This is the end

לא בילי

חייך חשובים, אנחנו אוהבים אותך ורוצים כבטובתך. אל תתייאשי. ספרי מה רע לך וננסה לעזור.
&nbsp
&nbsp
 

בילי79

New member
פילוסוף


ריגשת בתשובתך.
אני בטיפול, מאוד קשה לי איתו, הוא עוזר לי בחיים כמו שאף טיפול עוד לא עזר.
לא מצאתי בינתיים פתרון ביניים וזה מעציב אותי
החיים שלי מבחינתי כוללים את המטפלת הנוכחית
ולוותר על הקשר איתה שקול בהרגשתי להתאבדות
אז אני מרגישה שעלי לבחור אם להישאר בטיפול שקשה לי איתו או
לבחור להיות "מתאבדת" רגשית
כבר הייתי מעדיפה למות במציאות, ואני לא רוצה למות.
הרבה בלבול.. וגם הרבה דמעות וכאב.
והרבה אנשים מעורבים בחיים שלי אני התחלתי להיפתח, לשתף את המשפחה, לכל אחד יש דיעות על מה שאני צריכה לעשות, גם התייעצתי עם אנשי מקצוע
אני מותשת, מיואשת, לא יכולה לדמיין את החיים שלי . אז מדמיינת את הלוויה.
מדמיינת את המטפלת הנוכחית שלי מתעצבנת שהתאבדתי..... (גם אז)

או שאני יכולה להגיע ולראות אותה מתעצבנת עלי כשאני בחיים.
אני משתדלת להחזיק מעמד. בכתיבה כאן, מוזיקה, שיתוף חברים ומשפחה.
ובכל זאת אני בהצפה רגשית, אולי מחר אלך קצת ברגל. ומה עד מחר?

עם כל מטפלת וקרוב משפחה אני מקבלת עוד הצעות ודיעות
סותרות והגיוניות, רגשיות ושכליות. ואני רק רוצה לברוח מהמחשבות, לברוח מרגשות, והרגשות מציפות אותי כבר שעה שאני בוכה ושעתיים שאני מרגישה בחילה וסחרחורת.
המודעות למציאות מכלה את כוחותיי.
כל שינוי במציאות דורש החלטה: אף החלטה לא תהיה קלה, ובינתיים מאוד קשה.
 
שלום לך

מטפלת יכולה לעזור כאשת מקצוע שרכשה ידע וחוכמה. הכי חשוב שאדם קודם יאמין בעצמו וינסה לעזור לעצמו. גם חברים יכולים לעזור, להבין ולתמוך. חשוב שתאהבי את חייך ואת עצמך ואז תוכלי להשקיע יותר בתיקונם. אם תעשי עוד כמה צעדים בלעזור לעצמך, ודאי גם האחרים יותר ינסו לעזור לך.
 
בילי, אכפת לי ממך. את אדם יקר.

ואני כל כך מכללת ומקווה שתמצאי כוחות להמשיך ולחיות!!
 

בילי79

New member
לשחר ולקוראי הפורום- אנסה להסביר את עצמי

שחר יקרה, כיוון שפתחת את הנושא אני מרשה לעצמי לומר לך. אחרי כל המסרים שהיו בינינו וההערכה שלי לך ולדעותייך
ההתעלמות שלך מהודעותי (בכ"ז כתבתי על מחשבות התאבדות לא סתם הודעה) על גבי הפורום ובמקביל העברת הביקורת מצידך עלי או על התנהגותי (שנכתבו בגלוי אך לא כלפיי אלא מרומזות בהודעות לאחרים) היו מאוד פוגעות.

לא שלא היה מקום לביקורת, אבל כמו שיימי- הייתי מעריכה אילו היית אומרת אותה גלויות על גבי הפורום, או במסר אישי.
מכיוון שאני מכירה אותך טוב כל כך (להרגשתי הסובייקטיבית), אני חושבת שאני מבינה לפחות חלקית את ההתנהגות שלך, ואני גם יכולה להעריך את הנכונות שלך להגנה על מטפלים ובפרט כשאת בטיפול שכל כך מיטיב איתך ואולי הרגשת בכתיבתי מעין "התקפה אישית" על מטפלת שאינה נמצאת והרגשת רצון 'לסנגר' עליה, ולו רק כדי להציג (גם חלקית ותאורטית) את נקודת מבטה.
מזוית הראיה הזו התנהגותך ביטאה נאמנות למיטיבייך (גם אם אינם בפורום) ומצאת לנכון להגן על חבריהם הקולגות שאינם יכולים לבטא את דעתם והשקפתם.
אני לא יכולה להאשים אותך על כך. זה אפילו היה, במחשבה נוספת, צפוי מראש..


