לשחר ולקוראי הפורום- אנסה להסביר את עצמי
שחר יקרה, כיוון שפתחת את הנושא אני מרשה לעצמי לומר לך. אחרי כל המסרים שהיו בינינו וההערכה שלי לך ולדעותייך
ההתעלמות שלך מהודעותי (בכ"ז כתבתי על מחשבות התאבדות לא סתם הודעה) על גבי הפורום ובמקביל העברת הביקורת מצידך עלי או על התנהגותי (שנכתבו בגלוי אך לא כלפיי אלא מרומזות בהודעות לאחרים) היו מאוד פוגעות.
לא שלא היה מקום לביקורת, אבל כמו שיימי- הייתי מעריכה אילו היית אומרת אותה גלויות על גבי הפורום, או במסר אישי.
מכיוון שאני מכירה אותך טוב כל כך (להרגשתי הסובייקטיבית), אני חושבת שאני מבינה לפחות חלקית את ההתנהגות שלך, ואני גם יכולה להעריך את הנכונות שלך להגנה על מטפלים ובפרט כשאת בטיפול שכל כך מיטיב איתך ואולי הרגשת בכתיבתי מעין "התקפה אישית" על מטפלת שאינה נמצאת והרגשת רצון 'לסנגר' עליה, ולו רק כדי להציג (גם חלקית ותאורטית) את נקודת מבטה.
מזוית הראיה הזו התנהגותך ביטאה נאמנות למיטיבייך (גם אם אינם בפורום) ומצאת לנכון להגן על חבריהם הקולגות שאינם יכולים לבטא את דעתם והשקפתם.
אני לא יכולה להאשים אותך על כך. זה אפילו היה, במחשבה נוספת, צפוי מראש..
ברצוני לנצל את ההודעה שלך לניסיון להסביר את עצמי.
השתדלתי תקופה מאוד ארוכה לשתוק, ממגוון טעמים וכשהיו לי הערות גם כתבתי למי שכתבתי במסרים כדי לא לפגוע באיש, ככל שניתן. (לא כתבתי על הכל בפורום כמובן)
כתבתי בפורום כמוצא אחרון להתמודדות עם רגשות קשים שנותרו ללא הקלה זמן ממושך - ההקלה שבכתיבה איפשרה לי להמשיך שלא לפגוע בעצמי, כשזאת הייתה המטרה שעמדה לנגד עיני. הכתיבה הייתה נדרשת לצורך חיי.
לכן, כמוך אני מבינה שעשיתי טעויות (ופעלתי בכיוונים שונים שרובם אם לא כולם נסתרים מעינייך ומעיני הפורום בניסיונות לתקן)
ובכל זאת גם כיום, אני חושבת שהבחירה שלי בחיים הייתה נכונה. היא גבתה מחיר כבד, זה נכון ובכל זאת פעולת הכתיבה בזמנו הייתה הכרחית לי.
אני לא יודעת אם מישהו מודע לכך אך הכתיבה שלי פגעה מאוד גם בי. מהסיבה שאני קשורה למטפלת ואוהבת אותה ולא מצאתי כל מוצא אחר!!!!!!!!
להעביר ביקורת על המטפלת שלי על גבי הפורום היה כואב בשבילי. וראי שחר- אף אחד עדיין לא נתן פתרון אחר!!! שלא כולל את העזיבה שלי את הטיפול. כך שלא רק אני לא מוצאת פתרון אלא כל אחד כאן בפורום (ובפורום 'הפסיכולוגית').
הכתיבה בפורום הייתה האפשרות הפחות גרועה והכרחית לצורך הישרדותי הפיזית.
חלק מהכאוס שנוצר אצלי בהרגשה הוא כזה שמגובה על ידי החוק.
לאחר שהתייעצתי עם הפסיכולוגית (בפורום) ועם פסיכולוגים נוספים הגעתי למסקנה שהטעות היא שלי, שהציפיות שלי מהטיפול ומהחוזה הטיפולי היו מוטעות
וכאחת שעברה לא מעט טיפולים, וכבר הרגשתי מנוסה ובעלת ביטחון מסוים, חשתי תסכול רב מהמצב שנגלה לעיני, שהיה כואב במיוחד בזמן מצוקה ללא מקור רשמי למענה.
ועדיין אגב, אני חושבת שיש מקום לשיפור הסטינג הטיפולי מצד החוק.
