אני שונא את החגים, רוצה לברוח

[Mementomori87]

אני שונא את החגים, רוצה לברוח

אני מצאתי יציבות נפשית בזכות הכדורים אבל אני מפחד שזה יתערער
בעיקר בגלל ההורים ואחי שאני כל כך שונא אותם אבל הפסקתי להיאבק ולכעוס מולם כי אני עייף ומתוסכל ומפחד שהחרדות והדיכאון יחזרו.
הם לא ישתנו לעולם.
אני מפחד שזה יתעורר בחג הקרוב שבו אני אצטרך לשבת איתם מסביב לשולחן לשתוק ולהתנהג בצורה מזויפת.
אין לי כח לזה, אני רוצה לעצום עיניים עכשיו ולהתעורר אחרי החג.

 

[במבי45]

כל כך מבינה אותך

עד כמה שזה מצער לומר זאת, יש אנשים שהמשפחות שלהם הן פשוט אסון.
מאחלת לך שתמצא סדר חלופי (יש כאלה בהרבה מקומות בארץ) ושתשהה במחיצת אנשים יותר טובים לך. מקווה בשבילך שאתה לא צריך להיות הנהג של אף אחד. החג הוא טרגדיה גם בשבילי בגלל המשפחה הצבועה והמעוותת שלי. אני הייתי יכולה להישאר בבית ולצפות בטלביזיה ולהנות הרבה יותר.

 

[מילקי91]

האם אתה מעדיף שלא יהיה לך איפה להיות ?

* ואגב כפי שנאמר מעליי,יש פתרונות,או לשבת לבד

בחג ,או ללכת לאיזה מקום שעושים: בית חב"ד, המרכז

ליוגה, זה המקומות שאני מכירה,בטח יש עוד אבל זה

מה שאני יודעת .

* ואכן החגים זה סיוט , במיוחד ראש השנה ופסח .
אם יש לך אפשרות לא ללכת,עשה זאת
.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אדם יכול למצוא יציבות נפשית בכוחות עצמו. צריך להיות אסרטיבי ולהעניש במידה מתאימה למעשה, אבל חשוב גם לשמור על תכנים חשובים לחיים כמו תחביבים, נושאי עניין וגם מסגרות. כשיש עיסוקים מעניינים וקבועים, אפשר לחשוב עליהם ולהגיע ליותר יציבות ושלווה. כשלא תוקפים אותך ואין הצדקה לכעס, אל תחזיר. כשיש הצדקה ובאמת הרעו לך, מותר לך להעניש. לא רצוי להיות מזויף, צריך להיות אמתי וטבעי ולהביע רגשות בכנות אבל לא להגזים בהם ולא להעיק על הצד האחר. העיקר להיות טוב לאחרים. אפשר להיות נחמד ועדין ובכל זאת להביע את הצער, ורוב האנשים טובים ואם יאפשרו להם להבין בבירור את הקושי ישמחו לעזור. מה שכן, לפני שפונים לעזרה מאחרים חשוב לנסות לעזור לעצמנו, ואז יותר ירצו לנסות לעזור לנו.
&nbsp

 

[פילוסוף רוחני33]

עוד משהו קטן

החג נועד לשמח ולתת מנוחה לאנשים מעמל השנה והחול, כדאי לנצל את מעלותיו ככל שיכולים. חשוב מאד לאהוב את המשפחה, לפחות הקרובה. לא בריא לשנוא. תן אהבה למשפחתך וצור אתם שמחה משותפת.

 

[סהר-תמיכה]

הבנה חד-צדדית

ממנטומורי יקר,
זה בוודאי מעיק לשבת אל שולחן החג עם אנשים שאמורים להיות קרובים, אבל שאולי אין לך איתם דבר במשותף, ואתה אף שונא אותם. יכול להיות שאתה מרגיש כלוא איתם, מתוך ידיעה שתצטרך להעמיד פנים ולא תוכל להיות אמיתי ולהיות עצמך. אני יכולה להבין את ההרגשה שלך שלא תוכל להנות מהחג, ואת הרצון להיות כבר אחריו. נשמע שאתה מרגיש ניכור מאד גדול מהמשפחה שלך. יחד עם זאת, אולי אתה מרגיש שאין לך לא ברירה ולא אלטרנטיבה, ואתה חייב להיות איתם.
אני גם שומעת ממך את התסכול על כך שאינך יכול להשפיע עליהם, להגיע אליהם, ואת ההרגשה שהרמת ידיים בקשר אליהם, שויתרת על אפשרות להידברות, ושבעצם כל מה שנשאר לך לעשות בחג הזה הוא לשבת ביניהם ולהתנהג בזיוף. זו בטח הרגשה מאד לא נעימה ומכבידה. יכול להיות שאתה צודק ואתה לא יכול לשנות את אביך ואת אחיך. אולי הכח שלך לשנות מרוכז בעצמך. אולי אתה יכול, במקום לנסות לגרום שאביך ואחיך יבינו אותך, לנסות ולהבין אותם, גם אם אתה מרגיש פגוע. כי אולי, כפי שאמרת, הם לא ישתנו, ולכן היכולת שלך להבין למה הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים עשויה, אולי, לגרום לך לקבל אותם יותר, גם אם אתה מרגיש שהם לא מקבלים אותך, וזאת בלי לאפשר להם לפגוע בך. ואז, ייתכן שכשתשב איתם לארוחת החג תוכל להיות אמיתי, לפחות בהרגשה. ברור שאתה לא חייב לבלות איתם את זמנך מחוץ לאירועים מיוחדים כמו ארוחת החג, אם הדבר מעיק עליך. וכמו שהיה מי שהציע, אולי גם את זה אינך חייב לעשות. אבל אם, מכל סיבה שהיא, אתה מרגיש שאין לך ברירה אלא להיות איתם, ייתכן שאפילו הבנה חד צדדית שלך אותם יכולה להקל על התקשורת. ואין פירושו של דבר, כמובן, שעליך לשבת ולספוג פגיעות. אם זה המצב, אולי באמת תחשוב טוב אם אין לך אפשרות חלופית לחג הזה.

