אני נלחם כי אני לא רוצה להשלים

[nike001]

אני נלחם כי אני לא רוצה להשלים

שנים שגברים רצו אותי ושנים שפחדתי להפגש למין
היו פה ושם סטוצים ממועדונים
ובמקרים נדירים פגישות מאתרי הכרויות
אבל לרוב פחדתי
אני לא יודע אם הפחד הוא בגלל דימוי גוף נמוך או משהו עמוק יותר או דחיה או שלושתם ביחד. ונמאס לי.
אז תגידו לי ללכת לטיפול...
כבר שלמתי על פגישות שלא הגעתי בגלל קשיי התפקוד החמורים שלי איני מגיע לפגישות וכשמגיע זה באיחור רציני שלא נשאר הרבה זמן לשיחה.

אני לא יודע מה פאקינג הבעיה איתי.. ונמאס לי מעצמי.
העצבות היא על הדימוי הנמוך, התלות במגורים עם ההורים, הפחדים להתקדם בחיים, תחושת ההחמצה הגדולה בחיים ובאמת שניסתי לפרוץ אותה כל השנים האלו ועוד ועוד.

עצוב לי..
ויש עוד הרבה בעיות.
ויש גם שאיפות ורצונות להתקדם
והכל כל כך איטי אצלי
ואני כבר נהיה גדול...

 

[שחר חרישי]

נאחזים

אתה נלחם ולא רוצה להשלים עם הגיל וההתבגרות והעובדה שכולנו משתנים, גם אתה.
פילוסוף נלחם ולא רוצה להשלים עם כך שאנשים לא מבינים ולא מנסים להבין את צורת התקשורת שהוא דבק בה.
אני לא רוצה להשלים עם זה שאת מה שלא היה בילדותי - כבר לא אוכל לקבל בחיים האלה. לא בצורה ההיא. שזה מקום פצוע שלא יחזור כבר להיות רקמה חיונית ובריאה.
ויש כאלה שלא מוכנים לקבל שחברה מסויימת או בן זוג מסויים כבר לא זמינים להם. או שאנשים מסויימים לא מתיייסים אליהם בדרך רצויה מסויימת...
אני מניחה שלרבים מאיתנו יש התעקשויות והאחזויות כאלה. וזה ללכת נגד המציאות ראש בראש. שום דבר טוב לא יוכל לצאת מזה. רק פציעה חוזרת ונשנית. אתה לא רואה שכולנו תקועים?
שכל עוד לא נרפה שום דבר חדש לא יצמח במקום הזה, רק יעברו עוד שנים?
ואני שואלת את עצמי - אז מה אפשר לעשות? איך בכל זאת אפשר לקבל את מה שאנחנו כל כך נלחמים שלא לקבל? איך לוותר ולשחרר באמת את האובססיה, ועדיין להרגיש שהחיים עשויים להיות שווים, ומשהו טוב עוד עשוי לקרות בהם? לא המשהו הטוב הזה. אחר. איך להפתח לקבל גם טוב אחר, שהוא לא הטוב ההוא שרצינו, ושהמציאות לא מאפשרת.
מחשבות....

 

[הקוסמת הורודה]

שחרית

אפשר להאחז אבל גם בדברים חיוביים...
להאחז בתקווה, בסיפורים בדמויות ובחלומות כל דבר שנותן דוגמא אישית שרוצים לחקות וליישם בחיים. היכולת להאחז היא מופלאה באפיקים הנכונים.
תחשבי על האחזות באופטימיות אינסופית . אחיזה אינה רק במוחשי גם בדימיון
כוח יצירה גדול מאוד.

 

[הקוסמת הורודה]

שחר אני עושה הפסקה מפורומים בי

 

[שחר חרישי]

זה בסדר, סומכת עליך שתחזרי

 

[שחר חרישי]

לא לזה התכוונתי

התכוונתי להיאחזות מתוך פחד. לאי היכולת לשחרר משהו (לא ל*בחירה* שלא לשחרר משהו כי הוא מעשיר את חיי. שעל זההאת כתבת). אני חושבת שאפשר לזהות את זה אצל הרבה מהכותבים פה: חוסר נכונות לקבל את המציאות כמו שהיא ולהניח לה להיות בלי "לריב" איתה...

 

[nike001]

העניין שאם רבים עם המציאות - אפשר לנצח אותה ולהגשים חלומות

אם בגיל 23 הייתי משלים עם השומן - הייתי נשאר שמן שדוחים אותו.
בגלל שמגיל 20.5 עד גיל 23 סבלתי ולא ידעתי להפטר מהשומן, בסוף חטפתי ג'ננה ובעזרת חבר שהוא מרצה בארגון לבריאות הצלחתי להשיל 20 ק"ג וכמויות הפנויות אליי הייתה גבוהה והיחס היה אחר.
לכן אני חושב שכן צריך "לריב" עם המציאות כדי לשנות אותה. אני מאמין שאפשר לשנות את המציאות.

 

[שחר חרישי]

לשנות משהו במציאות שהוא אכן בר שינוי - זה לא לריב איתה.

זה לפעול בתוכה.
לריב עם המציאות זה לא לקבל את מה שאין בידך לשנות. למשל, תהליכי התבגרות והזדקנות. או למשל, עצם עובדת הגיל הכרונולוגי שלך. וכו'.

 

[nike001]

אמממ

אני מאמין שאפשר לשנות תהליכי התבגרות והזדקנות. אפשר לעכב ואפילו אפשר להצעיר. פשוט כרגע התנאים שאני נמצא בהם מקשים עליי.
לגבי גיל כרנולוגי, זה באמת משהו שפחות משלים, כמעט לרוב האנשים אני משקר בגילי וזה היה ככה מאז שהייתי בן 18. כבר בגיל 18 שקרתי והורדתי בגיל!!!

 

[סהר-תמיכה]

שינויים גדולים מתחילים בצעד קטן...

נשמע שיש הרבה נושאים שמעסיקים אותך בחייך ואני בטוחה שההתמודדות היומיומית עימם היא מאוד מתסכלת. הפחד מהדחייה, ממישהו שייכנס לחייך, שבאמת יראה אותך ושאולי יחליט לעזוב, נשמע שהוא משתלט ואתה ממש מרגיש שהוא חוסם אותך...
הפחד הוא כמו חומה שאתה לא מצליח לפרוץ, מונע ממך להתקדם.
אתה כותב שאתה נלחם ובאמת שומעים את הלחימה הזו, את הרצון שלך לצאת מהמקום שאתה נמצא בו, להתגבר על הפחדים ועל החששות ולהתקדם לעבר החלומות שלך.
אתה עושה צעדים קטנים, אך אני מבינה שעבורך הם מרגישים איטיים מדי, לא מקדמים מספיק. נשמע שאתה תולה את האשמה לכך בעצמך, בקשיי התפקוד שלך...
יקירי, כל שינוי הוא תהליך וכל תהליך לוקח זמן ומתקדם לאט ובצעדים קטנים. ייתכן שאז עולה החשש,שהזמן עובר והדברים לא משתנים, כמו בשעון חול שיורד ויורד ובוהים בו, מתרכזים ברגע שבו הוא ייגמר..
אני מזמינה אותך לבוא ולשתף בתסכול, בפחדים וגם בצעדים הקטנים שאתה עושה.
אנחנו נמצאים בצ'אט באתר של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), כל ערב בין תשע לחצות. אם תרצה נשמח להיות אתך שם.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

הפגן ביטחון עצמי והצג בחברה את התכונות החזקות והטובות שבך, ואז יהיה לך יותר קל חברתית.
&nbsp