מחשבות

[משה057]

מחשבות

הרגשתי ממש רע אתמול. לקחתי קלונקס. אני לקחתי אותו פעם בשבוע ב3 שבועות האחרונים. אני יודע שאני לא קרוב להתמכרות אליו אבל זה מפחיד אותי.
דיברתי אתמול עם פסיכיאטר פרטי, רוצה 750 שקל לפגישה. יחדש לי משהו?
אני צריך טיפול, אני צריך תמיכה, זה ברור, אבל איזו?
הייתי רוצה משפחה מאמצת, מקום להיות בו. הייתי רוצה מישהו שיקשיב לסיפור שלי וגם יבין. בבית לא מבינים אותי. אין שם מקום לרגשות.
אין לי מקום בעולם.
אין לי מושג לאן אני ממשיך.
להתאשפז? זה יעזור משהו? מה קורה שם בכלל? אולי זה יהיה רק יותר גרוע?
אני צריך אהבה בלי תנאי, בלי כסף, בלי קציבה בזמן. פשוט אנשים טובים שאכפת להם ממני ומוכנים לעזור ולהקשיב. יש דבר כזה?

 

[אלומת האור]

אל תתאשפז אם אתה לא ממש, אבל ממש חייב

באשפוז לא תמצא משפחה מאמצת, לא חום ולא אהבה. כבר היית מאושפז פעם? שומר נפשו (תרתי משמע) ירחק (כמובן, לא מדברת על מצב של סכנת חיים, שאז פנייה לבי"ח היא מאסט). וצר לי לבאס אותך שגם אין דבר כזה אהבה בלי תנאי, בלי כסף ובלי קציבה של זמן. אולי בחיי זוגיות יש דברים כאלה. אולי מי שיש לו משפחה תומכת או חברים יכול להעיד שיש דבר כזה. כל מי שנמצא איתי בקשר כיום (למעט אדם אחד נפלא שאני חייבת לו הרבה) קשור אליי בקשר כספי כלשהו. זה עצוב. אני לא מאמינה באהבת חינם. מתישהו יגיע תמיד התשלום.

 

[אלומת האור]

אני כן אוסיף משהו מעודד אולי

שלפעמים אפשר ליצור קשרים גם בפורומים ובקבוצות שונות באינטרנט. יצא לי פעמיים לקבל עזרה מנשים שלא הכירו אותי בכלל והתנדבו לעזור לי בצורה מדהימה, מרגשת ומעוררת השתאות. והיו לי גם מעט חברים כשהייתי באו.איי, אבל בסופו של דבר כל אחד לעצמו ואין לי קשרים עם אנשים בשגרה.

 

[משה057]

אני לא מסכים איתך

יש הרבה אנשים בעולם שאכפת להם ממני ורוצים לעזור, הבעייה שהם לא תמיד מבינים אותי או יודעים מה לעזור. יש המון אהבה בעולם צריך רק למצוא אותה. כמובן שממקום של 100% תלותי זה בהחלט קשה. אבל אם אני מבין שאני שווה וגם לי יש מה לתת ואני גם רוצה לעזור אז יש המון קשרים טובים.
ובקשר לאשפוז, לא על זה דיברתי כשחיפשתי חום ואהבה, פשוט אולי זה יניע את גלגלי העזרה מהמדינה שאני צריך לקבל.

 

[אלומת האור]

את מה שאני יכולה לתת אני נותנת בדרכי

זה עוזר לי לצאת מהריכוז העצמי שלי, וגם אחרים יוצאים נשכרים לא פחות ממני. ומצטערת, אבל לא מאמינה שיש אהבה בעולם וצריך רק למצוא אותה. אני חיה פה מספיק שנים כדי להבין שלפחות מבחינתי אהבה היא פיקציה. ולא רק על זוגיות אני מדברת. עניתי לך באישי.

 

[משה057]

לגבי אשפוז, מי שהתאשפז ויכול להגיד לי מה בדיוק עושים שם?

והאם זה כל כך נורא?

 

[MindfullEye]

לא, זה לא.

גם מנסיון שלי וגם מסיפורים של אנשים אני יכול לומר שברוב הפעמים אישפוז זה לא דבר כזה נורא כמו שחלק מתארים אותו.
ברור שזו חוויה שבחלק מהזמן היא חוויה מלאת סבל, בסופו של דבר בית חולים זה בית חולים. אבל מה שעולה בדמיון של רוב האנשים כשמתארים לעצמם אישפוז זה בחלקו רסיסים מההיסטוריה, חלקיקים מסרטים ועוד.
יחד עם זאת וכדי לענות על שאלתך - אשפוז פסיכיאטרי מטרתו הראשית היא לייצב נוירו-כימית אדם במסגרת שבה יש עליו השגחה רפואית מתמדת. ברוב היום יש פעילויות שונות שגם הן אמונות על להטיב עם המצב הנפשי וכוללות יוגה, התעמלות קלה, חוגי יצירה, שיחות קבוצתיות וכן פעילויות אחד-על-אחד עם מטפל\עובד סוציאלי ועוד. משך הטיפול משתנה. אצלי זה היה קצר ברמה של 5 יום, מכיר כאלה שאצלם אשפוז היה 8 שבועות ועוד.

