שוב פעם, טריגר

[עליסה שבורה]

שוב פעם, טריגר

"שוב פעם זה אתה
שוב פעם תאונה
שוב פעם
אתה בוכה לי בשתיקה

שוב פעם לבדי
שוב פעם דמעותי
שוב פעם
אולי תשוב פעם אלי

ותגיד לאלוהים
אנחנו לא צעצועים
אני שומע אותך בוכה
אם אתה לא יורד אני עולה

שוב פעם לא חשוב
וזה עושה אותי מאוד עצוב
שוב פעם
אני שר לך שירים "

שיר שכתב אביב גפן, לחבר שנהרג. גם לי יש אחת כזאת, אבל עכשיו שמעתי אותו כשיר קינה אולי לעצבות שחזרה.
שוב פעם אני שר לך שירים
שוב פעם אני כאן קוראת ורוצה להגיב, ולא יכולה. אני מוצפת ב@#$#% של עצמי.
שוב פעם המחשבות הרעות תוקפות, מציפות, מתגברות על הכל.
צריכה להעסיק את עצמ, ולא יכולה. אין לי כוח לראות אנשים, אין לי כוח לעשות כלום.
רוצה לשים לזה סוף.מנסה לחשוב על הסיבות שבגללן אני עוד פה, כולן חיצוניות. זה לא בשבילי. מה שווים החיים בשביל אחרים?

אני באשפוז יום, זה כזה מטופש, יש קבוצות ויותר "טיפולי" מהאשפוז המלא. אבל אין לי כוח בכלל לזה.
אמרו לי להפסיק לעשן (קנאביס) בשביל זה, אז הפסקתי. לקחו ממני את מה שהקל עליי בימים כאלה.
כל יום 3-4 שעות של שהייה לא ברורה בבי"ח הזה שם. ואז חזרה הבייתה, לדיכאון, לעצבות, ללחץ. למחשבות האובדניות.
וכמה שהמחשבות חזקות.
אפילו עשיתי תוכנית.
מנסה לעשות הכל כדי לא להתעסק בזה. אבל לא יכולה. אין לי כוח. אין לי עם מי.
חזרתי לבית של אמא במרכז, כבר לא בשדרות. שם היה לי יותר תעסוקה. יותר חברה.
כאן כולם עסוקים, ואני? לא יכולה.
לא יכולה עדיין לעבוד או למצוא משהו אחר, הכל עולה כסף, ואין לי.
והחברים שעוד נשארו לי כאן, עסוקים כל היום, ובערב לרוב מעשנים. אין לי כבר מה לעשות איתם.
מוצאת את עצמי בשיעמום. במחשבות.
אני בלופ, נכון?
מה לעשות?
רוצה לצאת מהאשפוז, מרגישה שזה רק תוקע ולא עוזר. נתנו לי כדורים שגרמו לי להשמין, להיות רעבה, בלתי נשלט. שונאת את זה, ועכשיו רק שונאת את עצמי יותר.
אל תגידו לי לעשות ספורט, זה קשה לי מדי. לפחות כרגע, הכל קשה
,
אבודה, שבורה, כואב לי.
אוף

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

זה שהחבר מת, לא אומר שחלילה גם את צריכה למות. החיים חשובים, ומוטב שלפחות את תחיי בדרך טובה ויפה ולא תאבדי בגלל אובדן החבר. כתוב בתורה "ובחרת בחיים". בהחלט יש סיבה טובה לחיות בשביל עצמנו. אדם יכול וצריך לאהוב את עצמו ולהשקיע בעצמו, בהנאתו ובשמחתו. בחיים אפשר לעשות, לחשוב ולהרגיש אינספור דברים מעניינים ויפים. לאדם יש עולם פנימי, ולחיים יש ערך חשוב בעולם. אילו החבר חי, ודאי היה שמח לדעת שאת ממשיכה לאהוב לחיות. מוות תופעה עצובה מאד וקשה להתמודדות, אבל הוא חלק טבעי מהחיים וכולנו מתים וצריך להמשיך לחיות ולא לוותר.

 

[עליסה שבורה]

היום הזה

רק נהיה גרוע יותר... הייתי עם חברים והיה מורכב מדי. אני חסרת סבלנות או לא מבינה או לא קולטת..
פשוט לא רוצה כבר כלום

 

[פילוסוף רוחני33]

עליסה

את מוכרחה להחזיק את עצמך. בני לך חיים משלך, שכחי מהצרות והקשיים, עשי דברים שאת אוהבת. את צעירה, כל חייך לפניך וכדאי שתנצלי אותם לפני שיאבדו. אולי אם תצליחי לבנות לך חיים יפים משלך, יהיה לך יותר קל לשכוח מהצער על המוות.
&nbsp
&nbsp

 

[במבי45]

עליסה יקרה,

האם במרכז שבו את מטופלת יש דיאטנית? אם לא, את יכולה לבקש הפניה בקופת חולים. אולי את צריכה לקבל תפריט עם מרכיבים שיתנו לך תחושת שובע ליותר שעות (למשל, מאכלים עם יותר סיבים תזונתיים וכדומה). אולי מה שאת אוכלת, מעבר לתרופות שמגבירות את התאבון, נותן לך תחושת שובע לזמן קצר?.

