מה דעתכם בעניין?

[במבי45]

מה דעתכם בעניין?

חלק מאותם אלה שהוריהם מזדקנים נדרשים לטפל בהם. לעיתים מדובר בטיפול בלתי פוסק ולא במשהו מינורי שמצריך הרתמות וטיפול אחת לאיזה זמן. כפי שחלקכם כבר למדתם, אני נדרשת לטפל באמי ובענייניה על בסיס יום יומי. לצערי, אני גם חיה איתה
ונדרשת לעזור גם בפעולות ADL פשוטות. חוסר הסבלנות שלי אליה גבר כאשר סיפרה למשפחתה שאינני רוצה לעזור לה. דבר זה אינו נכון, אבל משפחתה האמינה לה וזה עורר שנאה כלפי. מדובר באישה אופורטוניסטית, מניפולטיבית וקשה שתעשה מה שמשרת את האינטרסים שלה באותו רגע.

היא מטיחה בי שעשתה למעני כל החיים. לעצמי אני אומרת, שאם אדם בחר לגדל ילדים, מוטלת עליו האחריות לספק להם את כל צרכיהם. נשאלת רק השאלה איפה עובר הגבול בין החובה של ילדים "להחזיר את ההשקעה" לבין התבטלות מוחלטת בפני הורה חולה שגם לא מעריך את מה שעושים למענו וגם הופך את הילד לעבד שלו. אני יודעת שהיא חולה (וכנראה, לא רק פיזית) וזקוקה לעזרה צמודה, אבל מרגישה חובה לעשות זאת וגם אשמה (היא יודעת לשבת בדיוק על המקומות הללו). יש דברים שהיא צריכה לעשות ואם אני לא אעשה, אף אחד לא יעשה.
מה עושים כאשר יש בן משפחה אחד שזמין לתת את העזרה והכל נופל עליו? מה עושים כאשר הסיוע שהמדינה צריכה לתת מתמהמה וגם הוא לא יוריד ממני את רוב הנטל?
איך אתם רואים את סוגיית ה"עשיתי בשבילך כל החיים"?

 

[איילת30105]

התגובה שלך תמיד מצליחה לגעת בי חזק..

ברור לי שאת חווה גם מצב של סחיטה רגשית וברור לי עד כמה קשה לחוות זאת,מעבר לכל הקשיים האחרים ולגעגועים שתיארת בתגובות קודמות.
בעיניי,את חייבת לנסות לפתח ׳עור של פיל׳ ואולי אף לענות בחיוך:נכון,עשית בשבילי המון ואני לא עשיתי עבורך דבר..צודקת...׳(חצי ציניות,אבל לא בריב..)
או להגיד באסרטיביות שאת לא מוכנה יותר לסחיטה רגשית מצידה ולהתעמרות בך..ותעמדי בזה ללא כל רגש אשמה!

אולי אף לשוחח עם אחרים ולתאר להם בקצרה את המצב ושיהיה ברור להם שאת עושה מה שנדרש.

נשאלת השאלה האם אין דרך שתגורי במקום אחר?אולי אפילו בשותפות זולה יחסית ואז גם אולי הסיוע מהמדינה יהיה חייב להגיע מהר יותר.

אם הבנתי נכון,אין לך אחים ואחיות,אם אני טועה וישנם אחים..הם חייבים לשאת בנטל,חד וחלק!

אל תחששי להיות אסרטיבית ולנסות לא לתת להאשמות השווא להכנס אלייך..אל תהיי קשובה להאשמות

תגידי לאמך שאת מוכנה להיות קשובה לפרגון(אם בטעות תחפוץ בכך..)אך לא תהיי קשובה להאשמות ולהתעמרות.

ולאחר מכן נסי להתעלם מהטרוניות(כמובן כל עוד את עושה את מה שלדעתך צריך לעשות).

תראי לה שמבחינתך העניינים כרגיל,מין משימת התעלמות(רק בנושא ההאשמות והטרוניות)

בסוף יש מצב שהיא תאבד עניין ברגע שלא יהיה לה על מה ללחוץ...

והכי חשוב,אולי תנסי לתת פחות כובד משקל לטרוניות שלה ובמקום זה תמצאי התעסקות אישית בדברים שמעניינים אותך או מלהיבים אותך..תנסי להתאוורר קצת,זה הכי מגיע לך!!!

ניתן גם לקבל מטפל/ת פיליפיני/ת(בתשלום כמובן)+סיוע שעתי כלשהו של מטפלת ישראלית ואז אולי באמת יתאפשר לך לגור במקום אחר?

מה שכתבתי כמובן זו רק דעתי הלא מקצועית וכך יש להתייחס אל הדברים

מייחלת שתצליחי בדרך למציאת חלקת האלוהים הפרטית שלך ותגיעי אל אי של שפיות ושלווה גם במצב בו את שרויה.

