התחלתי להפעיל יותר כוח

התחלתי להפעיל יותר כוח

מישהי שלפעמים ידידה שלי ולפעמים עוזבת אותי אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר אתי יותר, אז אמרתי לה שלא צריך טובות ושתלך לעזאזל ולכל הרוחות כי היא לא שווה את זה. החלטתי שמי שלא רוצה אותי לא שווה אותי ואני לא עושה חשבון לאף אחד. מישהו צעק עליי בעבודה למה אני נוגע בידידה אחת שלי וצעקתי עליו שישתוק ולא עניינו והתלוננתי עליו. כל הזמן מתפרצים לי לשיחות אז עכשיו כשדיברתי עם מתנדבת חביבה איימתי על המפריעים שלא יתפרצו לשיחה או נשתיק אותם בכוח. אנשים רוצים להתנהג מכוער בעייתם. אם האלימות תימשך אני מניח שאצטרך לפנות למשטרה שיעשו סדר בכפר האיום הזה. המלחמה נמשכת.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ואולי אפשר לחשוב על הפסקת אש?


היי פילוסוף יקר,

אני שומעת אותך במצב רוח מאוד סוער מהרגיל, שניכר גם בשרשור האחרון שלך, דבר שאנחנו לא רגילים לראות ממך. באמת מרגישים אוויר של לחימה, מן צורך להגן על עצמך, על הגבולות שלך, על הכבוד שלך...צורך להגן על פגיעות שנראה שאתה מרגיש שכבר נמאס לך להבליג עליהן. יחד עם זאת, אני חושבת, גם מהיכרות איתך בפורום, וגם מהתחושה שעוברת בין השורות שכתבת כאן, שהכעס הזה מותיר אותך בתחושה של חוסר שקט, של דריכות מתמדת בפני פגיעה וזה וודאי מתיש, ובסופו של יום לא נשמע שאתה משיג את המטרה של להיות מוגן. בנוסף, דיברת הרבה כאן על הרצון ליצור תקשורת מטיבה יותר, וקשרים קרובים יותר בחייך, וזה נראה שהשפה של מלחמה היא דווקא מרחיקה אנשים.

יכול להיות שאפשר לחשוב על דרך אחרת שתשיג את שתי המטרות – תשמור עלייך ועל הגבולות שלך מצד אחד, ומצד שני לא תרחיק אנשים ותשאיר אותך במלחמה תמידית. אולי מה שצריך לבחון זה את ההגדרה של המילה "כוח", אולי כוח הוא למעשה לא כוח שמושג בהשתקה של מי שמפריעים או באיומים ותלונות, אלא בבחירה מה לעשות עם "הרעש" שמגיע על ידי אלו שמפריעים. יכול להיות שכוח הוא היכולת לבחור אילו אנשים אתה רוצה קרוב, ואילו פחות ובאיזה דרך אתה בוחר לתקשר את מה שאותה רוצה לומר.
ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי ניצול שואה, אמר פעם: "בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחים הצמיחה והחופש שלנו".
אולי המרחב הזה והבחינה מה נכון לך לעשות בין ההתנהגות של אנשים אחרים לבין התגובה שלך אליהם הוא הכוח הרוחני שלך שיאפשר לך את הצמיחה וחופש האישיים שלך.

רוצה לאחל לך שהמשך השבוע שלך יהיה בסימן הפסקת אש
ושקט פנימי וחיצוני עד כמה שניתן...

שלך,
מתנדבת סה"ר
 


אני חושבת גם שאחת הבעיות הגדולות שמציג פילוסוף היא קיבעון מחשבתי וחוסר נכונות לבחון דרכי פעולה שונות שמציעים לו. נורא מתסכל להציע לאדם פתרונות ולקבל הדיפה בכל פעם מחדש, וההרגשה היא שהמייעצים, כמה שינסו לעזור - תמיד תהיה לו תשובה ש'תסרס' אותם ובעצם תשאיר אותו מקובע במקום שלו, סובל ולא מבין למה. זה מצב נורא קשה ואני כותבת את זה רק מפני שאני מזהה את זה קצת גם אצל עצמי. קשה מאוד לשמור על ראש פתוח ולהיעזר אחרי כל כך הרבה שנים של כאב וסבל שאנחנו סופגים, מה שגורם לנו תמיד להתגונן ותמיד להיות בטוחים שאנחנו צודקים, אבל אם לא נשאיר קצת ראש פתוח ונמשיך להתווכח ולהתווכח עד אין סוף, אנחנו לא נתקדם לשום מקום שטוב להיות בו. אפשר כמובן לא להסכים לעצות, אבל לא כל הזמן להתווכח עם המייעץ ולהסביר לו למה הדעה שלי צודקת והוא לא מבין. זה אפשרי, כמובן, שהמייעץ טועה או שהעצות שלו לא מתאימות, אבל כשזה קורה באופן קונסיסטנטי זה נורא נורא מתסכל. אלו דברים שאני בעצמי קיבלתי כביקורת, אבל אני כן יכולה לספר שאני עובדת על עצמי. והעצה של לא להגיב מיד היא מעולה. יש גם מודל שנקרא אפר"ת, כדאי לקרוא בגוגל. איתור הנקודה הזאת שבין הרגשה לתגובה קשה מאוד, אבל לפעמים זה אפשרי. וכל הסיפור הופך להיות קשה יותר כאשר המתייעץ בטוח שהוא מושלם או קרוב למושלם וכל האחרים נחותים ממנו (את זה אני דווקא ממש לא מרגישה). איך אפשר לעזור לאדם שכל כך סובל ומביע מצוקה, ועם זאת כל כך מתעקש לשמר את ההתנהגות שלו שגורמת לו מצוקה וסבל? קשה.
*הייתה פעם פרסומת כזאת (או שמא היה זה תשדיר שירות?): "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם". אולי זה משפט שכדאי להחיל אותו גם על שאר תחומי החיים.
 
