אני חיה בתוהו ובהו 28 שנים

אני חיה בתוהו ובהו 28 שנים

אני חושבת שהדבר שחסר לי יותר מכל, מה שאמור לייצג אותי לפני הכל אחרי שם ומין: זהות. גרעין כלשהו באישיות שמאפיין אותי ורק אותי, איזה שהוא ערך מושרש שאני מאמינה בו, משהו כזה.
אבל אין לי כלום. אני באה ממשפחה שגם שם לא היה כלום אז לא היה מאיפה להתחנך / להתחקות.
חוץ מאלימות שיטתית וסירחון של סיגריות אבא לא השאיר דבר והתפגר ואימא חולה בנפשה חיה על תרופות ומקללת את כל מי שהיא רואה.
אני בחורה כבר לא כל-כך צעירה ולא מתייחסת כמעט לשום דבר ברצינות בחיים, ומה שכן ברצינות (יותר מדי) אלה דברים לא חשובים, דברים פעוטים או מזיקים, כמו חוויות מזיקות מהעבר שאני נתפסת אליהן ונאחזת, חודשים, שנים. חיים שלמים.
אנסה לתאר את המצב בצורה הכי טובה שאני יכולה: אין לי "אני". אני מרגישה שאני אפס של בן-אדם מהסיבה הפשוטה שאין בן-אדם פה. כאילו שאני יושבת מול שברי אישיות רבים, החלטות רבות שאני לא יכולה להחליט, הרבה ערכים שאני מזהה כנעלים שאני מזדהה עימם אבל סותרים אחד את השני, הרבה חרטות ותסכולים וכו'. והבעיה הכי גדולה שאני לא יכולה לגבש את הכל ל... משהו?
אם יש לי שם ומין וחזות ברורה אז אני אדם? אין לי שום אמירה רצינית בחיים האלה, לא מעניין אותי מה קורה מילימטר מעבר לעצמי, אין לי מה להציע לסובבים אותי, ולהשתלב באיזה שהוא קשר רציני.
אני חיה בשביל דברים של מה בכך. שעושים טוב רק לי ולא לאף אחד אחר. אולי הבעיה שאין לי בעיה עם זה? אני לבד, בלי חברים בגלל הגישה הזאת, מה שמעניין שלא בוער לי לשנות את זה. וגם כשכן בוער לעתים - אני לא יודעת איך לשמר את הצורך הזה.
הידיעה בראש מה צריך לעשות פשוט לא מספיקה.
 
שלום

זהות והכרה לאישיות אפשר לפתח ע"י עיסוק בתחביבים ונושאי עניין. מצאי לך תחביבים שמעניינים אותך, עסקי בהם בזמן הפנוי ואחר כך חשבי עליהם ועל מה שאת עושה בהם. אז יהיה תוכן לחייך ותרגישי יותר שלמה. את המשפחה חשוב לאהוב, גם אם להם קשה לתת אהבה. אולי דווקא עכשיו שאת מרוחקת מהמשפחה ויש חופש לשניכם תוכלו יותר בקלות לאהוב זה את זה. כשאוהבים את עצמנו אוהבים אחרים ואז רוצים לעזור להם, וכך גם עם אימא שחולה.
 
אנסה לפתח את תגובתי

אם יהיו לך עיסוקים שאת אוהבת, תוכלי למצוא מסגרות שעוסקות בהן כמו חוגים ואז גם יהיו לך חברים במסגרות עם עניין משותף וגם יהיה לך ידע שתוכלי בעתיד לנצל למצוא עבודות.
&nbsp
 

supersonic777

New member
הי,אולי תנסי לשנות דברים...?

