כל יום יותר נורא מקודמו
חלקכם כבר מכיר את הסיפור האישי שלי ואפילו השיא לי כמה עצות, שלצערי, לא ניתן היה ליישם ברמה הפרקטית. אני מרגישה כמו שק חבטות ואין לי כל הגנה.
מה שאני עושה עבור אמי הוא אף פעם לא טוב. על כל דבר שאני עושה (לאחר בקשה שלה) יש טענות מפה ועד אוסטרליה. מיום ליום היא מתדרדרת מבחינה קוגניטיבית ומנטלית ומסרבת להיבדק (יש ביכולתי לגבות את ההיגד הזה בדוגמאות). כל היום אני צריכה להיות בהיכון כדי למלא את בקשותיה.
עכשיו חזרתי מקניות של שלוש שעות בשבילה ועדיין יש לה טענות (הדברים נקנו עפ"י רשימות שהיא הכינה).
לפני מספר ימים היא הטיחה בפני שהיא משקרת לחברים שלה כשהיא אומרת להם שאני עוזרת לה. למשפחה שלה היא מספרת שאני לא רוצה לעשות עבורה.
אף אחד לא יודע את האמת ואין אף אחד שיהיה מליץ יושר עבורי. אני גם לא יכולה לעשות זאת עבור עצמי בכל פעם שהיא משמיצה אותי ואני נאלצת לשתוק.
הצבת גבולות היא לא אפשרית כשחיים עם דיקטטור. אני לא יכולה לומר "לא" על משהו. אני צריכה רק לציית. רק השבוע היא שוב אמרה לי שאני צריכה רק לשרת אותה. היא לא רואה אותי כאדם שגם לו יש צרכים.
אני חשה מרוקנת. לפני פחות משנה עוד היה לי כ"כ הרבה לתת והפכתי ליצור עלוב וכבוי. אילו הייתי כלב שנאסף לכלביה של "תנו לחיות לחיות"/ "צער בעלי חיים", אף משפחה לא היתה לוקחת אותי אליה עם כל מה שנהיה ממני.
להמשיך לומר לי לדבר איתה לא יעזור כי אין עם מי לדבר. גם להיבדק ע"י מומחים היא מסרבת וברור לי שיש כאן בעיה חמורה מאוד.
חלקכם כבר מכיר את הסיפור האישי שלי ואפילו השיא לי כמה עצות, שלצערי, לא ניתן היה ליישם ברמה הפרקטית. אני מרגישה כמו שק חבטות ואין לי כל הגנה.
מה שאני עושה עבור אמי הוא אף פעם לא טוב. על כל דבר שאני עושה (לאחר בקשה שלה) יש טענות מפה ועד אוסטרליה. מיום ליום היא מתדרדרת מבחינה קוגניטיבית ומנטלית ומסרבת להיבדק (יש ביכולתי לגבות את ההיגד הזה בדוגמאות). כל היום אני צריכה להיות בהיכון כדי למלא את בקשותיה.
עכשיו חזרתי מקניות של שלוש שעות בשבילה ועדיין יש לה טענות (הדברים נקנו עפ"י רשימות שהיא הכינה).
לפני מספר ימים היא הטיחה בפני שהיא משקרת לחברים שלה כשהיא אומרת להם שאני עוזרת לה. למשפחה שלה היא מספרת שאני לא רוצה לעשות עבורה.
אף אחד לא יודע את האמת ואין אף אחד שיהיה מליץ יושר עבורי. אני גם לא יכולה לעשות זאת עבור עצמי בכל פעם שהיא משמיצה אותי ואני נאלצת לשתוק.
הצבת גבולות היא לא אפשרית כשחיים עם דיקטטור. אני לא יכולה לומר "לא" על משהו. אני צריכה רק לציית. רק השבוע היא שוב אמרה לי שאני צריכה רק לשרת אותה. היא לא רואה אותי כאדם שגם לו יש צרכים.
אני חשה מרוקנת. לפני פחות משנה עוד היה לי כ"כ הרבה לתת והפכתי ליצור עלוב וכבוי. אילו הייתי כלב שנאסף לכלביה של "תנו לחיות לחיות"/ "צער בעלי חיים", אף משפחה לא היתה לוקחת אותי אליה עם כל מה שנהיה ממני.
להמשיך לומר לי לדבר איתה לא יעזור כי אין עם מי לדבר. גם להיבדק ע"י מומחים היא מסרבת וברור לי שיש כאן בעיה חמורה מאוד.