לגבי הקלונקס כן יש אליו התרגלות ואני חושב שמה שצריך להדאיג אותך זה ההזדקקות לכדור שכזה בחיים שלך כי זה בעיקר אומר שיש לך הרבה חרדה שצריך למצוא איך לפתור. אהבה, הקשבה וכל מה שתיארת זה נחמד וחשוב אבל לא נראה לי שזה מה שאתה צריך בעדיפות הראשונה. אולי טיפול CBT?

פסיכיאטר פרטי יכול לתת לך חוות דעת שנייה על הטיפול התרופתי שלך, יכול לשנות לך טיפול או להמליץ על משהו אחר - אבל לא הייתי הולך על הכיוון הזה כי מבחינה כלכלית זה טיפול מאוד יקר ואפשר להשיג משהו שווה ערך במסגרת ציבורית לדעתי.

 

[משה057]

אהבה זה הכל

ואני לא מדבר על זוגיות, אני מדבר על תמיכה.
אני מרגיש שאדם אחד שיקשיב לי באמת או מקום אחד שאני ארגיש בו בטוח ושייך, שווה לי יותר מאלף כדורים ומאה פסיכולוגים, זה הכל.
אני לא דפוק.
אני נורמלי.
נורמלי מדי.
אבל הסתבכתי ואני מבולבל.
ואני צריך מישהו שרואה הכל מלמעלה ויגיד לי איפה נתקעתי במבוך הזה של החיים ולמה כל כך רע לי ומה צריך לעשות.
לא יודע,
אוף.

 

[MindfullEye]

אני לא חושב שאתה לא נורמלי, ובטח לא דפוק.

אבל כשאתה כותב "אהבה זה הכל" אתה מגלה בעצם משהו חשוב על איך אתה רואה את העולם ובעצם אומר שהמקבילה הלוגית לטענה זה "אין אהבה - אין לי כלום".
&nbsp
אני יכול להבין מאוד את הקושי שלך שבו אתה אפילו לא מצליח להמשיג מה הבעיה. יחד עם זאת אני כן חושב שטיפול "מקצועי" יעזור לך כי מאחורי כל הספרות והפילוסופיה הקיומית יש כנראה משהו מוחשי שאפשר לומר מהו (דיכאון? חרדה?) ויותר חשוב - לטפל בו.
&nbsp
מבין גם את השיקול שלך לפנות לאשפוז, מאוד מבין אפילו, וחייב להדגיש ששם זה לא המקום שבו אתה צריך להרגיש שייך, או בטוח - למרות שסביר להניח שתמצא את אחד מאלה שם. אבל זה לא המקום, לא הדרך.

 

[משה057]

תודה

אני ממשיך לחפש... גם טיפולים, למרות האכזבות...

 

[שחר חרישי]

אל תרים ידיים!

 

[סהר-תמיכה]

להושיט יד

היי משה
אני שומעת אותך מושיט ידיים ומחפש את מה שיגרום לך להרגיש טוב יותר. נשמע שאתה חווה בדידות עמוקה, שאולי מביאה איתה חרדה גדולה.. כמה זה מפחיד להרגיש כל כך לבד.. כמה היית רוצה מקום שבו תוכל להיות אתה, עם כל מה שאתה מביא, עם כל הרגשות.. ופשוט להרגיש שיש לך מקום.. שאתה לא לבד בעולם הזה.. שאתה אהוב ורצוי תמיד-כמו שאתה. וכמה זה כואב כשזה חסר. וביחד עם החיפוש של המקום הזה המיוחל, בטח מתעוררת חרדה גדולה מכך שלא תמצא אותו... ועם כל זה אתה ממשיך לחפש את השביל שיוביל אותך, באופן ישיר או עקיף, שיקרב אותך אל המקום אותו אתה מבקש. אני מבינה שאתה מתלבט לגבי האשפוז.. מצד אחד אולי משם תגיע איזו ישועה ומצד שני אתה בטח מפחד מהחלקים הלא נעימים שיכולים להיות באשפוז כזה. אני בעיקר רוצה להגיד לך שהחיפוש והנכונות להיות כאן ולשתף, ולחפש אפיקים נוספים שיכולים לסייע לך בוודאי מעידים על התקווה שיש בתוכך ואולי גם על האמונה שבאמת מגיע לך להיות אהוב ורצוי ובעיקר לא לבד. אל תהיה לבד . אנחנו רוצים להיות כאן איתך. תמשיך לשתף אותנו.
שלך,
מתנדבת סהר

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

הדרך למצוא חברה היא להשתתף במסגרות, בעיקר כאלה שעוסקות בנושאים שמעניינים אותנו. אולי תוכל להשתתף בחוגים ובמועדונים ואולי גם בלימודים, ואולי גם תמצא דיור מוגן או משהו דומה שיעזור לך להכיר אנשים.
&nbsp