לא יתכן שלמטופל לא יהיה כל חומר עם חובות וזכויות להתייחס אליו. המטופל הוא גם צרכן של טיפול נפשי הוא גם אדם שמגיע ומשלם כאדם בוגר וכבוגר עם חובות יש לו גם זכויות- אך היכן הן כתובות ונאמרות לו? - בשום מקום.
אני מניחה שגם המטפלים נפגעים מהעמימות הגדולה. אם לנו המטופלים לא ברור מה התנאים בטיפול אז מה המטפלים יגידו ולמי יפנו?
בהסכם שהיה לי (שנערך בשתיים-שלוש פגישות) עם מאמנת אישית הגדרנו לפני תחילת האימון תנאים שיהיו מקובלים על שתינו (ונערך על התנאים משא ומתן לפני):
באיזה יום מגיעים, משך הפגישה והתשלום, מתי הוא נמסר ומה קורה אם מאחרים (לזמן ולמחיר), האם ניתן לבטל מפגש (בהחלט) באיזו תדירות ובאיזה אמצעי תקשורת להודיע (קורה גם שהמטפלת לא יכולה) והאם משלמים על מפגש שהתבטל. וגם שוחחנו מראש על הערכת משך הטיפול ועל אפשרויות (הדדיות!) לסיום הקשר המקצועי בהתראה מסוימת של מספר פגישות מראש. נכתבו גם החובות שלי ודרכי יצירת הקשר בין המפגשים (שהמאמנת לא רק הסכימה אלא חייבה אותי כחלק ממסגרת הטיפול שכלל גם מסירת דוחות ו'שעורי בית').
לצערי הרב, העמימות הטיפולית פוגעת לא רק בי.
ניתן לראות בפורום 'הפסיכולוגית' הודעות מגוונות של נפגעים מטיפולים.
המטפלים אני מניחה לא פוגעים בזדון ובכל זאת מתרחשות פגיעות רבות כך שאולי הדרך היא הבעייתית? אולי העמימות חיונית לטיפול אך ניתן לעמעם ולצמצם אותה מעט כדי להגדיר טוב יותר, הדדית ומראש, את הטיפול וכדי שניתן יהיה להתחיל בו בכלל.
נקודה חשובה נוספת היא - היתכן שלמטופלים לא תהיה כתובת להתייעצות?
יתכן והמטופלים כקבוצה הם חלשים ולא נותנים דעתם או אינם יכולים לשנות זאת.
אך לפחות ניתן לכתוב על כך ולשתף ובכך ראיתי חובה כלפי אחרים, שאולי אינם יכולים או רוצים לשתף עדיין אך יכולים להיתרם בדרך כלשהי מכתיבתי.
ההאשמה שלי הייתה פחות לפסיכולוג ספציפי כזה או אחר
אלא מחשבה שהעליתי- והתגובות הרבות בפורום שציינו פגיעות מטיפולים וממטפלים שונים, שאינם רק פסיכולוגים, רק מחזקות את המחשבה שלי, שיש מקום לשיפור.
ואני מקווה שהכתיבה שלי, יכולה בכל זאת אולי לסייע גם לאחרים
במקרים בהם התאפקתי שלא לפגוע בעצמי, זאת הייתה אחת הנחמות שחיזקו אותי. אני מודה לך על האיחולים להשגת כוחות
ואני מעריכה את ההתייחסות שלך גם אם במעט איחור. אני מאחלת לך שחר המשך שמחה והצלחה בטיפול ובחיים ותרגישי בנוח להעביר גם ביקורת גלוה יותר לפחות בהתכתבות איתי (אפשר גם במסר אישי)
לפעמים נדרשת הערה מבחוץ כדי לראות ברור יותר. במיוחד הדבר נכון במקרים של הצפה רגשית שלאחרונה הייתה מנת חלקי בזמנים לא מעטים.
כך שלכל דיעה, וגם לביקורת, יש מקום. במיוחד בקשר
מיותר לציין שגם בביקורת, במידה ויש יהיה נכון לכלול גם הערות על הטוב, אך גם מביקורת ניתן ללמוד
אני שמחה על ההזדמנות שנוצרה שמאפשרת לי לנסות להבהיר ואת מוזמנת להתייחס לדברי אם יש צורך. בין אם בפורום או במסר אישי.