 

[סהר-תמיכה]

מתנצלת, התכוונתי הוריך ואחיך.

 

[מישהי1632]

לפחות יש לך לאן ללכת

האם המשפחה מציקה לך? שואלת שאלות? מבינה את שנאת החגים שלך, גם אני שונאת אותם.

 

[Shamy]

מה אם לנסות תכנית ב?

אני מאלה שחושבים שבחרדה התרוףה הכי טובה היא כנראה חשיפה לאש אבל עם תכנית גיבוי כי זה עוזר לצד האובססיבי של החרדה. הצעתי היא קודם כל להתייעץ עם הפסיכיאטר והפסיכולוג על הכנה לחג. כמו אנשים שמנקים את הבית לקראת פסח אולי תנסה לנקות דפוסים הפעם של התמודדות עם קושי. הצעה נוספת היא כן להגיד למשפחה שהחג והמחשבה עליו מעוררת בך חרדת ביצוע ולהגיד שאתה תנסה ותשב אבל מבקש התחשבות בך (מה שיעזור לך להתמודדות בין אם זה לבקש שלא ידברו איתך על נושא מסוים או ישאלו או יעשו משהו ספציפי...תאלץ לתת הנחיות מאוד מדויקות כדי שיעזרו לך לעזור לעצמך) ושאולי ייקחו בחשבון שאם תרגיש שקצו כל הקיצין במהלך כלשהוא בארוע או שיבינו שאתה תצא עם עצמך להתאוורר משולחן החג קצת (אולי לשבת עם כוס מים ולנסות להרגע עד שתרגיש שתהיה מוכן לחזור לשולחן) או לעזוב במונית ולחזור הבייתה לנוח (וזה באמת כשקצו כל הקיצים) סתם זורקת רעיון התמודדות

 

[Mementomori87]

זה רק מתחזק והולך

אני מפחד נורא לגעת בזה שלא יתעוררו החרדות, הדכאונות והמחשבות הטורדניות אז אני מדחיק ובגלל זה אני עדיין לא הגבתי למה שכתבתם.
אני קראתי חלק אבל מפחד להעיר את המפלצת משנתה.
אני יכול להגיד לכם שאני אהיה חייב לדבר על זה עם הפסיכולוגית בכדי להכין את עצמי. בשנים האחרונות הייתה לי בת זוג נהדרת שהייתה שם שהייתי לבד בחג ועכשיו אני בודד ואני לא רושם את זה בכדי לעורר רחמים אלא להשיל את המסכה שאני עוטה במהלך היום ולרשום פה באמת את הכאבים שלי.
תודה רבה לכל מי שכתב לי

 

[במבי45]

ל- Mementomori87

שלום יקר,
האם קיבלת החלטה לגבי ערב החג?
אם זה כ"כ מקשה עליך ומעלה את רמות הסטרס, אני, באופן אישי, הייתי ממליצה לך לא ללכת וזאת מניסיון אישי, שלא היתה לי את הפריבילגיה לא ללכת. אני מקווה שהפעם לא אצטרך ללכת (אני לא "אדון לעצמי", לצערי). אני לא חושבת שצריך להתעקש במקומות שהם חסרי סיכוי ובייחוד אם יש להם פוטנציאל הרס גופני ונפשי גדול. אתה צריך לשמור על עצמך. אם המצב נסבל ואתה יכול למצוא אדם אחד או שניים לשבת לידם, לך ותהנה כמה שעות מבלי "לדפוק חשבון". אם לא, אז שוב, יש כמה אופציות שכבר הזכרתי בפעם הקודמת.

 

[Mementomori87]

מצטער על התגובה המאוחרת וקראתי את התגובות שלכם

אני החלטתי שאני אסבול את זה עם החופש לצאת מתי שאני רוצה, להתאוורר מהארוחה עם איזושהם תירוצים שאני אגיד.
אין לי באמת אפשרות להישאר בבית, הייתי מעדיף להיות לבד ולא איתם אבל הויכוחים וזה שהם לא מבינים אותי עלול לפגוע בי נפשית.
אני אחכה רק שזה ייגמר ואז יעוף משם.
אני רק מקווה שיהיו לי הכוחות לעמוד בזה.
מתנדבת סה"ר, בבית שלי לא אוהבים לשמוע את האמת ומעדיפים לחיות בשקר , אני לא רוצה לקבל התקף זעם בארוחה.
במבי 45, אני אצא לנשום אוויר, לעשן סיגריה ברגע שאני ארגיש שאני עומד להתפרץ ורק אחכה שזה יסתיים.
תודה רבה פילוסוף רוחני, מילקי 91, Shamy, מישהי 1632,סה"ר תמיכה
ובמבי 45.

 

[sls4]

מז"א בבית לא אוהבים לשמוע את האמת?

הם לא יודעים מה מצבך, או מה הקשיים שלך?

 

[Mementomori87]

כן sls4

כן, אמא שלי יודעת מה הקשיים שלי אבל לא מבינה מה אני עובר וכמה חרא לי.
רק לעבור את הערב הזה ולחזור לנשום קצת