אולי זה קצת מוקדם מדי.......

במבי45

New member
אולי זה קצת מוקדם מדי.......

,שלום

בעוד קצת יותר מחודש יחול חג הפסח. אני מקווה שלכם יש יותר חשק ממני לחגוג. לצערי, ראש השנה האחרון חל חודש ותשעה ימים אחרי הטרגדיה הנוראה שעברתי. אני לא רציתי ללכת, אבל נאלצתי לעשות זאת בשביל על אמי וחוששת שאצטרך לעשות זאת שוב בחג הקרוב. הודעתי לה שאינני רוצה להיות שם והיא כבר הודיעה לי שאצטרך להביאה לשם. זה מטומטם כשלעצמו כי איך אביא אותה ולא אכנס
״לחגוג״?. מדובר בבני משפחה שאינני סובלת מעבר לחוסר היכולת שלי להמשיך הלאה. רק דבר אחד יכול היה לאחות את הבור שנפער בליבי ובנשמתי. איך אתם מתמודדים עם מפגשים משפחתיים שאינכם רוצים להיות בהם? איך אתם מתמודדים עם בני משפחה שאינכם סובלים (אם יש כאלה)? אני יודעת שזה מוקדם, אבל למי שלא סובל את המשפחה שלו החגים יכולים להיות מקור רציני לסטרס.
מחפשת דרכים להשתמט מזה ולא יודעת איך. הבעיה היא שאני העבד של אמא שלי ואצטרך כנראה גם ללוותה במהלך הערב. אני רק אמורה למלא את צרכיה. הצרכים שלי או הרצונות שלי לא נחשבים.
 

Nika33

New member
לא להתייאש

טיפ, המשפט ״אני רק אמורה למלא את צרכיה״ הוא בחירה. מוליכים אדם בדרך שבה הוא רוצה ללכת בה. משפט חזק שלמדתי על בשרי. אם תחשבי שלילי ותכוויני את עצמך למקומות שליליים שם תמצאי את עצמך, אם תבחרי לקוות לטוב ולשים את עצמך איפה שאת באמת רוצה, תופתעי שמצבך ישתנה
 

במבי45

New member
ניקה,

מה שכתבת הוא יפה מאוד רק שהוא לא תמיד מסתדר עם הפרקטיקה של החיים, שמציבים בפנייך עובדות שלא רצית בהן או בהשלכות שלהן. כשאדם הוא המטפל היחידי של ההורה שלו כשההורה מוגבל ולא נייד- הוא זה שצריך לספק את הצרכים שלו. הוא לא יכול לומר : ״לא מתאים לי״. לו יכולתי, הייתי זורקת את זה על מישהו אחר. אני בטוחה שגם לך יש בחיים מצבים שאת לא יכולה לומר ״לא״ , למרות שאת רוצה בכך.
 

Nika33

New member
תשובה

אני לא אומרת שאם את רוצה מיליון דולר רק תרצי ללכת בדרך הזאת ותקבלי את זה. יש הרבה סבל בעולם. אני לא באה לשפוט אותך. אבל אני באמת מאמינה שאדם צריך לשאוף לטוב. זה לא אומר שכל הצרות יעלמו, אבל אולי זה יניע אותנו לשפר את מצבנו והמציאות תשתנה, לפחות במידה כלשהי. אסור להיכנע ליאוש. מקווה שאת ואמך תרגישו טוב יותר
 
שלום

מרצה אחת שלי אמרה לנו פעם, שהיא מחליטה על דעת עצמה מתי היא רוצה להצטרף לאירועים ומתי לא. נכון את המשפחה יותר חשוב לכבד ולאהוב, בעיקר את המשפחה הקרובה ופחות את הרחוקה. אם לא נהנים, אפשר לנסות להיות מנומסים ולכבד את האירוע ואת שמחת האנשים האהובים. אני לא יודע על הטרגדיה שעברת, אבל אני בטוח שמשפחתך תרצה לעזור לך להתמודד. אולי הם לא מבינים וצריך להמשיך להסביר. לי יש דודה שאני ממש לא אוהב כי היא אישה פשוטה, זה סיפור עצוב על דוד שלי שאיבד קשר בגלל אימא משוגעת של הבחורה ונאלץ להתחתן עם אישה פשוטה.
 

