מאוכזבת מעצמי
זקוקה כל-כך לתחושת הישג. ולא הולך לי. וכן - אני מאלה שאין להם אגו פנימי וזקוקים לאישור מהסביבה כדי להרגיש טוב עם עצמם. (התואר השני שקיבלתי לא מזמן נתן הרגשה טובה, אבל זה לא נחשב הישג בעיני הסביבה לסיים תואר שני 30 שנה אחרי כולם).
סיפרתי בעבר שאני אוהבת לכתוב. יש לי סיפורים וספרים במגירה. רעיונות בלי סוף, ובפועל - כישלונות מוחצים. הייתי בסדנת כתיבה, ואני לא רוצה להיזכר באדישות על פני המשתתפים כשהקראתי סיפור. כמו מסך זכוכית ביני לבינם. כלום לא נוגע. אותו הדבר עם פרסום סיפורים באינטרנט. תגובות טובות שאפשר לספור על פחות מאצבעות יד אחת. קריאות הכי נמוכות מכול הכותבים באתר. ומדובר בסיפורים שונים ויותר מאתר אחד. ומעדיפה לא להיזכר בתגובות שקיבלתי מעורכים (לא הוצאות ספרים, לא העזתי להגיע לשם) על הספרים שלי.
המסקנה המתבקשת, לצערי, שלמרות עושר הרעיונות והיצירתיות - אין לי את זה. לזרוק את התחביב הצידה ולא לשוב לשם.
לנסות דוקטורט בתחום שלי? צריך למצוא מנחה, אולי באוניברסיטה בעיר אחרת, לקחת קורס-שניים באוניברסיטה, אוטובוסים משם לעבודה והביתה, מישרה מלאה, בית, יחד עם בריאות מזופתת ורופאים בלי סוף, ויש שכר לימוד...
לשבת ולא לעשות כלום?
מדכא אותי נורא.
סליחה שחפרתי.
זקוקה כל-כך לתחושת הישג. ולא הולך לי. וכן - אני מאלה שאין להם אגו פנימי וזקוקים לאישור מהסביבה כדי להרגיש טוב עם עצמם. (התואר השני שקיבלתי לא מזמן נתן הרגשה טובה, אבל זה לא נחשב הישג בעיני הסביבה לסיים תואר שני 30 שנה אחרי כולם).
סיפרתי בעבר שאני אוהבת לכתוב. יש לי סיפורים וספרים במגירה. רעיונות בלי סוף, ובפועל - כישלונות מוחצים. הייתי בסדנת כתיבה, ואני לא רוצה להיזכר באדישות על פני המשתתפים כשהקראתי סיפור. כמו מסך זכוכית ביני לבינם. כלום לא נוגע. אותו הדבר עם פרסום סיפורים באינטרנט. תגובות טובות שאפשר לספור על פחות מאצבעות יד אחת. קריאות הכי נמוכות מכול הכותבים באתר. ומדובר בסיפורים שונים ויותר מאתר אחד. ומעדיפה לא להיזכר בתגובות שקיבלתי מעורכים (לא הוצאות ספרים, לא העזתי להגיע לשם) על הספרים שלי.
המסקנה המתבקשת, לצערי, שלמרות עושר הרעיונות והיצירתיות - אין לי את זה. לזרוק את התחביב הצידה ולא לשוב לשם.
לנסות דוקטורט בתחום שלי? צריך למצוא מנחה, אולי באוניברסיטה בעיר אחרת, לקחת קורס-שניים באוניברסיטה, אוטובוסים משם לעבודה והביתה, מישרה מלאה, בית, יחד עם בריאות מזופתת ורופאים בלי סוף, ויש שכר לימוד...
לשבת ולא לעשות כלום?
מדכא אותי נורא.
סליחה שחפרתי.
