזרה בעולם החילוני, למרות שזה העולם שבאת ממנו. אולי אתה מחפש משמעות בתוכך, כזאת שתצבע את החיים ותיתן להם טעם חזק יותר, שיגרש את הדיכאון והעצבות ויאפשר לך להנות. ייתכן שריק מסויים מכביד עליך. אני מבינה שהדת עזרה לך בתקופה מסויימת, ואולי היא היתה טובה לך בזמנו, אך ייתכן ולא הספיקה לך. אולי הדיכאון שלך הוא סימן למשבר רוחני, שבו אתה מחפש משהו מעבר למציאות היומיומית, ואתה מרגיש לבד כשנראה לך שאחרים לא מרגישים כמוך.
אולי שווה לחשוב במה הדת עזרה לך בזמנו, ולראות אם אתה יכול למצוא משהו מההשראה שהיא העניקה לך אז בחיים החילוניים. אני חושבת שאולי תוכל למצוא מטפל שיבין את תחושת הבדידות והדיכאון שאתה מרגיש, ותוכל לעבד את התחושות הללו אתו ולהיעזר בו בחיפוש שלך. אני מסכימה עם מה שכתבו לך כאן, שטוב שיש חברים ומשפחה, ושהרשתות החברתיות אינן משקפות את התמונה המלאה. אולי, אם תצא לחיפוש, תגלה עוד אנשים המרגישים כמוך, ותוכלו להעשיר זה את זה.