נכנסתי לעצבות

nike001

New member
נכנסתי לעצבות

בליל חמישי בערב נשארתי ער עד הבוקר
בגלישה באינטרנט
אפילו לא נכנסתי לקרוא כתבות לקרוא לתחומים שאני רוצה לעבוד מהבית
בבוקר שישי נרדמתי במקום להרדם לפני ולהספיק לנסוע לקניון לתקן את האוזניות.

אפילו לא סדרתי את החדר, אפילו נרדמתי ומרוב עייפות לא הספקתי לרחוץ פנים, למרוח סרום + קרם לילה +משחה לפצעים.

עלו לי מחשבות על פייסבוק גדול שיכלתי לעשות עם מלא לייקים ותגובות ובחרתי להמנע ולהסתתר בפייסבוק קטן עם 100 חברים

עלו לי מחשבות על הזלזול שמגיע כלפיי מהמקום עבודה.
גם זה שאנשים אומרים לי שאני עובד קשה - אמרו לי שרואים עליי שאני עובד קשה גם במקום עבודה וגם מהחנויות ליד. זה לא מחמיא לי. וכשמישהי אומרת לי איך עם כל העבודה הקשה שלך אתה במינוסים אני מאשים רק את עצמי שאני קונה בלי הבחנה כי לא חסר כסף, במקום להיות כמו הבחורה שספרתי לכם עליה שבמעט שנים חסכה עשרות אלפי שקלים.

אני מרגיש כל כך רע
גם השנאה לגוף והקושי לקיים יחסי מין גם הביקוש יורד
גם התחום שאני רוצה לעבוד ממנו אני לא עושה צעדים לקראת זה
גם המגורים בבית ההורים שמקשים לי על החיים והפחדים לעזוב את בית ההורים והקושי לסדר את החדר כדי שלא יהיו לי ריבים איתם ואביא הליכון
עם כל האהבה למקום עבודה לפעמים אני לא אוהב את היחס והגישה של חלק מהם כלפיי וכל כך הייתי רוצה לעשות צעדים לקראת עבודה מהבית
וגם באופן כללי החיים שלי לא משהו ואני לא מאושר ורע לי בהם.

אני באמת לא מבין את עצמי, למה כל כך קשה לי להלחם על דברים שחשובים לי? עצוב לי...
 

nike001

New member
אז....

התחלתי טיפול
אבל לרוב הפגישות אני לא מגיע בזמן ואנחנו מדברים בערך 20 דקות
יש פגישות שבכלל לא מצליח להגיע.
אז עד כמה שווה טיפול במצב כזה? אני מקרה עצוב.
&nbsp
הקשיי תפקוד החמורים שלי מונעים ממני להגיע למקומות בזמן
גם לעבודה אני מאחר
גם לבילויים
גם למטפלת
לכל מקום
&nbsp
רע לי
אני לא במקום טוב מספיק בחיים
 

nike001

New member
ואני מרגיש

כאילו אני בעיקר כמו חמור עבודה
בית - עבודה
ואין הרבה שחרור בחיים
ואין הרבה רגיעה
ויש המון עצבות
&nbsp
זה לא חיים
זה עבדות וסבל
זה לחיות בבית ההורים עם היחס החרא שלהם
ואז ללכת למקום עבודה ולראות אנשים ביחס לא הכי
זה כאילו כל מקום אני חוטף כאפות
עצוב לי. רע לי מאוד...
 
למעלה