סוג של שילוב פרסומת עם תשדיר שירות

במשפט "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם" - אין שום דבר פרסומי. אבל למיטב זכרוני ההמשך היה - מוגש מטעם חברת הביטוח הסנה. וזאת כבר פרסומת.
פרסומת נטו מאותה תקופה - מה שבטוח- ביטוח. ומה שביטוח הסנה.
מי שהיה ילד בשנות ה 80 אולי זוכר זאת. החברה כבר פשטה רגל לפני 25 שנה.
 
מזדהה, גם אני קצת כזאת

וגם אני עובדת על עצמי, ובמיוחד בשנה האחרונה, כדי לשנות את זה. להיפתח לדעות ולזויות ראיה של אחרים בנוגע לחיים שלי. וזה מאוד מאוד קשה, כי נראה שיש סיבה לכך שאנחנו ממשיכים לאמץ דפוסים שגורמים לנו סבל (כל אחד ודפוסיו): אנחנו מפחדים להניח להם. כי התרחיש הלא מודע שאנחנו מפחדים ממנו - אוצר בחובו סבל יותר גדול.
ואולי כדי לעזור למישהו לראות את מה שהוא מסרב לראות בתוקף, שנים - לא מספיק להסביר ממש טוב, אלא צריך לנסות לאתר את הפחדים שמחזיקים את הדפוסים האלה. למשל, אם זה ארגון שמגן על אדם מכאוס פנימי, כי אין לו בנמצא ארגון אחר של המציאות והוא לא מסוגל להחליף פרטים בארגון הישן עם פרטים חדשים - אחרת כל המגדל יקרוס לו... לדוגמה...
אבל איך יוצרים גמישות? איך מביאים לכך ששינוי פנימי לא יאיים? בזה אני לא בטוחה...
אני יודעת שהשנה הזאת שהייתי בטיפול עזרה לי להוריד את מפלס החרדה הכללי. וזה התנאי הבסיסי לכל התפתחות נוספת. נראה לי.
 
התנאי הבסיסי ביותר לפי דעתי

הוא הרצון לעשות שינוי. במקרה דנן אני לא בטוחה שהרצון הזה קיים, ולו באופן לא מודע.
 
הממ... אם אין שום רצון (אפילו לא מודע) לשינוי...

אז למה לכתוב על זה כל הזמן, שנים כבר, ולבקש עצות?
חוץ מזה אני מאמינה שרצון כזה בהכרח קיים, גם כשהוא לא מתבטא, מעצם העובדה שמדובר בבן אדם חי, ולאדן יש טבע שהוא שואף להיות בריא, שואף לצמיחה ולמימוש עצמי חיובי. רוג'רס כתב על זה. וגם אם הצד של ההגנות (החא מסתגלות) יותר חזק - הצד ששואף לצמיחה ולבריאות עדיין קיים.
 
אבל מה הטעם לבקש עצות

אם האדם יודע מראש שהוא יפסול כל עצה שתינתן לו? אני יודעת כבר קצת מדוע זה קורה לי ולמה לפעמים אני לא באמת בכל מאודי רוצה בשינוי, לכל התנהגות יש רווח משני. אדם שרוצה באמת שיעזרו לו צריך להביא בחשבון שיהיה עליו לצאת מאזורי הנוחות שלו ולנסות לפחות עצונת אחת קטנה פעם בכמה חודשים. זה לא קל, מי כמוני יודעת.
 
אולי האדם מחכה עדיין לעיצה שתינתן לו בשפתו...

