היי חבר׳ה,
אני בן 25, השתחררתי לפני כמה זמן מקצונה בשריון, חזרתי ממש לא מזמן מטיול ארוך בחו״ל ונהנתי המון, ואני אמור להתחיל השנה ללמוד באוניברסיטה העברית.
אני גם גיי, רק כמה חברים יודעים, המשפחה לא יודעת. זה לא מטריד אותי יותר מדי, מכיוון שאני לא נראה כזה.
אני כבר כמה שנים מאבד את השיער, ז״א מקריח. זה משגע אותי, אני מתעסק בשיער 24/7, אני מבזבז כל יום 2-3 שעות אם לא יותר, בסך הכל, על לסדר את השיער שלי כך שלא יראו את המפרצים. ואני גם טוב בזה, אבל זה גומר אותי. אני לא יכול יותר, אני כל כך, כל כך עצוב.
אני מרגיש מכוער, אני נפגש עם חברים או יוצא לדייטים רק בערב, כשחשוך ואי אפשר לראות את השיער.
איכות החיים שלי נהרסה לגמרי, אני כל הזמן במרדף אחרי איך אני נראה, לבדוק שלא נהרס לי הסידור של השיער, או כשיש רוח אני בורח ממנה שלא תהרוס לי ותחשוף את המפרצים. אני יודע שאני נשמע לכם מטורף, אני באמת מרגיש שהפכתי לכזה בשנה-שנתיים האחרונות. פעם בכמה זמן גם צצות לי מחשבות אובדניות.
לפני כמה ימים שמעתי על רופא מעולה שמבצע השתלות שיער בטורקיה, הייתי כל כך רוצה ללכת ולסיים את הסאגה הזאת, אבל הוא יקר מאוד בשבילי.
חשבתי לבטל את הלימודים ולקחת את הכסף, ובנוסף לקחת הלוואה מהבנק, ולעשות את ההשתלה. אני חושב שזה יתן לי רוגע פנימי ובאמת באמת אושר.
הייתי רוצה לספר לאמא שלי על זה, אבל אני מתבייש וזה מאוד מביך אותי, אני לא יודע איך ההורים שלי יגיבו לזה, הם לא יודעים גם שאני מאבד את השיער ואני מפחד שאולי יצחקו או יבהלו, או לא יודע איך יגיבו.
אני ממש בדכאון, אני מרגיש שאני סוחב מאה קילו על הגב, זה פוגע בשגרת החיים שלי ואני פשוט מותש מהנושא הזה.
לא יודע מה לעשות. זה אולי נשמע לכם מצחיק, אבל אני מרגיש כל כך עצוב שאני באמת לא יודע מה לעשות עם עצמי. בבקשה תעזרו לי...
