בטוח טריגר

בטוח טריגר

אני אנסה להיות עדינה

כבר לא רואה שום דרך אחרת. הכל קשה מדי, לא אפשרי.
משהו בי רצה עוד להישאר, לנסות אולי בכל זאת.
אבל אני לא יכולה יותר.
זה כבד מדי וקשה מדי

מרגישה כמו מחט שאבדה בערמה של שחט, והכל גדול וכבד עליי.
ניסיתי מה שידעתי. לא הצליח לי.
אני חושבת שלמרות מה שנראה לאנשים מהצד, אני עדיין הגיונית. לא מאמינה בלהסתפק.
בגלל הסתפקויות הגעתי לאיפה שאני נמצאת.
הלכתי לאיבוד, אתם מבינים? אני כבר לא שולטת, לא יודעת, לא מבינה, לא חושבת.
רק מרגישה. ומרגישה רע. רע מדי.
לפי חודשיים חשבתי שאין יותר נמוך.
מישהו שדיבר איתי אמר לי להיזהר שיש יותר נמוך.
אבל גם הוא הציע שאני אקח את עצמי בידיים.
אני לא יכולה לעשות כלום יותר.
חלשה מדי
מותשת

האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
צועקת, בלי קול.
אין מי ששומע.
או שיש?
אבל מה זה עוזר?
כלום לא עוזר. גם הצעקות לא עוזרות.
הבכי לא עוזר. להמשיך פה לא עוזר.
אני לא מאמינה בגורל, אבל אשתמש רגע במילה, כי אני לא מכירה מילה יותר מתאימה.
הגורל שלי לסבול, להיות פה, כמו סמרטוט של אלוהים. שהוא סוחט עוד ועוד ועוד ועוד..
לא יכולה יותר לבד, לא יכולה יותר למשוך את ההרגשה הזאת.
רוצה לנוח קצת
רוצה להפסיק לחשוב, להפסיק להרגיש, להפסיק לפחד, להפסיק לדאוג.

אין לי למי לפנות יותר. אני מחט, והכל סביבי שחט. אי אפשר להבין אותי. ספק אם אני מבינה אותי.

לא רואה דרך אחרת. לא רואה עוד דרך.
מפחדת גם מהדרך שלי, מעצמי, בעצמי.

לא יודעת מה לעשות יותר, אין מוצא מכאן. כל דקה פה, אני רק סובלת יותר ויותר.

דיי. איך אפשר שזה יפסיק?
 

מישהי1632

New member
עליסה, את חייבת לחשוב על מצבך כול הזמן?

יש משהו שמעודד אותך? לקרוא, לשמוע מוסיקה, לטייל עם הכלב? פשוט להיות, להנות מדברים קטנים, לא חייבים לחשוב על כול דבר.
הבנתי שאת צעירה, ובריאה פיזית. לא כואב לך שום דבר פיזי.
צאי מהבית. חפשי עבודה, אפילו פשוטה. להיות עם אנשים, להרוויח כסף. ותמשיכי לכתוב מה קורה איתך.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
להיות המחט שיוצאת מערימת השחט

עליסה היקרה,
נראה שאת כל כך עייפה מהקשיים שנערמים עלייך בלי סוף... כאילו את כמו סוחבת תרמיל מלא באבנים כבדות על כתפייך יותר מידי זמן, בלי יכולת להוריד אותו מהכתפיים הדואבות.
אני מבינה שאת חסרת אונים מול העולם שסוגר עלייך, ואולי את מרגישה כמו טיפה בים שמטביע אותך בתוכו... נשמע שהתייאשת מכל הדברים שניסית שוב ושוב- אך הם לא צלחו, ואת נותרת שבורה... ויתכן שעל סף קריסה.
נראה שאת זועקת את נשמתך... ומקווה שאולי מישהו ישמע אותה. יקרה, אנחנו איתך, שומעים את הזעקות המהדהדות ואת הטלטול בנשמה... מאוד אכפת לנו ממך ואנחנו דואגים לך... אנחנו עומדים לצידך, תמיד ובכל מקום, גם באמצע ערימת השחט. אני מקווה כל כך שתמצאי את הכוחות שנמצאים בפנים עמוק ואולי רק מחכים שתגלי אותם.
שולחת לך חיבוק חם ואוהב

שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
למעלה