אני נלחם בחברה ואנצח אותה

אני לא סתם ממציא רעיונות

בעזרת ההתעניינות בתחביבים ויישום רעיונות פילוסופיים שאני מאמין בהם, אני שואף גם לבטא אהבה באופן אמתי יותר. יש אנשים שאוהבים את זה, ואולי אני צריך למצוא דרך ליישם את זה. אני מנסה לדבר עם חברים על דברים שאוהבים כדי לדבר על דברים אישיים וחשובים מהחיים וכך ליצור חברות יותר גלויה ואישית. אני גם חושב שלדבר על דברים שאוהבים לעשות זו דרך מאד בוגרת לשוחח עם אנשים. אני מנסה גם להיעזר בהיגיון ובפילוסופיה לרעיונות חכמים של אסרטיביות ויעילות בעזרת הדיבור. אני פועל בדרך מסוימת כדי להשיג דברים מסוימים. אם אצליח זה לא ניצחון האור על החושך, אלא ייתכן שזה יביא יותר רוחניות, חוכמה ואהבה לדיבור שלי עם אנשים.
 
ואני מנסה כל מיני שיטות

ורעיונות, לא רק את זה. למעשה כמעט כל חיי אני מחפש דרכים פילוסופיות ורוחניות מעניינות לחיות. לפעמים אני סובל מזה. השיטה של התעניינות בתחביבים הופיעה אצלי בשנים האחרונות. לכן עכשיו אני נלחם עליה וייתכן שהיא סוף הדרך במשולב עם אסרטיביות חזקה. לפעמים אני מנסה עכשיו גם דרך אחרת כמו לספר על נושאים משותפים ולהימנע ממצבים שיאלצו אותי לשקר, אבל זה פוגם באסרטיביות ולכן אולי זה לא טוב. בעבר ניסיתי רעיון להגיב עניינית בהתאם למה שנאמר לי ואם זו העלבה לסתור אותה, כמעט מבלי לדבר על הדיבור עצמו ועל דרך הדיבור.
 
האמצעים שפוגעים במטרה

פילוסוף יקר,
המטרות שלך כל כך טובות וכל כך ראויות. אתה בסך הכל רוצה שיראו אותך, שיכירו בטוב שבך, ביחודיות שלך. אתה רוצה להיות ביחסים טובים עם אנשים, להיות שייך ואהוב.
אבל מהקריאה של דבריך לאורך שנים - נראה שזה לא מצליח. ולא כי "עוד לא" הצלחת ובקרוב תצליח, אלא כי לא ניתן להצליח בדרכים שאתה בוחר. הן סותרות את המטרה ומרחיקות ממנה!
ההתעקשות, ה"מלחמה" שאתה מתאר, מרחיקה אנשים ממך, ומשאירה אותך עוד פחות מובן, עוד פחות מקובל ואהוד.
כדי לממש מטרות פילוסופיות - יש צורך באמצעים פרקטיים. לבדוק מה עובד ומה לא עובד בעולם - לאמץ את מה שעובד, ולהימנע ממה שלא. כך שאת המחשבה הרוחנית העמוקה והיצירתית כדאי להשאיר לתחום המטרות, ואילו כשמגיעים לבחירת אמצעים יש לבחון ראשית מה עובד, כיצד הדברים האלה עובדים בעולם, איך אנשים אחרים עושים את זה - ולנהוג בהתאם...
 
אני מאמין בדרך הזאת וחשבתי עליה

לדבר על דברים שעושים ואוהבים צריך כדי לדבר על דברים חשובים ואישיים מהחיים. להיות אסרטיבי וברור צריך כדי להשיג מטרות ביעילות בעזרת הדיבור. להגיד אמתות ודברים נכונים צריך כדי למנוע אי הבנות וליצור שיתוף פעולה.
 
שאלה עקרונית

לו היית אילם (ולכן לא מסוגל לשאול אנשים על תחביביהם), האם עדיין היית יכול לממש את אהבתך לעובדת ההשמה דרך חברויות אם אנשים, או שבמקרה זה לא היתה שום דרך לכך?
האם ניתן למצוא דרכי נוספות לבטא את אהבתך בלי להשתמש בשאלות על תחביבים (גם אם זו דרך טובה שחשבת עליה)?
 
אנסה לענות לשאלה התיאורטית

לולא יכולתי לדבר עם אנשים, אולי הייתי מבטא את הרוחניות שלי דרך כתיבה כמו כתיבת שירים, יצירות ורעיונות וגם עזרה לאנשים בפורומים. אפשר לשתף תחביבים ודברים מהחיים גם בלי לדבר, למשל להראות דברים שעשיתי כמו שירים במחשב ודברים שראיתי כמו ספרים יפים שקראתי. אפשר לשוחח לא רק ע"י קול אלא גם ע"י כתיבה, כמו במחשב ובמכתבים.
 
ואולי אפשר גם לשוחח בלי מילים או מעבר למילים?

אולי מה שבאמת מקרב אנשים הוא לא העיסוק בתוכן מסויים, אלא ההרגשה שמישהו מקשיב להם, רואה אותם, אוהב אותם ואמפתי אליהם. ואולי זה מה שצריך לשאוף אליו כדי להיות רוחניים...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
המלחמה כאהבה

פילוסוף יקר,
אתה כותב על המלחמה שלך בחומרנות של החברה, ונראה לי שהמלחמה שלך אינה אלימה דווקא. אתה אולי רוצה לשנות את החברה, להשפיע עליה בצורה חיובית. אפשר להתווכח האם יש צורך לשנות את החברה, אבל אולי לכולם ברור שהחברה היא לא מושלמת, ואולי אתה רגיש יותר להיבט חברתי מסויים שמעיק עליך, אולי יותר מעל אחרים. יכול להיות שהדבר הכי חשוב שאתה נלחם עליו הוא החופש להיות אתה ולבטא את עצמך בחברה, מלחמה על המקום המיוחד שלך, אדם רוחני, בחברה שאותה אתה תופס כלא רוחנית דיה. אני מאחלת לך שתרגיש שהחברה נועדה גם עבורך, שגם לך ולתפיסת העולם הייחודית שלך יש מקום בעולם, ושהמלחמה שלך תהיה הדרך שלך לבטא אהבה, ושתצליח בה.
 
למעלה