מעבר לזה, אני מקווה שתתחזקי במהרה. אני מאמינה שאם הגעת לצב שיכולת לעשות תכניות-זה אומר שיש לך את היכולת להחלים ולהשתקם ושאת בדרך הנכונה.

 

[סהר-תמיכה]

תחושת שליטה

עליסה יקרה,
נשמע שאת מרגישה כעת במצב של תקיעות. את צריכה להתמודד עם הדיכאון והאובדנות, ועכשיו גם עם ההשלכות של הכדורים, את לא יכולה להקל על עצמך בעישון קנאביס, מה שגם מרחיק אותך מהחברים, שזו צורת הבילוי העיקרית שלהם.. ואת מוצאת את עצמך הרבה לבד, עם העצבות, עם המחשבות הכבדות שמקשות עלייך להתרומם. אני שומעת הרבה תהיות על מה שווים החיים בעצם, ונראה שהיית רוצה לדעת מה מחזיק אנשים אחרים בחיים, מה נותן להם את הכוח להמשיך, כשאת אולי היית מוותרת לו היה קל לעשות זאת. יכול להיות שאת מרגישה חסרת אונים לגבי מצבך ולגבי החיים, שחסרה לך תחושה של כח אישי, כזה שיכול לקחת שליטה על מה שקורה, לשנות, להשפיע.
אולי אחד הדברים הקשים לך היא התחושה, שאת מתמודדת לבד, והבדידות הזאת לא עוזרת לך להרגיש שהחיים ראויים לחיותם. ואני מבינה שגם חסר לך כסף לפעילויות, שאולי היו נותנות לך עניין ומטעינות את חייך ביותר משמעות. השאלה היא, האם יש בכל זאת אלטרנטיבה. כי נראה לי שחשוב שלא תעברי את התקופה הזו לבדך, ותקבלי תמיכה. האם האנשים הקרובים אלייך, שהם עסוקים, מבינים שאת נותרת לבדך להתמודד עם המשבר הנפשי? אולי יש אנשים נוספים שאת יכולה להכיר, שמתמודדים אף הם עם משברים. האם במסגרת אשפוז היום מתקיימות קבוצות תמיכה? האם היית רוצה למצוא מסגרת נוספת כזאת מחוץ לאשפוז? כמו שבפורום הזה אנשים שעוברים דברים דומים יכולים לחזק זה את זה, את עשויה למצוא מסגרות חינמיות דומות בקהילה, ולא להישאר לבד עם ההרגשה שאת לא יכולה להשפיע על גורלך.
ואולי תחשבי גם, לו כן היה לך כסף, מה היית עושה אתו? לאלו מסגרות היית הולכת? אלו פעילויות היית מוצאת לעצמך? מחשבות על מה היית עושה לו היה לך כסף יכולות לתת לך תחושה של מה שווה לך להתאמץ עבורו בחיים. יכול להיות שכמו שאת יכולה לבנות תוכנית לאיך למות, את יכולה באותה מידה, כשתמצאי את הכוחות לכך, לבנות תוכנית לאיך לחיות.

 

[Mementomori87]

היי עליסה

אני מבין ממך שאת בטיפול יום וביקשו ממך להפסיק לעשן קנאביס אז אולי תנסי לבקש מהם שיתנו לך לעשן בכל זאת כי זה עוזר לך לייצב את המצב נפשי אחרי הכל הטיפול במחלקה הפסיכיאטרית אמור לעזור לך והם צריכים להבין שמחוץ למסגרת הטיפול יש דרכים שעוזרים לך להתמודד עם הקשיים הנפשים ועם הרצון להתאבד.
תספרי לי רק אם את רוצה כמובן איך מטפלים בך בטיפול יום וכמה זמן הטיפול ימשך כי זה נשמע שזה לא באמת מסייע לך.
תחפשי חברים חדשים שיתנו לך אהבה ואוזן קשבת, אני יודע כמה זה קשה למצוא חברים כאלו אבל תנסי.
אני מאוד אוהב את השיר של אביב, הוא כל כך עצוב.
תהיי חזקה ומאחל לך שתחזרי להיות עצמאית.
עליסה, לחיים יש ערך
סליחה שלא דיברנו הרבה זמן.