לא ספרו אותי

מישהי1632

New member
לא ספרו אותי

לצערי - שוב.
ושוב האבא של בעלי (כתבתי עליו בעבר) והפעם צירף את הבת שלי. סיפרתי כאן על תחילתה של ה-מחלה לפני כמה שנים, ומאז סדרה של ניתוחי שחזור ותיקונים. בקרוב יהיה לי ניתוח תיקון, בגלל כאבים ביד. הרדמה מלאה, שני לילות בבית חולים והגבלה בתנועה כמה ימים לאחר מכן. לא ניתוח לב פתוח אבל גם לא משהו להתעלם ממנו. אביו של בעלי נוסע שבוע לחו"ל והזמין את הבת. השבוע הם קנו כרטיסים. הנסיעה יום אחרי הניתוח. אין לי בעיה שהיא תיסע ותהנה. אני לא תלויה בעזרה שלה. אבל זה העקרון - כשקנו כרטיסים היא יכלה לשאול, בעדינות, אם אפשר לטוס יום לאחר מכן. זה הכול. ואם לא מתאפשר - אז לא. אבל השאלה לא נשאלה. אביו של בעלי לא ידע פרטים כשרכשו כרטיסים, רק ידע שהייתי בבדיקות בבית חולים (והוא יודע שלא נוסעים לבית חולים לקנות נעליים). לא שאל מה ולמה, כלום. עכשיו הוא יודע שיהיה ניתוחון ושהם נוסעים בדיוק על התאריך. לא ביקשתי שישנו תאריך, אבל קצת להתעניין - את תסתדרי? איך תרגישי לאחר מכן? מצטער שלא ידעתי וכבר קניתי כרטיסים.
אף מילה.
ובעלי מצדיק אותו.
זו התעלמות נוספת בשרשרת. גם כשעברתי את הניתוח הגדול ואת הסדרה אחריו הוא לא התעניין. וגם אחרים לא. עשו את הפגישות המשפחתיות שלהם, אני לא באתי כי הייתי אחרי ניתוח, ולא טרחו אפילו להרים טלפון. והפגישות התקיימו ברחוב השכן.
מרגישה מחוקה לגמרי.
 
שלום

יש אנשים שלא תמיד מתחשבים ולא תמיד רגישים, ולפעמים קשה לאדם להיות רגיש למצבים. את המשפחה חשוב לאהוב, וחבל אם קרובי משפחה לא מגלים רגישות והתחשבות. אולי זה בגלל מצוקתם האישית, וכדאי לנסות לעודד אותם לגלות רגישות. שמרי על החשוב לך, אפשרי בהחלט שתעירי לבת על התנהגותה אבל אני מציע להעיר בעדינות בלי לנזוף בה מדי כי זו רק התעלמות ולא מעשה רע פעיל. השתדלי בכל זאת לשמור על היחסים. אולי אינה מודעת שהתעלמה וכדאי להפנות את יחסה לעניין ולהסביר לה שזה לא בסדר.
 

מישהי1631

New member
תודה על התגובה פילוסוף

יש לך לב טוב. עודדת אותי.
ובינתיים זה נהיה יותר מהתעלמות - הסבא אמר לבת שלי שבהחלט תיסע לחו"ל ולא תישאר איתי בבית חולים. שככה או ככה אני לא אהיה מרוצה, ושאני עושה מניפולציות.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
היי, מישהו שומע אותי?

יקרה,

אני מבינה שאת עומדת לעבור ניתוח, ולא רק שהניתוח כשלעצמו עלול לעורר חששות ופחדים, את גם נאלצת להתמודד עם רגשות מעיקים אחרים, ולא בפעם הראשונה מסתבר. אני מרגישה דרך המסך את הצורך שלך להרגיש שהאנשים הכי קרובים אלייך, המשפחה שלך, יראו לפחות קצת אכפתיות, קצת התחשבות ואמפתיה כלפייך, שיעזרו להקל על החששות וההתמודדות, ובטח ובטח שלא יוסיפו עוד כאב נפשי ומתח. ואז... כמו קש ששובר את גב הגמל- בעלך מצדיק את אביו. אני מבינה שאת כועסת, פגועה, כאילו שאף אחד לא רואה אותך כי בלתי-נראית כביכול, בזמן שכל מה שאת רוצה זה להרגיש שמישהו דואג לך, להרגיש אהובה, שרואים אותך...

יקירה, האם שיתפת בתחושתייך את בעלך או בתך? אין הכוונה שתדחקי בהם לבטל או לשנות את הטיסה, אלא להתחיל מלהסביר את המקום שלך במצב המורכב הזה... ברור לי שזה דורש עוד מאמץ מצדך, זה דורש היחשפות, ומנגד- אני תוהה האם הם מבינים עד כמה זה חשוב לך...

כך או כך, אנחנו נשמח מאוד אם תעדכני אותנו בשלומך, ומאחלים לך רק שפע של בריאות ושלווה.

"אם לאהוב זה לא עולה כסף, למה כולם קמצנים באהבה?" - מאיר שלו (מתוך הספר "כימים אחדים")
 

מישהי1632

New member
תודה לכם, סה"ר

לרגע לא ביקשתי מהבת שלי לבטל את הטיול. תיארתם במדויק את התחושה שלי - להרגיש שרואים אותי. אילו לפחות הייתה שואלת את הסבא על אפשרות ליום אחר, ואם בלתי אפשרי - אז לא. אבל היא לא עשתה זאת.
הבת טוענת שלא אכפת לי ממנה. הסבא התחיל בשרשרת של מידע חסר - הזמין את הבת לטיול בחו"ל ולא סיפר שהמטפלת שלו לא תהיה, כלומר: הבת שלי תהיה בת לוויה לאיש בן שמונים פלוס פלוס ולא בבריאות מלאה. גם היא וגם אני חשבנו שמדובר בטיול כייף כשהמטפלת נוכחת. ולאור המידע הלא שלם שהיה בידי, אמרתי לבת שעכשיו תורו של הבן הצעיר לנסוע, והיא נעלבה עד עמקי נשמתה. אם הסבא היה מוסר מידע מדויק שרשרת אי ההבנות לא הייתה מתחילה. עכשיו הנסיעה היא מעין 'נקמה' באימא שלא אכפת לה. והסבא, מצידו, ממשיך לשפוך שמן למדורה, אומר לה שאני עושה מניפולציות ושתיסע בלב שקט. אם יש לסבא טענות כלפי, היה עליו להפנותן אלי, פנים אל פנים.
מילא אם זו הייתה הפעם הראשונה שהתעלמו ממני. לכול אורך הניתוחים (והיו מספיק מהם...) הוא לא התעניין ולא הציעה עזרה. וכששאלתי, אמר שיש לו בעיות אחרות בחיים חוץ ממני. ומדובר, לעזאזל, במחלה מסכנת חיים. אימא שלי נפטרה ממנה בגיל צעיר. יש לי היסטוריה משפחתית מזופתת. מה הוא רוצה - שלנכדים שלו לא תהיה אימא??
יצאתי מהניתוחים עם יכולת פיזית חסרה. קשה לי להרים דברים, כואב לנקות את הבית. עברו ארבע שנים - ואין לי עוזרת, אני קונה במכולת יקרה, כי הם ליד הבית ועושים משלוחים, לא יכולה לדחוף את העגלות הגדולות של הסופרמרקט.
סליחה שחפרתי.
 

כאב 8

Member
מבינה אותך


רק יכולה להבין את הרגשה הזאת .
בהצלחה בריאות ואושר
 
למעלה