איך להתמודד אם כישלון??

[or871]

איך להתמודד אם כישלון??

אז ככה... אני בן 30 אין לי תואר או מקצוע אין לי עבודה ומרגיש שאין לי עתיד
התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה ומשם עברתי לטכניון, הפסקתי את הלימודים, התחלתי אותם שוב באוניברסיטת חיפה ומכוון שהיו דברים הרבה יותר "חשובים" לעשות נשרתי מהלימודים.
אני גם מתמודד עם דיכאון וחרדה חברתית
אז עכשיו כבר כמעט שנה יושב בבית לא עושה כלום...וחושב להתחיל ללמוד מחדש לתואר אבל בחיי לסיים תואר ראשון בגיל 34-35 זה בדיחה עצובה מצד שני אין לי ממש "בררה"
חפרתי מספיק...
איך מתמודדים? מה עושים? נראה שאני פשוט לא לומד מטעויות העבר

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

בריחה מאחריות

הי אור,
לפי מה שאתה מתאר, אין לך תואר, ואתה לא עובד.
מדוע אתה חושש מלימודים בגילך?
אינך כל כך מבוגר, אומנם לא מיד אאחרי צבא אבל יש עוד סטודנטים בגילאים כאלו, ועדיף עכשיו מאשר להשאר עוד בבית בלי לעשות כלום.
אם אתה חושש מלימודים אוניברסיטאים, לך ללמוד מקצוע, פתח את עצמך, כי נראה לי שאומנם קל לא ךעשות כלום, אבל זה הכי "פדיחות"
ובעיקר אין מוצא מזה. לימודים תסיים תוך 3 שנים ותצא ממה שאתה מתבייש בו למצב טוב יותר שבו יש לך מקצוע, ותצא לעבוד.
מהדהד לך?

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

גם אני סיימתי תואר ראשון אחרי גיל שלושים. אני מציע שתמצא לך מגמה שחשובה לך במיוחד ומעניינת אותך במיוחד, ותשקיע בה מתוך עניין אמתי שתמצא בה. נושא שמעניין אותנו מגרה אותנו לעסוק בו וחשוב שנעסוק בו, וכך אפשר לנווט את חיינו למגמות המתאימות לנו. למשל, אני מאד אוהב לכתוב שירים ורעיונות במחשב ואוהב ספרות, פילוסופיה ומלים ולכן עשיתי תואר בספרות ואחר כך למדתי קצת פילוסופיה ואחר כך עוד כל מיני דברים על תנ"ך ומדעי היהדות. כל אחד מוצא לך את המגמה המתאימה לו שמאפשרת לו להתבטא ולבטא את אישיותו הייחודית.
&nbsp

 

[סהר-תמיכה]

לשנות את המחשבה

אור יקר,
נשמע שאתה דואג מאד מ"איך שהדברים נראים". נראה לך שלסיים תואר ראשון בגיל 35 זו בדיחה עצובה. אולי אתה שבוי בסטיגמות חברתיות הקשורות ל"גיל הנכון" לעשות את הדברים. אבל האם באמת החיים הם כאלה? אם לעשות תואר מעניין אותך, ומקנה לך מקצוע, האם ישיבה ללא מעש עדיפה, כי "מאוחר מדי"?
ומהן "טעויות העבר"? הנשירה מהלימודים? אני מבינה שאתה סובל מחרדה חברתית ודיכאון. אם הללו קשורים לעובדה שלא התמדת בלימודים, האם יש טעם להאשים את עצמך? אולי אין גיל נכון וגיל לא נכון. אולי לכל אחד יש קצב משלו, בגלל שלכל אחד יש שביל חיים אחר. אם עשית בחירה מסויימת, אולי זה מה שיכולת לעשות באותה נקודת זמן. יכול להיות שאתה חושב שיכולת לבחור אחרת ולא עשית זאת. היות והגעת למצב שבו אין לך מקצוע ביד, אתה מסיק שטעית. ומה אם היית צריך להתמודד עם דברים שמישהו אחר, בן גילך, לא היה צריך להתמודד איתם? האם הוא חי חיים נכונים יותר משום שמסלול חייו קל יותר? האם יש קשר בין הדברים? ואולי קל יותר לחיות מחוץ לסטיגמות המגבילות, ולעשות מה שאתה מרגיש שנכון בשבילך. אפילו לשנות כיוון מבחינת מחשבה על מקצוע, אם זה מתאים ועולה על דעתך.