מה עם ללמוד איזה קורס שמעניין אותך?אולי לימודים לתואר כלשהו?
אני חושב,שרק את יכולה להוציא את עצמך מאיפה שאת נמצאת כרגע...
אם לא תעשי לעצמך ולמען עצמך,אף אחד לא יעשה...
שורה תחתונה,תנסי למצוא לעצמך מסגרת כלשהי
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
לאהוב את עצמי

יקירתי, מדברייך נשמע שאת מרגישה לכאורה ריקנות מבפנים, חוסר התעניינות בסביבה, חוסר מוטיבציה לכל מעשה שהוא, ולהרגשתך כל זה נובע מכך שגדלת במשפחה שכפי הנראה לא היתה מסוגלת לתמוך ולתת לך, כילדה ונערה, הכוונה, חינוך ובכלל, חיים נורמליים.
נראה שאת מרגישה רע עם עצמך, עם העובדה שאת מתעניינת בדברים הקטנים הנוגעים לך בלבד, ולא באנשים אחרים. אולי אני טועה, אבל נשמע לי שהתחושה הרעה הזו באה בגלל שאת חושבת שזה "לא תקין", שאת "אמורה" להיות חברותית או להתעניין בדברים שמעניינים גם אנשים אחרים. אבל האם יכול להיות שזה מה שבעצם מתאים לך? את יודעת, יש אנשים שהרבה יותר נוח להם עם עצמם ואינם מחפשים דווקא את חברתם של אחרים, וזה בסדר גמור, גם זה מותר. אין שום חוק שאומר שכולם צריכים להיות חברותיים. אולי זה דווקא מראה שאת אדם כל כך מעניין שאין לך שום צורך להתעניין באחרים :). אם טוב לך כמו שאת, אולי לא באמת חובה לשנות.
ואם תרצי להרחיב את הדו-שיח הזה, לנסות לחשוב ביחד עם מישהו האם את רוצה לעשות שינוי בחיים שלך, אני מזמינה אותך לפנות לצ'ט של סה"ר בין השעות תשע בערב לחצות ולשוחח באופן פרטי עם אחד המתנדבים שלנו. אנחנו אמנם לא אנשי מקצוע אלא מתנדבים, אבל אנחנו כאן כדי לעזור...
 

MindfullEye

New member
היי,

קודם כל אסייג ואומר שהתשובות שתקבלי פה הן לא 'מקצועיות' במובן ה... "מקצועי". אין פה למיטב ידיעתי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, לא מנהלים ולא משתתפים. לכן מה שאכתוב כאן הוא בגדר רעיון, כיוון, של מישהו שהתמודד - לא יותר ולא פחות.

חוסר הזהות שאת מתארת הוא תופעה קיימת, ידועה, ומתוארת היטב בספרות בעיקר בהקשר של הפרעת אישיות גבולית (סימפטום שלישי). שוב, אני לא זורק הבחנה או מתיימר, אבל על קצה המזלג אומר שזו הפרעה שמתרבה על "קרקע פורה" של חוסר תיקוף\ולידציה רגשית בשלבי ההתפתחות המוקדמים של החיים, כשאותו אי-תיקוף יכול להתבטא בביקורתיות כדוגמא אחת ועד לאלימות\התעללות מינית בקצה השני של הסקאלה. סביבה חיצונית שכזו משתלבת בד"כ עם הטבע המולד של הבנאדם שלרוב יתארו אותו כרגיש.

כל התיאורים של ההפרעה הזו שנתקלתי בהם מתארים אנשים שבראייה שטחית נראים כמו אנשי אשכולות - יום אחד הם לומדים אדריכלות ויום אחר הם עוברים לתואר בפסיכולוגיה, יום אחד צמחונים ויום אחר קרניבורים, התעסקות דתית לפעמים שבאה והולכת...

נשמע שאותם דברים שאת חיה עבורם שעושים לך טוב הם ברי-חלוף מדי ושזה כן מפריע לך. נשמע שזה כמו ריקנות, שהיא אגב גם סימפטום של הא"ג. הידיעה שיש לנו בראש לרוב לא תואמת את התמונה האמיתית של מה שבאמת קורה כי אנחנו יודעים לתרץ לעצמנו שלל התנהגויות, לא רק בהפרעות אישיות אלא בכלל.
חיים גם בזמן די מוזר של שפע-עד-כדי-ריקבון של דיעות, אפשרויות, אמונות. זה חלק מהזייטגייסט. ריקנות מוגברת בדיסטורשן.

שני הדברים האלה לא מאפיינים רק הא"ג אלא גם דיכאון ישן וטוב שעליו כבר נכתב רבות.
 
למעלה