ברצוני לנצל את ההודעה שלך לניסיון להסביר את עצמי.
השתדלתי תקופה מאוד ארוכה לשתוק, ממגוון טעמים וכשהיו לי הערות גם כתבתי למי שכתבתי במסרים כדי לא לפגוע באיש, ככל שניתן. (לא כתבתי על הכל בפורום כמובן)
כתבתי בפורום כמוצא אחרון להתמודדות עם רגשות קשים שנותרו ללא הקלה זמן ממושך - ההקלה שבכתיבה איפשרה לי להמשיך שלא לפגוע בעצמי, כשזאת הייתה המטרה שעמדה לנגד עיני. הכתיבה הייתה נדרשת לצורך חיי.
לכן, כמוך אני מבינה שעשיתי טעויות (ופעלתי בכיוונים שונים שרובם אם לא כולם נסתרים מעינייך ומעיני הפורום בניסיונות לתקן)
ובכל זאת גם כיום, אני חושבת שהבחירה שלי בחיים הייתה נכונה. היא גבתה מחיר כבד, זה נכון ובכל זאת פעולת הכתיבה בזמנו הייתה הכרחית לי.
אני לא יודעת אם מישהו מודע לכך אך הכתיבה שלי פגעה מאוד גם בי. מהסיבה שאני קשורה למטפלת ואוהבת אותה ולא מצאתי כל מוצא אחר!!!!!!!!
להעביר ביקורת על המטפלת שלי על גבי הפורום היה כואב בשבילי. וראי שחר- אף אחד עדיין לא נתן פתרון אחר!!! שלא כולל את העזיבה שלי את הטיפול. כך שלא רק אני לא מוצאת פתרון אלא כל אחד כאן בפורום (ובפורום 'הפסיכולוגית').
הכתיבה בפורום הייתה האפשרות הפחות גרועה והכרחית לצורך הישרדותי הפיזית.


חלק מהכאוס שנוצר אצלי בהרגשה הוא כזה שמגובה על ידי החוק.
לאחר שהתייעצתי עם הפסיכולוגית (בפורום) ועם פסיכולוגים נוספים הגעתי למסקנה שהטעות היא שלי, שהציפיות שלי מהטיפול ומהחוזה הטיפולי היו מוטעות
וכאחת שעברה לא מעט טיפולים, וכבר הרגשתי מנוסה ובעלת ביטחון מסוים, חשתי תסכול רב מהמצב שנגלה לעיני, שהיה כואב במיוחד בזמן מצוקה ללא מקור רשמי למענה.
ועדיין אגב, אני חושבת שיש מקום לשיפור הסטינג הטיפולי מצד החוק.
לא יתכן שלמטופל לא יהיה כל חומר עם חובות וזכויות להתייחס אליו. המטופל הוא גם צרכן של טיפול נפשי הוא גם אדם שמגיע ומשלם כאדם בוגר וכבוגר עם חובות יש לו גם זכויות- אך היכן הן כתובות ונאמרות לו? - בשום מקום.
אני מניחה שגם המטפלים נפגעים מהעמימות הגדולה. אם לנו המטופלים לא ברור מה התנאים בטיפול אז מה המטפלים יגידו ולמי יפנו?
בהסכם שהיה לי (שנערך בשתיים-שלוש פגישות) עם מאמנת אישית הגדרנו לפני תחילת האימון תנאים שיהיו מקובלים על שתינו (ונערך על התנאים משא ומתן לפני):
באיזה יום מגיעים, משך הפגישה והתשלום, מתי הוא נמסר ומה קורה אם מאחרים (לזמן ולמחיר), האם ניתן לבטל מפגש (בהחלט) באיזו תדירות ובאיזה אמצעי תקשורת להודיע (קורה גם שהמטפלת לא יכולה) והאם משלמים על מפגש שהתבטל. וגם שוחחנו מראש על הערכת משך הטיפול ועל אפשרויות (הדדיות!) לסיום הקשר המקצועי בהתראה מסוימת של מספר פגישות מראש. נכתבו גם החובות שלי ודרכי יצירת הקשר בין המפגשים (שהמאמנת לא רק הסכימה אלא חייבה אותי כחלק ממסגרת הטיפול שכלל גם מסירת דוחות ו'שעורי בית').

לצערי הרב, העמימות הטיפולית פוגעת לא רק בי.
ניתן לראות בפורום 'הפסיכולוגית' הודעות מגוונות של נפגעים מטיפולים. המטפלים אני מניחה לא פוגעים בזדון ובכל זאת מתרחשות פגיעות רבות כך שאולי הדרך היא הבעייתית? אולי העמימות חיונית לטיפול אך ניתן לעמעם ולצמצם אותה מעט כדי להגדיר טוב יותר, הדדית ומראש, את הטיפול וכדי שניתן יהיה להתחיל בו בכלל.
נקודה חשובה נוספת היא - היתכן שלמטופלים לא תהיה כתובת להתייעצות?
יתכן והמטופלים כקבוצה הם חלשים ולא נותנים דעתם או אינם יכולים לשנות זאת.
אך לפחות ניתן לכתוב על כך ולשתף ובכך ראיתי חובה כלפי אחרים, שאולי אינם יכולים או רוצים לשתף עדיין אך יכולים להיתרם בדרך כלשהי מכתיבתי.