במבי45

New member
פילוסוף,

שלום פילוסוף,
כל חיי אני משתתפת באירועים של המשפחה. הלכתי תמיד גם כשלא חפצתי בכך ולו כדי לתת כבוד (כפי שאתה קורא לזה) וכדי להימנע ממתחים מיותרים, שכן המשפחה שלי אלופה בלקחת כל דבר באופן אישי והם ירדפו אותך עד חורמה אם לא תגיע (בלי לחשוב שיש דברים שגם לא קשורים אליהם). בהמשך לדבריך, נשאלת השאלה איפה עובר הגבול בין להיות מנומסת ולכבד את הזולת (משפחה) לבין לא לבטל את עצמך לחלוטין ולעשות דברים שאינך רוצה רק כדי "לתת כבוד". זה מה שעשיתי כל החיים שלי בנוגע למשפחה הזו. אני לא עסוקה בלהסביר למשפחה שלי כלום. האנשים הללו הם לא בדיוק "כוס התה שלי" והם האחרונים שהייתי רוצה מהם עזרה כלשהי. הסיפור על הדוד שלך מצער, אבל עדיין מדובר בבחירה שלו להתחתן ואל תשכח שמנישואין לא מוצלחים אפשר גם לצאת. המחיר לעיתים יקר, אבל יקר יותר (בעיקר מבחינה בריאותית) להישאר בקשר לא מוצלח. גם, לא הבנתי מדוע עובדת היותה של דודתך "פשוטה" היא עילה מספקת לא לאהוב אותה?.
חוץ מזה, משפחה היא לא תמיד הדבר הטוב ביותר שיש לאדם. יש משפחות שמסבות הרבה כאב וצער והן בכלל לא מקור לנחמה.
 
שלום

כמו שכתבתי לך, ככל שהמשפחה קרובה יותר חשוב יותר לתת לה כבוד. גם אימא שלי לא משתתפת באירועים של זרים שהיא לא מעוניינת בהם. הדודה מצד אימא היא אישה פשוטה בכך שהיא חושבת בטיפשות והיא אישה משעממת, ואימא אמרה לי פעם שהיא חושבת שהיא גם אישה רעה.
&nbsp
 

RebelRex

New member
איך מתמודדים עם בני משפחה שלא סובלים?

אני לא מסתדר במיוחד עם אמי, זה לא שאני לא סובל אותה, פשוט אנחנו לא מסתדרים. היא היתה מתקשרת אליי כל יום, וזה לא עשה לי טוב. אז הצבתי לה גבולות, פעם בשבוע אנחנו מדברים ונפגשים.
מה שאני אומר, אולי להציב גבולות ברורים יכול לעזור לך .
לגבי פסח וחגים בכלל, גם אני שונא את החגים והארוחה המשפחתית אם זה מנחם במשהו. לא שיש לי ממש משפחה, אנחנו 3 אנשים וכלבה בארוחה משפחתית. עוברים את זה, מגיעים למרות שלא תמיד בא , כי זה חג.
איך אומרים, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
מקווה שעזרתי במשהו

 

מישהי1632

New member
מכירה את הבעיה היטב,

מתמודדת שנים עם משפחה שלא סובלת אותי.
מציעה לך, במבי יקרה, לפתח אדישות. לקחת מרחק. אם לא פיזי, לפחות נפשי. תמצאי עיסוק שמעניין אותך, תחשבי על דברים אחרים, ואם המפגש המשפחתי יהיה בלתי נסבל, אפשר לשקוע בטלפון הנייד.
 

במבי45

New member
מישהי יקרה,

אותם אנשיםתודה על תשובתך. אצלי העניין הוא קצת יותר מורכב, כך אני מעריכה. העניין אצלי הוא עצם הנוכחות עם האנשים המסוימים הללו שמעלה אצלי את רמות הסטרס. אמי ״המקסימה״ דאגה להשמיץ אותי בפני משפחתה שנוטרת לי על לא עוול בכפי.
ראיתי כבר בארוחות האלו שאנשים יושבים עם הטלפון ולמען האמת, לא אהבתי את זה גם כשמדובר באנשים שבד״כ אני לא מפתחת שיחות ערות איתם.
אני עדיין לא במצב רוח לחגוג גם בלי קשר לארוחת החג.
מישהי, מקווה שאת חשה בטוב. תמיד טוב לקרוא את תגובותייך. חזקי ואמצי!.
 

במבי45

New member
מישהי יקרה, עוד שאלה

רק אם אפשר לשאול, מדוע את לוקחת חלק באירועים שלא נעים לך להיות שם?.
קשה לי להאמין שמישהו שונא אותך לאור העובדה שאת אדם כ"כ טוב וחומל ועל אחת כמה וכמה בני משפחה שהם דם מדמך.
 

מישהי1632

New member
תודה במבי, לשאלתך

אני הולכת למפגשי המשפחה של בעלי כי הוא נורא נפגע ועושה עניין כשאני לא באה. מדובר בפעם בשבועיים, אז אני אומרת לעצמי שחבל על השקעת האנרגיה בוויכוחים למה לא באתי.
ולפעמים זה השעמום והבדידות, ותקווה מטופשת שהמצב ישתנה, והוא לא.
ואני לא נחשבת חומלת או נחמדה במשפחה. אני נחשבת כמישהי לא אמפטית שדואגת רק לעצמה.
 

במבי45

New member
מישהי יקרה,

אז המשפחה שלך טועה ב-ע-נ-ק. התנהלותך בפורום משקפת בוודאות את אופייך. אי אפשר לזייף דבר כזה. את ממש לא אנוכית ואם משפחתך חושבת עלייך את כל זה- זה רק ההפסד שלה.
 
למעלה