טרגר

טרגר

אמצע לילה ואני מכבה על עצמי סגריות לוקח אחד ועוד אחד על שני הידים לוקח עפרון ותולש לעצמי את העור יורד דם וזה טוב , מרגיש חיי כמו שאומרים לפני כמה שבעות חתכתי את עצמי לגמרי ודקרתי גם את פני , שיבטו כולם במטורף אמא בעצמה אמרה שיש לי פנים של מטורף אלים. מי שאני ילד שהוצאתי ממנה את כל הרוע אז מגיע לי נכון יא אמא, אז לקחתי סכין

גילוח והתחלתי לגלח את כל פני עד ירד דם אולי ככה אמא תאהב להביט בי אולי ככה אמא תזכר שאני זו היא תמיד אמרו שאנו קופי רק.שאני זכר והיא נקבה , היא מתאפרת ושמה אדום ואצלי הדם נוזל ישר מהשפתיים , אבא יתן לי סטריה יאיים באישפוז על הזין שלי הוא הסיבה שאני מפחד להביא ילדים לעולם כמו שאמר בוב דילן בשרי המלחמה , מפחד להיות כמוף אבא יש לי יצר בדיוק כמוך

משפחה של פסכופתים סדיסטים התפוח לא נפל רחוק מעץ סבתא צודקת גם לה לא חסר דקרה אותי בשפתים החדירה אז פעם אחת לקחתי מחט ונסיתי לתפור את עצמי והיא נבהלה ואמרתי עכשיו אני אשתוק לעד לא אקלל לעולם ואז

הפסיקה האמא היחידה שלי היא היחידה שנתנה לי אהבה גלויה אי פעם חינוך ככה היא חשבה אני ראיתי פצע פצע גדול בלב ובנוגע להורים למופת אוהב אותם סך הכל אבל לא קל .. סך הכל משפחה טובה או נוטה לזה אפילו שאכלתי זין לפה מגיל אפס ממי שאמור היה לשמור עלי ככה זה משפחה לא בוחרים , וזין לא רק נפשי אלא פיזי ככה זנ נפש גוף מה מכונה התעללות מינית במשפחה נפשית רגשית הזנחה הכל העקר אבא אומר אני מפונק כי לקח אותי פעמים בשנה למלון חח
 
שלום

יחסי משפחה אמורים להיות אוהבים, ואם אינם תקינים חשוב לפעול לתקן אותם ולפעמים גם בעזרת גורמים חיצוניים. אלימות אסורה, ואם תוקפים באלימות אפשר להתלונן. אדם צריך לאהוב את עצמו ולדאוג לטובת עצמו, גם אם רע לו. דווקא אם רע זו סיבה לדאוג שיהיה לנו יותר טוב. שמור על עצמך ואני מקווה שתצליח להתגבר על הכול.
 
אמא'לה, כמה כאב!!!

אני קוראת ומרגישה שאתה מאוד מאוד סובל ... ושהקשר עם המשפחה הוא טריגר שמעצים את הסבל...
יש משהו שאתה יכול לעשות כדי להמנע מטריגרים שמעצימים ומלבים את הכאב אצלך? שגורמים לך לרצות לחתוך את עצמך כמו שתיארת?
 
לצאת מהבית

זה אולי הדרך אבל אני חושב שתמיד היו טרגרים כל דבר קטן
משפיע עלי עומק , ככה סה אנשים מאוד רגשים , אני צריך לעזוב את הבית , אני כנראה מקבל הוסטל אז אולי המצב ישתפר , אכן מתוסכל הרגשתי
מאוד לא טוב ביום שישי בלילה שכתבתי וכולי חתכים וכווית אני צריך ללמוד להתאפק זה קשה , תודה לך על התגובה והניסיון לסייע
 


יופי, אז כבר יש תקווה באופק הלא-מאוד-רחוק.
ואני מאוד מקווה שגם בימים שנותרו עד אז, תצליח להיות מספיק "בעד עצמך" כדי לא לוותר ולא להיכנע לדחף... ותנסה למרות שאתה גר בבית הוריך - כמה שפחות להתחכך איתם. למצוא יותר פעילויות בחוץ למרות הקושי ...
 
אני לא יוצא מהבית כבר 6 שנים כמעת

אני לא רגיל לראות אנשים אני מאוד מתבודד ובודד אנט יש לי פוביה קשה מבחוץ אני פשוט רואה גוויות ברחבות פשוט ככה , לא יכול לצאת ויש לי ויסות חושי מאוד שונה מהרוב , אני אוטיסט ופוסט טראומה מורכבת ומפחד מרעש ומכל תנועה או שינוי , קשה לצאת מהבית אבל אני משתדל פעם בחוד, לצאת לסבתא אבל במונית ולפעמים הולך לקניון אבל מאוד קשה לי שם ..
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
הצפה...