ושתצא מנקודות המוצא שלו ותקבל אותן.
לדוגמה, ילד שמתלונן על מפלצת בחדר יגיב פחות טוב לעיצה שלא תכלול הכרה במפלצת, ויאמין יותר לעיצה שתאמר לו איך להרחיק את המפלצת. המבוגר שנתן לו את העיצה להרחקת המפלצת (אור, "קמיע", וואטבר) - מכיר בקיומה. הוא יודע על מה הילד מדבר, הוא "מבין עניין" (לא כמו האחרים שקשקשו לו על פחדים ודמיונות) ולכן אפשר לסמוך על מה שהוא אומר.
ואולי זה האתגר של מי שרוצה לסייע... האתגר התרגומי!
 
אני מנסה לעשות שינוי אבל

קודם כל, אני חושב שיש הרבה אנשים שאוהבים את דרך התקשורת שלי. דבר שני, ידידה חכמה אמרה לי שצריך להתאים את דרך התקשורת לכל אדם. אנשים שאוהבים לדבר בדרך אחרת אני מדבר אתם בהתאם, ואנשים שאוהבים לדבר בהתעניינות בתחביבים אני מדבר אתם כך.
&nbsp
 
היא באמת חכמה, הידידה

ויופי שהחלטת להקשיב לה. אז מה בעצם הבעיה? למה אתה עדיין נלחם?
 
כי יש אנשים שמתנהגים אליי מוזר

למשל ידידות שכל הזמן עוזבות ומנתקות קשר בלי סיבה ברורה וצועקות עליי שאני נטפל אליהן ושאעזוב אותן. יש אפילו אלימות פיזית נגדי בכפר, מפחיד לחיות פה.
 
אני לא יודע

אני רק לא מבין למה מתנהגים אליי ככה. בעבר התנהגו אליי עוד יותר חמור. אולי זה כי הייתי מאד תוקפני פעם כי הרגיזו אותי ועשו לי עוולות קשות בחיים.
&nbsp
 
אולי. אבל בוא ננסה להבין בכל זאת.

בוא תיתן לי תסריט, אם זה בסדר מבחינתך. משהו קונקרטי לעבוד עליו. נניח: אתה פוסע לך בדרך לחדר האוכל, ושם לב לידידה שלך שצועדת לאותו כיוון. מה קורה אז? אתה מברך אותה במנוד ראש והיא מתחילה לצרוח: "תעזוב אותי! מה אתה נטפל אלי?"?- זה משהו כזה, או קצת אחר? אולי אם תהיה לי תמונה מלאה אוכל לנסות לעזור לך לחשוב למה הן צועקות דווקא לך, דווקא את זה, ודווקא באותם זמנים וסיטואציות.
 
אנסה לענות

אותה ידידה (כדוגמא טובה) לפעמים באה ומחבקת אותי ויוצרת קשר, ואחרי כמה זמן היא מפסיקה לענות לי כשאני פונה, וכשאני מנסה לדבר אתה ולהיות אתה צועקת עליי שאני נדבק אליה. יש גם בחורה אחת דרום אמריקאית שבעבר הייתה מיודדת אתי וכל הזמן היא עוזבת אותי ואומרת לי בכעס ובצעקות כשאני פונה שהיא לא רוצה אתי שום קשר ושאעזוב אותה.
&nbsp
 
אה ולמשל

יש לי ידידה ותיקה שכבר שנים קוראת לי תינוק וחולה נפש, מטרידה אותי בטלפון ומפריעה לי ללמוד, מנתקת לי את השפופרת כשאני מבקש ממנה בעדינות להפסיק, אומרת לי: די, מה אתה רוצה, תירגע, כשאני פונה אליה, וכשאני מעיר לה על התנהגותה פנים מול פנים היא דוחפת אותי. מעכשיו גם אני אדחה אותה. ההתנהגות בכפר איומה.
&nbsp
 
הממ... אני מצטערת בשבילך


אם היה כאן משהו שאתה עושה כדי למשוך תגובות כאלה - זה היה טוב, כי אז זה היה בידיים שלך להבין מה אתה עושה לא נכון ולתקן. אבל אם אתה באמת מוקף בבחורות מופרעות שפעם מחבקות ופעם צועקות בלי סיבה נראית לעין... אני לא יודעת מה להגיד לך. אתה בטוח שאין משהו שאתה יכול לעשות כדי שההתנהגות שלהן (כל אחת לעצמה) תהיה יותר מחבקת ופחות צועקת?
 
אני לא יודע למה הן מתנהגות ככה

בעבר הייתי אדם תוקפני מאד ועכשיו אני רגוע. בחורות מתרחקות ממני ולא ברור לי למה ובכלל ההתנהגות בכפר אליי די תוקפני ודוחה. אולי אם אהיה יותר עדין יהיו יותר נחמדים אליי.
 
למעלה