ריבוע עגול
New member
לא רוצה שיסמכו עליי.
תקופת מבחנים מתחילה עכשיו. תקופה גורלית. יש גם איזו עבודה שמוטלת עליי כחלק מקבוצה. וחברים וקשרים שאני זונח בינתיים.
מחשבות ורגשות אשמה נוכחים תמיד. כל רגע שאני מעביר באי עשיית דבר הוא רגע שבגללי קורה למשהו מישהו. אדם שאני מכיר, אדם חשוב, סובל בזה הרגע כי אני לא יוצר איתו קשר ומתעניין בשלומו. יש כמה וכמה אנשים כאלה בכל יום.
ואני שואף למצב שבו אף אחד לא יהיה תלוי בי, אף אחד לא ירצה לשים בי את מבטחיו ואני אהיה מנותק מכל תחושת חובה.
אולי לעבור למקום אחר שבו איש לא יכירני. ואולי במקום החדש אוכל לפתח קשרים ומלכתחילה לא לתת את ההרגשה "סמכו אליי, אני אדם טוב, אשרת אתכם ואמלא את כל חוסריכם". לא אחוש בתחושה הכואבת הזאת של לאכזב. "חשבתי שאתה גבר. מסתבר שלא".
אני לא רוצה שאף אחד יראה בי גבר. אח גדול או משענת.
רק - בנאדם.
ואז, כשאגיע למצב הנחשק הזה - תבוא הבדידות. יבוא החוסר שלי. ארצה שמישהו ימלא אותו. ארצה אנרגיה שתגיע מבחוץ. אצא לחפש אחריה, ואראה למולי מבטים קרים ומנוכרים. לא אצליח לכבוש אף לב כי לא באמת ארצה, אדע שאין לי מה להחזיר בחזרה למי שרק יציע.
אז איך אפשר לעזאזל לאזן את המאזניים האלה... איך אפשר בבת אחת לא להיות אשם וכן להיות מלא?
תקופת מבחנים מתחילה עכשיו. תקופה גורלית. יש גם איזו עבודה שמוטלת עליי כחלק מקבוצה. וחברים וקשרים שאני זונח בינתיים.
מחשבות ורגשות אשמה נוכחים תמיד. כל רגע שאני מעביר באי עשיית דבר הוא רגע שבגללי קורה למשהו מישהו. אדם שאני מכיר, אדם חשוב, סובל בזה הרגע כי אני לא יוצר איתו קשר ומתעניין בשלומו. יש כמה וכמה אנשים כאלה בכל יום.
ואני שואף למצב שבו אף אחד לא יהיה תלוי בי, אף אחד לא ירצה לשים בי את מבטחיו ואני אהיה מנותק מכל תחושת חובה.
אולי לעבור למקום אחר שבו איש לא יכירני. ואולי במקום החדש אוכל לפתח קשרים ומלכתחילה לא לתת את ההרגשה "סמכו אליי, אני אדם טוב, אשרת אתכם ואמלא את כל חוסריכם". לא אחוש בתחושה הכואבת הזאת של לאכזב. "חשבתי שאתה גבר. מסתבר שלא".
אני לא רוצה שאף אחד יראה בי גבר. אח גדול או משענת.
רק - בנאדם.
ואז, כשאגיע למצב הנחשק הזה - תבוא הבדידות. יבוא החוסר שלי. ארצה שמישהו ימלא אותו. ארצה אנרגיה שתגיע מבחוץ. אצא לחפש אחריה, ואראה למולי מבטים קרים ומנוכרים. לא אצליח לכבוש אף לב כי לא באמת ארצה, אדע שאין לי מה להחזיר בחזרה למי שרק יציע.
אז איך אפשר לעזאזל לאזן את המאזניים האלה... איך אפשר בבת אחת לא להיות אשם וכן להיות מלא?