נתנאל יקר,
אנחנו קוראים אותך ביומיים האחרונים ומרגישים שאתה מאוד מאוד מוצף...
שזכרונות העבר שבים ומציפים ולא נותנים לך מנוח...
ונדמה שיחד עם ההצפה הזו, מתגברת הפציעה העצמית, מתגבר המתח בבית, ואתה מבצע מעשים שמסכנים אותך מאוד...
לא ברור מה גרם להצפה הזו, אולי דווקא האפשרות הקרבה לעזוב את הבית ואת ההורים, להוסטל, מעלה מחדש בעוצמה גבוהה את כל מה שחווית בבית הזה...
ואולי למרות שעבורך שני ההורים שלך לא הטיבו לשמור ולהגן עלייך ואף פגעו בך בעצמם בדרכים שונות, עדיין המקום הזה הוא מוכר, גיהנום אולי, אבל מוכר
ואולי, לצד התקווה שיש בהוסטל, יש גם המון חששות מפני עזיבת המוכר, רע ככל שיהיה...

אתה סיפרת כמה פעמים על הקושי לתת אמון ואתה מתאר קושי לצאת מהבית, מחשש שיפגעו בך שוב... ולאור המקרים הקשים של הפגיעות בך שתיארת ביומיים אלו ובעבר, אני יכולה להבין את הקושי לסמוך, את הקושי שיהיה שם מישהו שיהיה שם ויחבק את כל הצלקות, הנפשיות והפיזיות...

ואולי ההודעות הרבות מהרגיל שלך, שאתה כותב כאן ביומיים האחרונים, הן ניסיון לבחון האם יכולים לראות אותך על כל הפצעים והפגיעויות שבך ועדיין לקבל אותך, לתמוך בך, לרצות להיות שם עבורך..
אולי, רגע לפני שאתה יוצא להוסטל, בו חלק מהשיקום הוא ללמוד לאט לאט לתת אמון באנשי הצוות ובאנשים המתגוררים בו ולהיעזר בהם, אתה מבקש לראות שאנחנו כאן עבורך, חברי הפורום והמתנדבים...

אנחנו רוצים להזמין אותך לעשות שימוש בצ'אט האישי שלנו, אם אתה חושב שזה יוכל להקל במעט בתקופה זו, וחשוב להגיד גם שכדאי לדבר עם הפסיכיאטר שמטפל בך, שכן כשהמים סוערים רצוי לנסות להקיף את עצמנו בכמה שיותר גלגלי הצלה...

אנחנו כאן עבורך,
רוצים לסייע במה שנוכל ותמיד להציע אוזן קשבת ומקום בטוח...
 
טרגר

חתכתי את עצמי מאות פעמים אולי יותר לפעמים ישבתי עשרים דקות וחתכתי כאלו אני פורס עוגה יש לי דסאוציה מאוד מאוד קשה זה חלק מהפוסט טראומה מורכבת ויש לי נתק מהגוף . ואני לא מרגיש כלום זה על אוטמט כמו שאת חותכת עגבינה , אני מאוד קהה חושית , רגשית גופנית

ולא ממש מרגיש כאב הגעתי למצב שאני דוקר את עצמי עמוק ולא כאב לי מאוד יש לי עד עכשיו סימן שנה וחצי כבר , הרבה נסינות התאבדות חלקם אלימים מאוד החדרתי זכוכית לראש כדי להגיע למוח וקשרו אותי , הייתי מאושפז כמה פעמים במחלקות מאוד סגורות למסכונות גבוהה מאוד קראו לי אל קעידה ושאין מקןם בארץ שמתאים

לי רצו לשלוח אותט לכלא פסכיטרי מאוד סגור והורי רחמו עלי והצלו אותי כי הם מקשורים וסבא עזר לי והביא עורכת דין שתראה שאני בסדר ושחררו אותי מהר , הרבכ סיפורים גדלתי בעיר פשע וכאדם נורא רגיש קשה לחיות בעיר כזו ואתה מושפע אז הסתובבתי עם עבריינים ועם מטורפים מסוכנים וגם לי יצא

שם בעיר שלי כאיש מאוד מסוכן ואני הפסקתי להסתובב איתם ואנט לא יוצא מהבית כבר 6 שנים גם בקלל הפחד להסתבך והמון מעצרים , מכות עם שוטרים , חשמלו אותי כי לא השץלטו עלי כי אני יודע אומניות לחימה מאוד טוב, קיצור מורכב עכשיו אני בדרך לקבל הוסטל נקווה לטוב .
 
למעלה