ההאשמה שלי הייתה פחות לפסיכולוג ספציפי כזה או אחר
אלא מחשבה שהעליתי- והתגובות הרבות בפורום שציינו פגיעות מטיפולים וממטפלים שונים, שאינם רק פסיכולוגים, רק מחזקות את המחשבה שלי, שיש מקום לשיפור.
ואני מקווה שהכתיבה שלי, יכולה בכל זאת אולי לסייע גם לאחרים
במקרים בהם התאפקתי שלא לפגוע בעצמי, זאת הייתה אחת הנחמות שחיזקו אותי. אני מודה לך על האיחולים להשגת כוחות
ואני מעריכה את ההתייחסות שלך גם אם במעט איחור. אני מאחלת לך שחר המשך שמחה והצלחה בטיפול ובחיים ותרגישי בנוח להעביר גם ביקורת גלוה יותר לפחות בהתכתבות איתי (אפשר גם במסר אישי)
לפעמים נדרשת הערה מבחוץ כדי לראות ברור יותר. במיוחד הדבר נכון במקרים של הצפה רגשית שלאחרונה הייתה מנת חלקי בזמנים לא מעטים.
כך שלכל דיעה, וגם לביקורת, יש מקום. במיוחד בקשר
מיותר לציין שגם בביקורת, במידה ויש יהיה נכון לכלול גם הערות על הטוב, אך גם מביקורת ניתן ללמוד
אני שמחה על ההזדמנות שנוצרה שמאפשרת לי לנסות להבהיר ואת מוזמנת להתייחס לדברי אם יש צורך. בין אם בפורום או במסר אישי.
 

מישהי1632

New member
בילי יקרה, אל תתייאשי

לוותר על חייך בגלל מטפלת? היא באמת באמת שווה את זה? אין לה תחליף? דמייני שאת בארץ אחרת. היית מוצאת מטפלת אחרת, הלא כן?
 

בילי79

New member
אני חוששת שלא הקשבתי לעצתך והתייאשתי

מומלץ ! (כתבתי לך במפורט יותר בפורום 'הפסיכולוגית') תנסי, תופתעי לאילו מחוזות היאוש יכול לקחת. (אבל צריך לקחת את היאוש ברצינות ולא רק יום אחד, לבכות כמה שעות, לא סתם דקה או שתיים).....
להתייעץ עם אנשי מקצוע, להתייעץ עם הפורום, להתייעץ עם המשפחה,
להתווכח עם מי שנותן תשובות שלא נראות לך (כולם)
לנסות לשנות את העולם, לנסות לדמיין את החיים אחרי המוות (לא הצלחתי)
לנסות לדמיין את הרגשות של אחרים אחרי המוות (יותר מבאס מאיך שהם היום)
לפעמים צריך להתמסר לייאוש. ויש סיבות להתייאש! צריך למנות אותן אחת אחת, לכתוב אותן, להרגיש אותן.
זה הטיפול הטוב ביותר לחיים. לחיות (אם מתמידים מספיק זמן, עוברים מעצמם:)
 
בילי יקרה, אין לי שום ביקורת כלפייך!

ולכן גם לא הבעתי אותה...
למה את מתכוונת?
ובקשר להתעלמות שלי, את צודקת, הייתי חסרת רגישות. ראיתי את עיקר ההודעות שלך בהתלבטות מה לעשות לגבי המטפלת, וכתבת שבאמת להחלטה אך אינך רוצה לשתף בה.לא היה לי מה להגיד על הנושא מעבר למה שאחרים כבר אמרו אז לא הגבתי. אבל הייתי צריכה לגלות קצת יותר רגישות כלפייך ולהגיב על עצם המצוקה גם אם אין לי עצות... אז סליחה שלא הגבתי.
 

בילי79

New member
אולי זו הייתה מחשבה מוטעית שלי

שמחתי לשמוע שכך את מרגישה.

(ואני מקווה שאם אי פעם כן תהיה לך , תרגישי מספיק בנוח כדי לכתוב לי ישירות)
 
אה, עכשיו הבנתי למה התכוונת

התכוונת להתייחסות שלי לביטוי שהשתמשת בו "חיי בידייך". אז לא, לא כתבתי את זה כביקורת או בנימה ביקרתית. אלא דווקא מתוך חמלה. וכאב עליך... אני לא יודעת כמה אנשים הבחינו בנימה הדקה של כעס כלפי אותן "פסיכולוגיות" שהיתה שזורה בהודעה ההיא. כשכתבתי שאנחנו צריכות להוריד ציפיות ולהבין שהן לא שם כדי לתת לנו מענה רגשי כלשהו, מצד אחד כאן התכוונתי לכל שיש להנמיך ציפיות, אך מצד שני כעסתי עליהם שהן כל כך רחוקות אפילו מהכוונה בשלושה שיותר לממש אותם. פשוט לא אכפת להן, בילי. ולכן חבל וכואב לי עליך שאת כל כך כמהה להתיחסות ולמענה מהן. חייך בידי אלוקים בלבד, ולא בידי אף אדם בשר ודם...
 
למעלה