חיבוק והבנה ממני אלייך

 

[במבי45]

איילת יקרה,

יש לי עוד אח אחד, אולם, הוא לא חי בארץ וגם כשהוא פה, הוא לא ממש מוכן לעשות. אני לא רואה את עצמי ניגשת למי שכבר שמעו ממנה שאיני רוצה לה ואומרת להם שהכל שקרים. אני לא סומכת עליהם בשיט (סליחה על הביטוי) וגם כך הם לא יאמינו לי. אני גם לא מצפה שמישהו יעצור-ואפילו מדי פעם-את התכניות שלו בשבילה. הטיפוסים האלה יודעים לומר שהם יעשו, אבל זה לא משהו שעובר את מבחן המציאות כי הם לא ממש יעשו. הם לא באמת מתכוונים לזה. הם רק אומרים זה וגם דואגים שיהיה להם קהל כדי שיאמרו עליהם שהם טובים וכמו שכבר אמרתי: אני גם לא מצפה שיעשו. אני אומר יותר מזה: כל האנשים האלה שהיא מאוד אוהבת אפילו לא התקשרו אליה לשאול אותה מה שלומה מאז שאבי ז״ל נפטר. חלק מהם אפילו לא היו בהלוויה או בשלושים.

לגבי עובדת זרה, זה לא יעזור לי מכיוון שעובדת זרה לא תנהג פה ולא תוכל להסיע אותה ממקום למקום. קשה לה ללכת והיא לא תיסע איתה בתחבורה ציבורית. במצב כזה אצטרך להסיע את שתיהן כך שזה רק יקשה עלי יותר. בל נשכח שהיא אישה עצבנית ואגרסיבית. היא לא יודעת אנגלית ואני אצטרך להיות גם המתורגמנית שלה. אני יודעת גם שאדם זר בבית יעשה אותה יותר מכל מה שהיא עכשיו. עכשיו היא רבה גם עם הבט״ל לגבי אופן חלוקת השעות (הם לא רוצים לפצל והיא רוצה לפצל) ומה שיצא מזה זה כלום אחד גדול בינתיים. אני מנסה לשמור על רוגע, אבל לא מצליחה לעשות זאת. התחושה שלי היא שאני נמצאת בכוננות ספיגה מתמדת. הבנתי שאת חושבת שטיפול צריך להתחלק בין כל הילדים. אני מכירה מקרה שבו ילד אחד מבין שלושה הוא (כמעט) המטפל היחידי בשני הורים חולים שהם גם גרושים ואפילו לא נמצאים באותו מקום. מה בכ״ז את חושבת על עניין ״החזרת ההשקעה״?
תודה על תגובתך.

 

[איילת30105]

אני חושבת כמוך..

..שאם אדם בחר להביא ילד לעולם,שיידע גם לדאוג לכל צרכיו(ללא תנאי!!!) ושלא יצפה לקבל על כך החזרים באחרית הימים..למרות שלפי החוק(למיטב ידיעתי) גם אנחנו מחוייבים לדאוג להורינו בזקנתם ובמיוחד כאשר הם בגדר של ׳חסרי ישע׳
אבל ברור שהורה אמור לדאוג לילדו עד שהילד יפתח עצמאות משל עצמו..

לדעתי את יכולה להתעקש באסרטיביות לבצע סידורים עבור אמך בנסיעה אחת ולא בכמה נסיעות(זה לא חייב להיעשות עם המטפלת הזרה ובשאר הטיפול,בעיניי,לא יקרה כל אסון אם תהיה מטפלת זרה שתוכל לאפשר גם לך להתאוורר.

בנושאי הורה-ילד,אין לדעתי מקום לכימות השקעה מצד ההורים ולדרישת החזרים זה לרוב ׳בילט אין׳ בתפקיד ההורה:

הדאגה לצרכי הילד וכפי שכבר ציינתי,ללא כל תנאי!!!

*סורי אם גלשתי בתגובתי גם לנושא שיתוף מטפלת זרה,..

תנשמי עמוק ובהצלחה בהמשך...חיבוק והבנה למצב בו את נמצאת

 

[משה057]

כל מה שאיילת אמרה...

