הלואי ויכלתי

לאה613

New member
הלואי ויכלתי

שבוע טוב ,אני מאד מאד עצובה מדוכאת .ואני מאד רוצה לא להיות כזו.לפני עשרה שבועות סולקתי מטיפול פסיכולוגי שהיה במשך שבע שנים רובו פעמיים בשבוע.ותוך שבוע מצאתי את עצמי בלי טיפול המטפלת לא עשתה תהליך של פרידה לא העברה ולא התקשרה לשאול מה שלומי..אני מגעגת אליה נואשות וזה מפריע לי מאד גם בחיי היום יום . לא מצליחה לתפקד רגיל למרות שאני מאד מנסה הקב"ה מאד טוב אלי וקרו לי דברים מאד טובים בזמן האחרון ואני מודה מאד מאד ולכן אני כל כך מתביישת בגעגועים העזים שיש לי אליה.יש לי ב"ה בעל וילדים ועבודה שאני אוהבת יש לי כעסים ענקיים אל המטפלת על מה שהיא גרמה לי .גם תוך כדי הטיפול היו לי כעסים גדולים עליה. גם לא ברור לי מה קרה בדיוק בטיפול .כל מי ששאלתי ענה לי שלא ככה מסימים טיפול לא משנה מה.ושלחתי לה ביום שישי מכתב על מה שאני מרגישה וכל הזמן אני בודקת אם היא ענתה לי .וכמובן שאני לא חשובה לה והיא לא ענתה .ומצד שני יש לי המון דברים לעשות ואני לא עושה כי אני ממש מאובנת מדוכאת.ואני לא יכולה לדבר על זה כמעט עם אף אחד.אני לא יכולה להגיש לבעלי,למשל שאני מתגעגעת אלי ה בשגעון כי זה מאיים עליו כל הקשר איתה איים עליו קצת. ואמת פתחתי תלות נוראית בה ובטיפול עד כדי התמכרות .כי היא הייתה ההורה שתמיד חפשתי סמכותית ומצד שני חמה ואוהבת. אך מצד שלישי היו גם הרבה תסכולים בטיפול וכ"כ כואב לי הייתי רוצה שמשהו יקשיב לי ידריך אותי ימלא את הכאב או שאהיה מפוקסת במה שאני צריכה לעשות .תודה מראש על העזרה
 
הי

אני חושבת שזה טבעי להרגיש ככה ופרידה מקשר עמוק שנמשך שבע שנים סביר להניח שהכאב לא יתמוגג באחת ויקח ללב זמן להחלים ולהתאבל. היא היתה כמו ההורה שתמיד רצית אבל היא לא ההורה וכן היה אכפת לה ממך ככול הנראה אבל חייבים לשמור על גבולות טיפול כדי שהמטפל יוכל לשמור גם על עצמו ועל החיים שלו. ילדים בקשר עם הורים בודקים גבולות ומותחים אותם ואולי מכיוון שחשת שהיא כמו אימך מתחת גם את הגבולות לבדיקת תגובותיה אבל פה בדיוק ההבדל בין הורה למטפל . אני חושבת שתקחי את הזמן ולהחלים ולהפיק מסקנות מהאירוע כדי להצליח לצמוח ממנו שבטיפול הבא דברים ילכו יותר למישרין ויהיה קשר טוב אבל תוך כיבוד הגבולות האחד של השני
 

לאה613

New member
תודה את צודקת

כנראה מתחתי את החבל יותר מידי.ולא מספיק כבדתי את הגבולות
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
כאבי פרידה...

שלום לאה,

אני שומעת הרבה תסכול, כעס וכאב על הפרידה מהפסיכולוגית שחווית אותה כפתאומית וחד צדדית..
נשמע שאת לא מרגישה מוכנה לריק הזה שאת חווה עכשיו, בלי דמות חמה ומדריכה שתהיה שם בשבילך..
נראה גם שאת מודעת לזה שאת תלויה בפסיכולוגית שלך ולכך שהיא היוותה תחליף להורה שלא היה לך, ושכנראה יש לך צורך במישהו מכיל ומחזיק שיהיה שם עבורך וייתן לך כוחות לתפקד...נשמע שהטיפול היווה מקום משמעותי לפורקן שאפשר לך להתמלא מחדש, ובהיעדר מקום שכזה נראה שאת מרגישה משותקת נוכח דרישות המציאות... את מספרת שכיום אין לך מקום שכזה גם בחייך הפרטיים, ואולי הפער בין היכולת לפרוק לבין החסך הנוכחי מקשה עוד יותר על ההתמודדות עם הפרידה...

אולי השאלה היא האם פרידה מאדם הופכת את הקשר שהיה עימו לבטל וחסר משמעות? ואולי ניתן להשתמש בפרידה כדי ללמוד משהו על עצמך, על הצרכים שלך, על האופן בו ניתן היה לדבר אותם בטיפול, על הדברים שהטיבו והדברים שהיו פחות נכונים שם עבורך... ללמוד משהו על האופן בו מתמודדים עם אכזבות ועם פרידות... ואולי כך הכאב הנוכחי של הפרידה הוא בעל הפוטנציאל להוות כאב של גדילה?

מזמינים אותך להמשיך ולשתף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
שלום

אני לעומתך לא הייתי בתלות במטפלת שלי, אלא אהבתי אותה אהבה כנה כאדם וגם היא לא רצתה בי ואף לא התקשרה אחרי שנגמר הטיפול לשאול לשלומי. אם את זקוקה לעזרת המטפלת, האמיני ביכולותיך ונסי בכל זאת להסתדר בכוחות עצמך. אדם יכול לעזור לעצמו. אם זו לא אהבה אמתית אלא היקשרות ותלות, אפשר בעזרת בגרות והחלטה להתגבר על זה. אם זו אהבה, אפשר לדון עם המטפלת בשאלת הקשר ולפתור את זה.
&nbsp
 
למעלה