לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי
אני אדם חזק מאוד, מלא בטחון, אסרטיבי, ומצליח בכל מה שאני בוחר לעשות.
הבעיה היא, שאני סובל מהפרעה בי פולארית כבר 15 שנה, עברתי מיליון פגישות, לקחת מיליון סוגים שונים של כדורים, בסוף מצאתי כדור שעוזר ומאז אני איתו.
הבעיה החלה כאשר התחלתי להרגיש יציבות, יצאתי לעבוד, התחלתי לבנות את עצמי, הגשמתי חלומות, השגתי מטרות, וחייתי טוב.
אבל זה עברתי קריסה, כנראה בגלל שהעמסתי על עצמי יותר מידי, והפרצו אצלי התקפי חרדה, שוב טיפולים, מעקבים, תרופות, ושוב יצאתי מזה והרגשתי בסדר גמור.
התחלתי שוב לעבוד, להתפתח, להתקדם, להגשים לעצמי חלומות.
אחרי זה התחלתי להסתכל קדימה, והחלטתי ללמוד, אז נרשמתי לקורס, אפילו לא תואר, סתם קורס מקצועי, והורדתי בשעות העבודה כדי לא להעמיס על עצמי, בחודשיים הראשונים הכל היה בסדר, עבדתי לא הרבה, פחות מחצי משרה, למדתי רק פעם בשבוע, בלי לחץ, התאמנתי בצורה קלילה, התחלתי לשמור על תזונה מאוזנת, ללא סוכרים, ללא שומן, ועוד כל מיני.
אבל אז פתאום הדיכאון שוב קפץ לביקור, ומאז, כבר חודש, שהוא לא עוזב אותי. הוא פוגע קשות בלימודים שלי, הוא פוגע קשות בעבודה שלי, והוא הולך ומתחזק לרמה שפשוט בה לי לבכות, להעלם.
בכל פעם שאני עושה 2 צעדים קדימה, אני עושה 3 אחורה, כבר 15 שנה ככה.
אני מיואש לגמרי, לא רואה מוצא!!!
אני זקוק לתמיכה וליווי ועידוד ממישהו קרוב, אבל אין לי אף אחד, אני תמיד הייתי לבד (בחרתי להתבודד, יש לי אופי כזה), וכאשר מנהלים חיים של בדידות, יש לזה מחיר, יש לי כלכך הרבה ידע ופוטנציאל, וכוח, ובטחון בעצמי, אבל אני לא מצליח לעשות כלום בגלל הדיכאון המזדיין הזה שמוריד אותי לברכיים כל הזמן!!!
אני אדם חזק מאוד, מלא בטחון, אסרטיבי, ומצליח בכל מה שאני בוחר לעשות.
הבעיה היא, שאני סובל מהפרעה בי פולארית כבר 15 שנה, עברתי מיליון פגישות, לקחת מיליון סוגים שונים של כדורים, בסוף מצאתי כדור שעוזר ומאז אני איתו.
הבעיה החלה כאשר התחלתי להרגיש יציבות, יצאתי לעבוד, התחלתי לבנות את עצמי, הגשמתי חלומות, השגתי מטרות, וחייתי טוב.
אבל זה עברתי קריסה, כנראה בגלל שהעמסתי על עצמי יותר מידי, והפרצו אצלי התקפי חרדה, שוב טיפולים, מעקבים, תרופות, ושוב יצאתי מזה והרגשתי בסדר גמור.
התחלתי שוב לעבוד, להתפתח, להתקדם, להגשים לעצמי חלומות.
אחרי זה התחלתי להסתכל קדימה, והחלטתי ללמוד, אז נרשמתי לקורס, אפילו לא תואר, סתם קורס מקצועי, והורדתי בשעות העבודה כדי לא להעמיס על עצמי, בחודשיים הראשונים הכל היה בסדר, עבדתי לא הרבה, פחות מחצי משרה, למדתי רק פעם בשבוע, בלי לחץ, התאמנתי בצורה קלילה, התחלתי לשמור על תזונה מאוזנת, ללא סוכרים, ללא שומן, ועוד כל מיני.
אבל אז פתאום הדיכאון שוב קפץ לביקור, ומאז, כבר חודש, שהוא לא עוזב אותי. הוא פוגע קשות בלימודים שלי, הוא פוגע קשות בעבודה שלי, והוא הולך ומתחזק לרמה שפשוט בה לי לבכות, להעלם.
בכל פעם שאני עושה 2 צעדים קדימה, אני עושה 3 אחורה, כבר 15 שנה ככה.
אני מיואש לגמרי, לא רואה מוצא!!!
אני זקוק לתמיכה וליווי ועידוד ממישהו קרוב, אבל אין לי אף אחד, אני תמיד הייתי לבד (בחרתי להתבודד, יש לי אופי כזה), וכאשר מנהלים חיים של בדידות, יש לזה מחיר, יש לי כלכך הרבה ידע ופוטנציאל, וכוח, ובטחון בעצמי, אבל אני לא מצליח לעשות כלום בגלל הדיכאון המזדיין הזה שמוריד אותי לברכיים כל הזמן!!!