בנוסף, המחוייבות שלך היא קודם כל ל-ע-צ-מ-ך (איך מדגישים?) ורק אח"כ לאמא שלך.
אם אמא שלך הייתה מתנהגת בצורה סבירה, אז לא הייתה סתירה בין השניים,
אבל מאחר ואמא שלך פוגעת בך! אז את פשוט לא חייבת לה כלום מבחינה מוסרית במצב כזה. לדעתי, עם כל הכאב, מותר לך לעזוב אותה ולהניח לה להסתדר לבד.
כנראה שאחרי שבוע כזה הטון כלפייך ישתנה והיא תהיה יותר נחמדה פתאום...
&nbsp
אבל, כדי לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות של שנים צריך לעבור תהליך, שבד"כ לא קורה מעצמו וכדאי ללכת לטיפול, למטפלת אמפתית ומבינה או לקבוצת תמיכה.
נראה לי קריטי בשבילך שלא תגורי איתה באותו מקום ותספגי את הרעל שלה על בסיס יומיומי. עם התנהגות כזו, את לא חייבת לה כלום.
בהצלחה.

 

[Shamy]

כל מילה בסלע!

 

[מישהי1632]

את לא צריכה להתבטל בפני אמא שלך

יש לך זכות מלאה ליחס מכבד.
לדעתי, את יכולה לומר לה שאם היא מתייחסת אליך בזלזול לא תטפלי בה יותר.

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

חשוב לעזור לסובל, בעיקר לאדם שאוהבים ושיקר לנו. בחלקים שלא תוכלי לעזור תצטרכי לתת לה להסתדר בעצמה, אבל השתדלי לעזור לה במה שתוכלי ושתהיי טובה בו. חשוב לאהוב את אימא ולהשקיע בה, אבל גם לשמור על זכויותינו כבני אדם. חשוב שמצבה ישתפר ולכן גם אם קשה לה להביע אמפתיה בחזרה יש להשתדל לשפר את מצבה. אפילו הייתה אישה רעה ורעה אליך, מה שלא כתבת ולא בטוח שאת מאמינה בו, חשוב יותר שתהיה בריאה גופנית ונפשית. הסתדרי ככל שתוכלי אתה ועם תקיפותיה, אבל הראי לה שמצבה חשוב לך. בסוף יעריכו אותך בגלל זה.

 

[סהר-תמיכה]

לחזור להיות הבת של אמא

ערב טוב במבי,

אני מבינה שכרגע את מתוסכלת ומבולבלת מול אמא שלך.
נראה שאת מתקשה למלא שני תפקידים שהם לא רק שונים, אלא מתנגשים: תפקיד הבת מול תפקיד המטפלת.
נשמע שלא משנה כמה את משתדלת ועושה, מבליגה ומוותרת, נותנים לך את ההרגשה שזה עדיין לא מספיק, ואני מבינה עד כמה ההערות שאת סופגת פוגעות ומיאשות.
כאשר אנחנו עומדים מול הורה מזדקן והזקוק לעזרה גם למטלות הפשוטות, מתעוררות בנו תחושות סותרות.
הצורך לחיות את חיינו באופן עצמאי מול רגשות אשם והתחושה שנוטשים את ההורה שלנו, האהבה כלפי ההורה מול הכעס והתסכול שהטיפול בו יכול לעורר, הרצון הכנא לרצות ולעזור מול המילים הפוגעות שאנו לפעמים סופגים.
נדמה שאת אוספת המון כוחות כדי להיות נוכחת ולעזור, מקריבה מעצמך כדי לתת לאמא שלך , מתמודדת עם התסכול ועומדת מול הטענות אך נראה שאת גם מתעייפת ומתייאשת, שאוזלות לך הכוחות...
זה מרגיש כאילו את שוב נמצאת בתקופת גיל ההתבגרות שבה היית צריכה למצוא את מקומך כבוגרת ולגרום להורים שלך להפסיק להתיחס אלינו כאל ילדה קטנה.
יכול להיות שהיום את מרגישה שעליך שוב להגדיר את עצמך מול אמא שלך ולעמוד על שלך ,לחזור להיות הבת של אמא שלך ולא המטפלת , לתת מזמנך לאמא אך גם לשמור זמן לעצמך ...

כולנו עוברים תהליך של התמודדות והסתגלות מול הזדקנות ההורים שלנו, התהליך לא פשוט ולא קל, מעורר נקיפות מצפון ורגשי אשם ותחושה שאנחנו לבד מול מצב שהוא גדול עלינו, והבדידות מעיקה עוד יותר כאשר לא כל המשפחה מסוגלת או מוכנה להתגייס.

את לא חייבת לעבור את התהליך שלך לבדך, אנחנו בסהר,כאן בשבילך.
לא נוכל לשנות את המצב אך נעשה את כל מה שאנו יכולים כדי לעזור לך למצוא את דרכך ולקבל את ההחלטות הנכונות לך.
אני מזמינה אותך בחום לציט שלנו, לפעמים, לדבר ולשתף יכול באמת להקל....

אני מכאן מחזקת את ידך ומעבירה אליך חיבוק תומך וכנא,

מתנדבת סהר