הכוח להמשיך...
היי כאב 8,
אני מבינה שהיום את כבר מיואשת, עייפה ומאוכזבת.
נראה שעליך להתמודד עם מציאות לא פשוטה, שאת במלחמה עם האני הפגוע שלך כאשר האני הבריא מאבד כוחות כל יום.
נשמע שאת מנסה כבר הרבה זמן להוציא את עצמך מהכאב והיאוש, שהתהלכת בכל שביל אפשרי כדי לנסות ולמצוא את הדרך הנכונה לך.
התרופות שאת לוקחת היו אמורים לקרב אותך לחיים הטובים יותר ולהעמיד אותך בנתיב הנכון....אבל זה לא קורא ויכול להיות שכרגע את כבר רוצה לוותר ולתת למוות לבוא לקחת אותך.
לפעמים, אנחנו מרגישים שלנו, אין שליטה על מה שקורה לנו...חיים עם תחושה חזקה שאין לנו אפשרות להשפיע ואין לנו יכולת לפעול, רק לחכות שזה יעבור ..
ובמצב הזה, היאוש תוקף אותנו, בךי רחמים ,בלי כל התחשבות, מביא איתו רק כאב וצער ושולח אותנו בחוזקה אל עולם ללא תקווה,אל חיים ללא אור, אל מחר ללא תקווה.
כאשר אין לנו שליטה, נשארת לנו אפשרות בחירה.
אפשר ללכת אחרי היאוש ולתת לו להוביל אותנו ....אפשר להלחם בו....אפשר להתאבד או להפסיק לחיות.
אפשר גם לקבל את העובדה שאין לנו שליטה,לנסות ולהתחבר למי שאנחנו ולשאוב מעצמנו כוחות, להפסיק להלחם ולהאמין שבסוף יהיה בסדר.
אני יודעת שהיום את כואבת וסובלת, שאולי הכל סביבך מרגיש חשוך וריק....
את לא חייבת להשאר לבד בתוך הבאר, אנחנו, בסהר, מוכנים להיות שם איתך...לדבר איתך אם תרצי או רק להקשיב אם תעדיפי, להחזיק לך את היד או סתם לשבת לידיך...
כי לנו, איכפת ממך.
אני באמת רוצה להזמין אותך לציט שלנו, נהיה שם בשבילך ולמענך, מתי שתבחרי להיות וכמה שתרצי להשאר.
אני שולחת לך מכאן חיבוק חם וכנה,
מתנדבת סהר