טרגר

טרגר

מביט על התקירה כל היום מביט על מה שיכל להיות ולא היה , רואה את מה שלא היה , לא תהיה לי אהבה כי לא מגיע לי , פשוט לא אני יושב וחושב על חיי על מה שעברתי במשפחה ומחוצה לה ומבין סופית שיש לי חלק בזה , אני אשם בכל , עובדה שאחי לא חטף מכות מאמא שלי כי היה ילד טוב ואני כן חטפתי , אבא מכבד את אחי ואותי לא חושב שאני ילד מפגר , לא

יודע אני מרגיש מזהום, טמא, מטונף , ילד שמגיע לו לאכל כאפה כדי להתיישר , אני לא קונה את התפישה שהורים רק צרכים לאהוב וזה תלוי רק בם זה לא נכון לכל דבר יש שני צדדים אין עשן בלי אש , אז חטפתי כי הייתי רע ככה סבתא אמרה לי שהחדירה לי מחט לשפתים אני זוכר שהייתי מנסה לברוח הייתי כאלו נכנס לעולם אחר או עם אמא שהייתי

קופא בזמן שהיא דפקה לי מכות עם חגורה , הייתי שוכב על המיטה וסופר את השניות וכלו מנותק ולא שם , ושנים נתתי לה לגעת בי עד גיל שמונה עשרה בערך , כי היא רצתה להוציא עצבים ואני נתתי לה הייתי פשוט עומד והיא לוקחת תידים שלה ושורטת אותי עד זב דם והכל

טפטף ושמתי חולצה ארוכה וזהו ככה מגיל צעיר מאוד , אז לא יודע אני רציתי בזה אחרת הייתי מספר כמו עם הנוער שבמשך שנים לא ספרתי על התעללות מינית כי לא חשבתי שהורי יכולו לעזור לי , אז אני אשם ככה אני מרגיש זונה מטונפת שרוצה לסבל זה כואב כל כך אבל אני אשם , טוב זהו .מספיק זיינתי בשכל .
 
שלום

אסור בשום אופן לתקוף אדם באלימות, ואם תוקפים צריך להתלונן במשטרה או לפחות ברווחה. אדם צריך לאהוב ולהעריך את עצמו. אין צורך לחשוב שאתה אשם, אבל כדאי לקחת אחריות ולהיזהר ממקרים כאלה בהמשך. עכשיו שאינך עם ההורים, אולי הריחוק יקל על כולכם ותוכל להשתקם מחדש. הורים טובים לא מכים ולא מתעללים. שאף להתקדם ואל תמעיט בערך עצמך.
 
תודה רבה על התגובה

אני צריך ללמוד לא לאשים את עצמי זה חלק מהפרעה פוסט טראומה מורכבת .
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ואולי אפשר אחרת

נתנאל יקר..

חזרת אלינו.. ואיתך החוויות מהעבר שהשאירו בך צלקות נפשיות, וגם פיזיות.. חוויות שלא מרפות ממך לרגע, שהן כל כך חיות ובועטות בתוכך, מכאיבות ומעלות את אותן תחושות שחוזרות על עצמן- של יחס מזלזל ומתעלל מבני המשפחה.. אלה שאמורים לתת בדיוק את היחס ההפוך.. תחושות של חוסר אונים ובעיקר אשמה אינסופית, שחותכת בבשר החי על דברים שבכלל נעשו לך.. נדמה שהן לא מפנות שום מקום לפתוח דף חדש ונקי בחייך.. נאחזות בך בכל דרך ושואבות כל כוח אפשרי שעוד נותר .. ובניגוד לאמרה המוכרת- "הזמן עושה את שלו.." נראה שאתה מרגיש בשלב זה של החיים, שהזמן לא מצליח לעשות את שלו.. שאולי דווקא להפך- ככל שהזמן עובר הקושי לשכוח, למחוק, לשים מאחור- רק מתגבר... נראה שהתחלת להאמין בכך שאולי בכלל אין פתרון, משהו שישים סוף לכאב ולמעשה נגזר עליך לחיות את הסבל הזה לכל החיים..

יקר, נראה שקיבלת החלטה שאתה אשם בכל המצב הזה, שהרי לא יתכן שמתנכלים רק אליך ואין סיבה מוצדקת לכך.. אני רק יכולה לדמיין כמה בטח קשה לשאת ההרגשה הזאת, היומיומית, שרודפת אותך ומקשה לחשוב בכיוון קצת אחר.. ואולי, נתנאל, הקושי טמון בלמצוא את עצמך מחדש, לשים את כל המחשבות השליליות בצד, ולעשות "חישוב מחדש" עם חשיבה חיובית ומאמינה יותר.. מאמינה שזה לא יהיה פשוט לנסות את ה"סוויץ'" הזה, אבל שתדע שאנחנו תמיד כאן בשבילך, ויותר מנשמח שתמשיך לשתף אותנו, בכל דרך שתבחר..

שולחת לך חיבוק וחיזוק מכל הלב
 
תודה רבה מדויק מאוד כרגיל

אני אכן צריך ללמוד לחשוב על דברים חיובים אבל אני מתקשה בגלל הפוסט טראומה ודיכאון קלני הכל צף לי , אבל אני מבין בהגיון מה את אומרת אבל הרגש מקשה , תודה שוב
 
למעלה